החדש של טרנטינו: שרון טייט נרצחה פעמיים

"היו זמנים בהוליווד" הוא לא סרט על שרון טייט. כך אומרים המבקרים, וכך גם אומר המסך מהרגע הראשון שמרגו רובי שמגלמת את דמותה מפציעה עליו. "היו זמנים בהוליווד" הוא לא סרט על שרון טייט, אפילו שהיא הפנים שלו (ופנים בלבד, שמה של רובי נעדר באופן תמוה משלטי החוצות אותם מעטר פרצופה היפה לצד לאונרדו דיקפריו ובראד פיט). "היו זמנים בהוליווד" הוא גם לא באמת סרט על הדמויות הפיקטיביות שמגלמים דיקפריו ופיט. ועדיין, כמעט יממה אחרי שצפיתי בחדש של טרנטינו, אני לא מצליחה להשתחרר מטעם הלוואי המר שנשאר אחרי שהפופקורן נגמר.

מרגו רובי | צילום מתוך הסרט "היו זמנים בהוליווד"

עוד בנושא:
>> מצעד הלוקים ההורסים של מרגו רובי במסע הקידום של "היו זמנים בהוליווד"
>> דניאלה פיק קוברת לפאשניסטות על השטיחים האדומים

"שרון טייט הייתה שחקנית מבריקה וחזקה שלקחה את התדמית שלה מאוד ברצינות, אבל כשהיא מגולמת בסרט על ידי מרגו רובי היא מוצגת רק כסמל מין", אמרה חברתה אוה רוזוולט בריאיון לניו יורק פוסט בעקבות הגעתו למסכים, ופחות או יותר סיכמה עבורי במשפט את מה שצבט לי בלב – טרנטינו חטא פעמיים, בפעם הראשונה כלפי טייט ובפעם השנייה כלפי רובי שמגלמת אותה.

"הרגשתי כעס, הרבה כעס. טרנטינו התעלל בזיכרון של חברתי. כל מי שתומכת או תומך בתנועת מי טו צריכים שלא לתמוך בסרט הזה", אמרה רוזוולט. "שרון בחיים לא הייתה הולכת למסיבה באחוזת פלייבוי ומתחילה לרקוד, היא גם בחיים לא הייתה הולכת לקולנוע לצפות בסרט שבו היא מכבבת ולראות איך הקהל באולם מגיב".

מרגו רובי | צילום מתוך הסרט "היו זמנים בהוליווד"

רוזוולט, 71, אלמנתו של וויליאם רוזוולט, נכדו של נשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט, נחלצה ברגע האחרון מגורל זהה לזה של טייט וחבריה. תקלה קוסמית במיכל הדלק שלה מנעה ממנה להצטרף לארוחה שהתרחשה בביתה של טייט בערב ה-9 באוגוסט 1969 שנגמרה ברצח ברוטאלי בחסות הכת של צ'רלס מנסון. טייט הייתה בת 26 במותה ובחודש השמיני להריונה מבן זוגה הבמאי רומן פולנסקי ששהה באותו זמן בלונדון. היא וארבעת חבריה ששהו עמה באותו הזמן נרצחו כולם על ידי החבורה בדקירות סכין. טייט נדקרה 16 פעמים בצווארה ובבטנה. אם היה ורצה הגורל להיות תסריטאי אדיב יותר, טייט, שהושוותה בשעתה למרילין מונרו, הייתה זוכה לממש את ההבטחה הגלומה בה ולהפוך לשחקנית הגדולה שהיא הייתה בדרך להיות.

אבל דמותה של טייט ב"היו זמנים בהוליווד" נותרה שבויה בתוך הפוסטר, במשבצת הפרצוף היפה, בעוד ששני הפרצופים הנאים והגבריים שלצדה זכו לגלם תפקידים רב-שכבתיים ולדקלם שורות שאורכן עולה על ארבע מילים. דיקפריו מגלם שחקן שנמצא על קו התפר בין Being ל-Has Been, ופיט מגלם את הכפיל ואיש הפעלולים הצמוד שלו שלימים הופך ל-BFF שלו, שהוא גם הנהג הפרטי וגם עושה עבורו שליחויות. הברומאנס המלבב הזה מבוסס על דמויות ואירועים שהתרחשו במציאות, והוא רצוף דיאלוגים שנונים, כמיטב המסורת הטרנטינואית, בצד רגעי משחק מבריקים וטוויסטים חדים (בעיקר בחצי השעה האחרונה של הסרט).

בראד פיט ולאונרדו דיקפריו | צילום מתוך הסרט "היו זמנים בהוליווד"

דמותה של טייט מוקטנת ומרודדת לכדי חיוך מושלם, שיער מושלם ורגליים מושלמות, כשסך חלקיה לא זוכים להימהל לכדי שלם אפילו לא לרגע אחד. גם שאר הדמויות הנשיות בסרט מוצגות באופן פלקטי להכאיב. הן דמויות משנה במלוא המובן, משניות וזניחות לחלוטין – רובן נמצאות על תקן דקורציה, כולל דניאלה פיק, שמפציעה על המסך לשנייה וחצי על תקן אקססורי ארוך רגליים.

אז למה טרנטינו הפך את טייט לבארבי? לא ברור. זוהי אינה אשמתה של רובי, שכבר הוכיחה את כשרונה כשחקנית מעולה בין אם בסרטים איכותיים ("אני טוניה") ובין אם בסרטי פח-הפחים (הארלי קווין, הדבר הטוב היחיד שיצא מ"יחידת המתאבדים"). בהתחשב בדמויות הנשיות שטרנטינו ברא בעבר, אי אפשר שלא להגיד וואט דה פאק נוכח ההחלטה האמנותית התמוהה הזו. מביאטריקס קידו ב"קיל ביל" המופתית של אומה תורמן ועד שושנה דרייפוס הממגנטת של מלאני לורן ב"ממזרים חסרי כבוד" – הנשים של טרנטינו יוצאות מבעד לבלונד ומתגלות כדמויות עגולות, מורכבות, חבולות, כואבות, רגישות וחזקות.

מרגו רובי | צילום מתוך הסרט "היו זמנים בהוליווד"

"היו זמנים בהוליווד" אינו סרט טרנטינואי-קלאסי. הדימום של דמויותיו הוא פנימי, איטי ורוב הזמן סמוי מהעין. כמעט לא תמצאו כאן פורנוגרפיה במובן המדמם של העניין. לצורך העניין, הדקדנס ההוליוודי שמתמודדים עמו פיט אך בעיקר דיקפריו, מנשב הרבה יותר לכיוונו של "אי שם" של סופיה קופולה מאשר ל"כלבי אשמורת" או ל"ספרות זולה". טרנטינו אוהב למקסס את המציאות עם הדמיון, לשאול מה היה קורה אם ואז להטיח את השאלה הזאת חזק ברצפה. גם בסרט הזה הוא משנה את פני ההיסטוריה, אבל לשרון טייט זה לא משנה, כי את חייה המטאפוריים הוא נוטל כבר מתחילתו.