קודם כל הירגעו

כולנו מתמודדים עם כעסים בחיי היומיום, הבעיה היא שהרגש הטבעי הזה עלול להפוך לזעם מוגזם היוצא מפרופורציה. "כעס עלול להיות הרסני ולהוביל להתפרצויות של צעקות, גידופים ואף העלבות ופגיעה באנשים היקרים לנו, כשהיכולת לעצור אותו הופכת למוגבלת", מסבירה דלית הלוי סיטרוק, יועצת חינוכית ומשפחתית מומחית לניהול כעסים. "התמודדות נכונה עם ניהול הכעסים שלנו תשפיע על איכות חיינו ועל מצב בריאותנו".

בחרנו ארבעה מצבים טעונים מחיי היומיום, שיכולים בקלות לגרום לנו לאבד את העשתונות, וביקשנו מהמומחים לעזור לנו להתגבר על הכעס שנייה לפני שהוא מתפרץ.

1. לקום על רגל שמאל

התסריט: עוד בוקר לחוץ. אתם מתחילים להעיר את הילדים, בין לבין מכינים סנדוויצ'ים, וכשאתם חוזרים לחדרם, הם עדיין במיטה. בקשה חוזרת ליקיצה נתקלת בצעקות: "תני לי לישון", "לא בא לי לקום!". אתם עוברים לטונים גבוהים, בתוספת איומים והרבה עצבים.

אז מה עושים? "הסיטואציה המתוארת יכולה בקלות להוביל לכעסים, אולם על ההורה לזכור כי התפרצות כעס לא תאיץ את הקימה מהמיטה", אומרת הלוי סיטרוק. "על ההורה לגלות אמפתיה לקושי של הילד ולהמליל אותו עבורו: 'אני מבינה שקשה לך לקום בבוקר, אז בוא נתארגן יחד לבית הספר'. שיחה באווירה רגועה מורידה את מפלס הכעס ומובילה ברוב המקרים לשיתוף פעולה מצד הילד.

בנוסף, כדאי לבצע בבוקר פעולות משותפות עם הילד ולעזור לו להתארגן במידת הצורך. למשל 'בוא נבחר יחד את הבגדים לגן ואני אעזור לך להתלבש'. גם שיפור הדרך לגן ולבית הספר עשוי להועיל. למשל, הליכה משותפת למכולת לקניית שוקו וחטיף טרם ההגעה לגן ולבית הספר. צ'ופר כזה מפחית את תחושת הכעס בבוקר ומעודד את היקיצה".

ואם כל אותן פעולות עדיין לא עוזרות לשכך את כעסו של הילד?
"חשוב להמשיך ולגלות סבלנות ולא לאפשר לו לגרור אתכם לכעסים. בנוסף, יש להסביר לו את תוצאות התנהגותו. למשל, אם בשל הוויכוח על ההתעוררות בבוקר לא הספקתם להגיע למכולת, יש להסביר לו את המעשה ואת תוצאתו: 'אני רואה שאתה כועס, אבל לא הספקנו ללכת למכולת כי התקשית לקום בבוקר. בפעם הבאה, אם תקום מוקדם נספיק גם ללכת למכולת'".

כועסים על בן הזוג? דברו על זה כשאתם לבד. אילוס': photos to go

2. כועס על כועס – לא פטור

התסריט: בנכם בן החמש ביקש מאביו לאכול קורנפלקס בסלון תוך צפייה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו. אבא הסכים, הכל התנהל על מי מנוחות, עד ש… הקערית נופלת וכל תכולתה נשפכת על הספה. האב הכועס מתפרץ על הילד בסדרת צעקות והעלבות כמו: "אתה אוכל כמו ילד קטן!". הילד, בתגובה, נעלב ומתחיל לבכות. את, שעסוקה בעניינים אחרים באותו רגע, צופה מהצד בסיטואציה, מתעצבנת על התגובה הקיצונית של בעלך, ומאשימה אותו על כך שאינו יודע להתנהל נכון מול הילד. בשורה התחתונה שניכם יוצאים מהכלים, והילד עד לזוג הורים שהכעס השתלט עליהם.

אז מה עושים? "בני זוג חייבים לאפשר זה לזה מרחב הדדי בכל הנוגע להתנהלות מול הילדים", מסבירה אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית מתחנת סמינר הקיבוצים של ת.ל.ם. "תנו לבן הזוג להתמודד עם הילדים לבד, ואל תחשבו שעלול לקרות אסון אם לא תשמשו כמתווכים. גם במקרה המתואר, כשאתם עדים לסיטואציה שבה נדמה לכם שבן הזוג טועה באופן תגובתו לילד, נהגו באיפוק והניחו לו לפתור את העניין לבדו. לאחר מכן, ושלא בנוכחות הילד, העירו את הערותיכם.

גם אם האם כעוסה ואינה מסוגלת להתאפק לנוכח תגובתו של בעלה, עליה לזכור כי המריבה מתרחשת מול הילד, ולכן יש להביע את הכעס במידת האפשר בצורה שתבטא את הרגש מבלי לפגוע בצד האחר, משום שלמילים יש כוח הרסני. שנייה לפני שהכעס משתלט עליכם, זכרו כי אתם לא ניצבים מול אויב. בסיומה של אותה שעת כעס עליכם להמשיך עם בן הזוג את שאר משימות החיים המשותפות".

בואו לדבר על זה לפורום יעוץ להורים לפורום זוגיות במשפחה לפורום הורים לגיל הרך

3. אחי, אל תכעס

התסריט: לעיתים קרובות ילדינו רבים ביניהם וכועסים זה על זה. כהורים, המריבות הללו גוררות אותנו לתגובה רגשית קשה. אנחנו שואלים את עצמנו איך ניתן לעזור לילדינו לפרוק את הכעסים והמתחים בדרך מעודנת יותר.

אז מה עושים? "על פי הגישה האלדריאנית, כעסים בין אחים אינם פורצים באמת בגלל ש'עכשיו התור שלי לשחק עכשיו במחשב' או כי 'הוא קיבל יותר ממני'", מסבירה אילנה קלדרון, יועצת משפחתית מנחה בכירה ומרצה במכון אדלר. "למעשה, הסיבה המוצהרת לכעס איננה הסיבה האמיתית. הכעס החל ברגע שהאח נולד, ומכאן מתחילות יריבויות הבודקות את תגובת ההורים.

"לכן, בשעת כעס בין אחים, אסור להורים לשפוט מי צודק ומי אשם. המריבה היא למעשה על המקום שהילד תופס אצל ההורה, כלומר 'בעד מי הוא', וזה מתורגם ל'את מי הוא אוהב יותר'. במקום זאת, רצוי להשתמש במשפטים הנמנעים מנקיטת עמדה ומביעים אמפתיה לקושי, כמו: 'אני רואה שקשה לכם להסתדר עכשיו, לכו כל אחד לפינה אחרת, ותוכלו להמשיך לשחק כשתחליטו שנרגעתם'. או אמירה כמו: 'אני סומכת עליכם שתמצאו דרך להסתדר למרות שכעסתם זה על זה, כי ראיתי הבוקר איך אתם יודעים לעזור אחד לשני'. משפטים כגון אלה מבהירים לילד כי המעורבות ההורית נשמרת לתמיכה, להצבת גבולות בלבד, ומיועדת לכולם כאחד. עם זאת, כשהמריבה נעשית אלימה, יש להציב את הגבול".

כעס ויריבויות בין אחים מתחילים ברגע שהאח נולד. אילוסטרציה: photos to go

4. פיפי ולישון – בלי לכעוס

התסריט: הגיעה שעת השינה. אתם כבר מותשים מיום ארוך ומתקשים להקשיב לילד ולרצונותיו. כל מה שאתם רוצים הוא לראות אותו אחרי ארוחת ערב, מקלחת ונשיקת לילה טוב. אבל לזאטוט יש תוכניות אחרות. זה מתחיל בכך שהוא מסרב לגעת בפסטה ומבקש רק טוסט, וממשיך בסירובו להיכנס להתקלח. אתם כבר מתחילים לכעוס ולהתעצבן. האווירה מתלהטת, ואחרי שהשאיר את ארוחת הערב בצלחת, אתם גוררים אותו למקלחת. אחר כך הוא מסרב ללכת למיטה, ואז הכעס יוצא מכלל שליטה ועובר לפסים של צעקות, עלבונות ובכי. התוצאה: ב"מקרה הטוב" הילד הולך לישון באווירה קשה. במקרה הפחות טוב, הילד, המצוי בעיצומה של מריבה רוויית אדרנלין, אינו מסוגל להירדם מרוב כעס.

כשהכעס מתפרץ טיפים להתמודדות עם ילדים כועסים: • הסחה: כשהילד כועס, נסו לדבר איתו כדי להסיח את דעתו מהסיטואציה המכעיסה. • טיול: צאו איתו לטיול קצר באוויר הצח העוזר לסערה לחלוף. • מגע: אם הילד מאפשר זאת, העניקו לו מגע אוהב – ליטופים, חיבוקים. • מרחק: כבדו את הכעס של הילד, התרחקו ממנו קצת בזמן שהוא כועס ותנו לו ללמוד להרגיע את עצמו. • סיפור: סיפורים יכולים לרכך כעסים אצל ילדים. למשל, אם כעסי הילד נובעים מלידת אח, בחרו בסיפור על אח שנולד, ובאמצעותו שוחחו עם הילד על תחושותיו.

אז מה עושים? גודקאר מסבירה כי במקרה כזה, הילד בוחן את הצבת הגבולות בבית. "בניהול כעסים עלינו לדעת מלכתחילה מה הגבול שלנו ולהיצמד אליו. אם אנחנו יודעים שבערב אנחנו לא סבלניים, אסור לנו לתת לילד להוביל אותנו מעבר לגבול שהצבנו. חשוב לזכור כי אם אנחנו מתחילים בסדרת ויתורים, כמו להכין לו אוכל אחר לבקשתו, לדחות את שעת המקלחת וכו', הרי שבוויתור שלנו יש ציפייה סמויה של 'אני מתחשב בך, אז תתחשב גם אתה בי'. אך כשמשוואה זו אינה מתממשת והילד פונה בדרישות נוספות, אנחנו חשים שוויתרנו יותר מדי, ואז מתחילה דינמיקת כעס המופנית לא רק כלפי הילד, אלא גם על עצם התנהגותנו. לכן יש להציב מלכתחילה גבולות ברורים לפני השינה ולעמוד בהם באיפוק סבלני.

"אם ההורים חשים כי מתחילה דינמיקה של הסלמה וכעס, עליהם לקחת פסק זמן של כמה דקות לצורך הירגעות", היא מציעה. "למשל, לגשת לשבת על הכורסה בעיניים עצומות למשך חמש דקות, פעולה היוצרת ניתוק מיידי מהסיטואציה המכעיסה. מעבר לכך, תמיד חשוב לשמר את טקס השינה, מכיוון שהריטואל הקבוע עוזר לילד להיכנס לשנת הלילה. כלומר, גם אם אנחנו כעוסים, אנחנו לא שוברים את הכלים. אנחנו מקריאים לילד סיפור, מאפשרים לו להאזין לאותה מנגינה שקטה שעוזרת לו להירדם, וכו'".

הכעס מתחיל בנו

כל הסיטואציות שתוארו מכירות בכך שהכעס הוא רגש טבעי. לכן אסור לנו גם לראות את עצמנו אשמים כשתוקף אותנו כעס. מה שכן, עלינו לבדוק מה אומר לנו הכעס על עצמנו, מתי אנו חשים שאיננו יכולים למנוע את התפרצותו וכיצד הוא משפיע על ילדינו.

"כבני אדם וכהורים, עלינו ללמוד לנהל את הכעס", אומרת הלוי סיטרוק. "הורה המתפרץ בכעס על ילדו מפגין חוסר שליטה, המתפרש אצל הילד כחולשה ויוצר התנגדות למסר שההורה רוצה להעביר. בתוך כך, הורה הנתון להתפרצויות וכעסים משמש כמודל עבור הילד לדרך שבה עליו להתמודד עם קונפליקטים. כך קורה שבמצב של קונפליקט, הילד מתפרץ בכעס בדיוק כמו ההורה. לכן, ככל שהורה יקדים לטפל בהתפרצויות הכעס שלו, כך יהיה קל יותר לטפל בכעסים של הילד".

ובכל זאת, הרי בלתי אפשרי שלא יהיה מקום לכעסים שלנו בהתנהלות מול הילדים.
"בוודאי שאנו רשאים לכעוס על הילדים וגם וליידע אותם בדבר רגשותינו הנסערים, לכן עלינו להשתמש בכעס שיש בו תועלת ולא בכעס שמעורר עוד כעס. כשאנחנו אומרים לילד 'אני נרגז' או 'אני כועס עליך מאוד', הוא עשוי להפסיק את התנהגותו המכעיסה. לעיתים יש גם צורך להסביר את הסיבה לכעס. בשורה התחתונה, עלינו להביע את מה שיש לנו להביע ולהניח לסערה לחלוף. גישה זו מאפשרת להורים לבטא את הכעס שלהם מבלי לגרום נזק, ומעבירה דוגמה לביטוי הכעס בדרכים בטוחות ולא מסוכנות".