קבלו אותה במחיאות כפיים

הפורמייקה עושה קאמבק. כוחו של הרטרו
עד לפני כשנתיים-שלוש, אמרתם פורמייקה אמרתם טעם רע. החומר הוותיק הפך עם השנים מוקצה, והוגלה לשימושים פשוטים וחסרי השראה. אבל רוח הרטרו הנושבת בסערה בתחומי העיצוב השונים, הפיחה חיים מחודשים, צעירים וססגוניים גם בפורמייקה הקלאסית, שמשתכללת וממציאה את עצמה מחדש.
התדמית האטרקטיבית החדשה של הפורמייקה, מצליחה לנשל ממעמדם חומרים שנחשבו איכותיים ואופנתיים יותר, וזאת בזכות היתרונות הרבים הגלומים בה – עמידות לאורך זמן, ייצור מהיר, עלות נמוכה יחסית, תחזוקה וניקוי פשוטים, ססגוניות ומגוון מרקמים, וכמובן – אפשרויות עיצוב עצומות. כל אלו מסייעים לפורמייקה לחדור לכל תחומי עיצוב הפנים, בבתים, משרדים, מסעדות וחנויות, ולשמש בכל סוגי הריהוט הקיים.
הסטוריה שנויה במחלוקת
על מקור המילה "פורמייקה" ניטש ויכוח. לפי הגרסה הראשונה, יצרן צרפתי בשם פורמייקי פיתח את החומר והוליד חקיינים שנותרו עם השם הגנרי. הגרסה השניה טוענת כי בשנת 1913, פיתח צמד חוקרים אמריקאיים בשם פאבר ואוקונר חומר בידוד למוצרי חשמל, בתקווה להחליף את המייקה, ששימשה עד אז לצורך זה. להמצאה החדשה, שיוצרה משרפים סינתטיים בלחץ גבוה, קראו "פור-מייקה". החברה שהקימו השניים, ושזכתה לאותו השם, נודעה בזכות ייצור לוחות לבידוד חשמלי. לוחות אלו הם הבסיס לחומר המוכר היום, שהוא בעצם נייר דקורטיבי וקשיח מאוד המונח על גבי לוחות עשויים שבבי עץ ופלסטיק. המוצר האמריקאי המקורי, שהוכיח עמידות גבוהה בפני חום, שחיקה, שריטות וכתמים, נבחן בשנות ה-50 בידי חברת Cyanamid, שהחליטה להחדיר אותו לתחום חדש בתכלית – עיצוב ודקורציה.
הפורמייקה כבשה את השוק במהירות הבזק. חדירתה לתעשיית העיצוב נעשתה באופן מאסיבי, והיא התפתחה ללא הרף מבחינת איכות, היצע דוגמאות וגוונים. שיאה של הפורמייקה היה בשנות ה-80, אז נפוצה מאוד ברהיטים, חדרי שינה, חדרי ילדים ומטבחים. אולם, בשנות ה-90 דבקה בה תדמית של חומר זול ופשוט, המוני ובטעם רע, ושהיא שימש בעיקר לציפוי פנימי במקומות נסתרים מן העין. הקאמבק הנוכחי שומר על תכונות החומר המקוריות, ומוסיף עליהן עושר מקרמים, צבעים ועיבודים מעודכנים.
עשויה מנייר
הנה נתון מפתיע למדי: הפורמייקה, לוח קשיח ועמיד בפני ספיגת נוזלים, עשויה בעצם מנייר. מדובר בשכבות נייר מסוגים שונים, המונחות זו על גבי זו וטבולות בתערובת שרפים סינתטיים המקנים להן חוזק, עמידות וגמישות. לאחר הטבילה, נכבשות שכבות הנייר בחום של כ-140 מעלות צלזיוס ובלחץ של כ-80 ק"ג לסמ"ר. הכבישה יוצרת יחידה הומוגנית ועמידה, היא לוח הפורמייקה.
לשכבות הנייר השונות תפקידים שונים. שכבת הבסיס התחתונה, עשויה מנייר קראפט, נייר חום עמיד ועבה, המודבק בתום התהליך על העץ הלבוד אותו מצפה הפורמייקה. מעליו מונח נייר דקורטיבי עם הדוגמא והצבע, ומעליו נייר ציפוי שהופך בעת הכבישה לשקוף ואטום, והמהווה שכבת הגנה. עובי הפורמייקה משתנה בהתאם למספר שכבות הקראפט, ונע בין חצי מ"מ ל-2.5 ס"מ – הפורמייקה הדקה ביותר משמשת לציפוי עץ לבוד, והעבה ביותר משמשת משטח או מחיצה בפני עצמה. העובי המקובל הוא 0.9 מ"מ, ומאפשר ציפוי מגוון לבידים, ביניהם סיבית, MDF וסנדוויץ'. גודל לוח פורמייקה סטנדרטי הוא 1*3.5 מטר.
מגוון צבעים וטקסטורות
הפורמייקה העכשווית מופיעה בשפע צבעים, ביניהם לבן, גווני חום ופסטל למיניהם וצבעים נועזים כמו כתום, כסף וזהב, ובשלל גימורים – חלק, מבריק, מט, מחוספס גלי או אלכסוני. ישנה פורמייקה פשוטה, בצבע אחיד ופני שטח חלקים, ולצדה פיתוחים שונים, כמו פורמייקה חסינת אש, בעלת עמידות משופרת בכימיקלים חזקים. בין הפיתוחים החדשים אפשר למצוא פורמייקה בשילוב מתכת, סגנון שנעשה פופולארי מאוד לאחרונה. רדיד אלומיניום נכבש עם שכבות הנייר ומקנה לפורמייקה מראה מתכתי מבהיק. הגימור יכול להיות חלק, מבריק כשל נירוסטה, מפוספס, כדורי או גבשושי.
פורמייקה דו-צדדית היא פורמייקה עבה מאוד ללא מילוי פנימי של לביד, שמשני צדדיה מודבק נייר דקור. היא משמשת לייצור מחיצות, מדפים ופלטות לשולחנות והיא עמידה ביותר. שימוש בניירות צבעוניים שקופים כתחליף לנייר הקראפט, מאפשר יצירת פורמייקה בעלת שקיפות חלקית, שמקנה מראה ותחושה אווריריים ורעננים.
טרנד נוסף ומעניין הוא פורמייקה במראה עץ, ובגימורים טבעיים אחרים. ליצירת מראה עץ נעשה שימוש בנייר דקור ועליו הדפסה בדוגמת עץ טבעי, בהתאם לסוג העץ המועדף. ניתן לשלב הטבעות עלים ופרחים בתהליך הכבישה, והן מקשטות את פני השטח של הפורמייקה. מרקמים טבעיים נוספים הם מראה אבנים – כמו שיש וגרניט, ופורמייקה דמוית עור תנין.
פוסט-פורמינג הוא תהליך של כיפוף קצה הלוח, שמעגל את הפורמייקה כך שהיא מגינה על הלביד מפני חדירת מים או לכלוך. ניתן לכופף את קצה הלוח גם בזווית ישרה, לטובת מראה מודרניסטי יותר.
תפיסת עיצוב מקורית מציגה רשת 5 נגרים, המציעה פורמייקה מודפסת בעיצוב אישי – תמונת הכלב האהוב, דמות מקומיקס, כדורגל או גרפיטי, מהווים את שכבת הדקור. חברת אמבין מייצרת דגמי פורמייקה עם מרקמי ג'ונגל והדפסים מנומרים בהשראת הספארי. שילוב המראה המנומר עם פרזולי נירוסטה יוצר קו חדשני. חברת דקור מציגה חידוש בדמות פורמייקה במרקם קטיפה, המקנה לה מראה גמיש וגוונים משתנים בהתאם לזווית המבט. חברת בינובה משווקת פורמייקה בעובי 11 מ"מ, עם שכבות נייר תחתונות בצבע זהה לשכבת הדקור, כך שגם מבט מהצד מאפשר חזית דקורטיבית, ולא שחורה כבדרך כלל. טכנולוגית לייזר מאפשרת עיבוד מדויק וגימור איכותי.
אי אפשר לדבר על פורמייקה בלי להזכיר את המעצב האיטלקי החשוב אטורה סוצאס (Sottsass). סוצאס עובד מזה 40 שנה עם חברת הפורמייקה האיטלקית אבט למינאטי (Abet Laminati), ובשיתוף פעולה עמם יצר חלק מהאייקונים המוכרים ביותר בעיצוב האיטלקי משנות ה-60 ואילך. סוצאס, ממקימי קבוצות העיצוב הרדיקליות אלכימיה (שנות ה-70) וממפיס (שנות ה-80), יוצר מוצרים בעלי אופי מיוחד: עיצוביו מצליחים להמחיש את חוש הקצב המפותח שלו, הרבה צבע, צורות וזוויות משולבות בפריטים עתירי דמיון, כמו יחידת אחסון בצורת רובוט או פינת איפור בעלת זוויות משתנות. העושר הססגוני מופק באמצעות פורמייקות עשירות – אדומה עם הדפס בדוגמת עץ, שחורה עם ריבועים לבנים, ירוקה במראה גרניט סינתטי, ורוד בזוקה או אלכסונים שמגדירים את כיוון הארון. גישת העיצוב הבלתי מקובעת והחדשנית של סוצאס יוצרת פריטים ייחודיים מאוד בנוף העיצוב, והפורמייקה הופכת אותם לשלמים ובעלי אמירה מוגדרת כמוצר אופנתי מחד, ועל-זמני מאידך.
עוזרת ברענון הבית
מי שקיבל בירושה דירה ובה מטבח מצופה פורמייקה מיושנת ו"עייפה", או שפשוט נמאס לו מצבע הפורמייקה של ארון הבגדים, יכול בקלות יחסית ועם שתי ידיים לא מיומנות להפוך את המראה מן הקצה אל הקצה ולהתאים את הפורמייקה לקו הסגנוני המבוקש, הן בצבע והן בדוגמא.
דרך אחת מתחילה בניקוי הפורמייקה מאבק ולכלוך, ולאחר מכן צביעת פני השטח שלה בחומר מקשר (פריימר), שיחבר בינה לבין שכבת הצבע הסופית. כאשר הפריימר יבש, אפשר לצבוע מעליו בכל צבע אקרילי. ניתן לצבוע גם בצבע שמן, לקבלת גימור אטום יותר. מכונות הגיוון הממוחשבות מספקות מאות גוונים, והמהדרין יוסיפו לקה שקופה לטובת הגנה מירבית על התוצאה. דרך שניה, עם מעט יותר עבודה, מתחילה בשיוף פני שטח הפורמייקה בנייר זכוכית עדין, ליצירת חספוס. לאחר מכן מנקים היטב את הפורמייקה מאבק וממשיכים כמו בשיטה הראשונה. גם כאן, גימור לכה יקנה חוזק ועמידות.
לסיום, אפשר לעטר פורמייקה קיימת או מחודשת בעזרת שבלונה. רצוי להשתמש בצבע על בסיס שמן ולהתאים את סגנון וצבע השבלונות לקו המרכזי בחלל.
מתוך: מגזין DO
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה