צמר צמר לך

מגמת החזרה אל הטבע מחזירה אותנו גם אל הצמר. מה כל-כך טוב בו?
בתחילה ניצודו הכבשים על ידי האדם הקדמון להשגת מזון למאכל בלבד. שיער הכבשים דאז, היה דומה יותר לזה של איילים, קצר ועבה, ולא ארוך, רך ומסולסל כפי שהוא מוכר לנו היום. בתקופת האבן, בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה, החל האדם במערב אסיה לביית כבשים ולטפל בהן על מנת להבטיח בשר למאכל, כסות לגוף כסוג של מעיל, יריעת עור ליצירת מקלט ומחסה וחלב לשתייה ולהכנת גבינות.
עם הזמן החל האדם לייצר מצמר הכבשים בגדים של ממש שהחליפו את יריעות הפרווה הפרימיטיביות שעטה על עצמו. מכיוון שעורות הכבשים היו נגישים, אחד הסיבים הראשונים שבהם עשו שימוש היה שיער הכבשים. יש הטוענים שהסיב הראשון מן החי שבו נעשה שימוש למטרות ביגוד, מקורו בכבשים. האדם באותה תקופה הבחין כי למרות ששיער הכבשים לא התאים לטוויה בשל עוביו, חלק ממנו באזור הבטן היה באיכות טובה יותר מהשאר. במהלך 5,000 השנים הבאות, עד סביבות 5,000 לפני הספירה, דאגו לגדל ולהרבות את הכבשים בעלי השיער הטוב יותר, עד שהגיעו למצב שבו אפשר היה לטוות צמר מפרוותם. בסביבות 4,000 לפני הספירה, השתכללה הפיכת סיבי הצמר לחוטים ועודדה מסחר בין עמים וארצות סביב אגן הים התיכון.
מכאן ואילך הפכה טוויית הצמר במהלך השנים למלאכה חשובה וסיפורי כיבוש, עבדות, מסחר, ייבוא וייצוא, נרקמו סביב הסיבים הייחודיים ומלאי התכונות. בין 3,000 ל-1,000 לפני הספירה, הפיצו הפרסים, היוונים והרומים כבשים וצמר ברחבי אירופה, כאשר הם משפרים ללא הפסקה את הגזעים המשובחים ביותר. הרומים לקחו עימם כבשים לכל רחבי האימפריה ואף ייסדו בשנת 50 לפני הספירה מפעל לצמר באנגליה.
המסחר בצמר הפך להיות עסק רציני ובמאה השלוש עשרה היה המנוע הכלכלי של מספר מדינות באירופה באזורים בהם מצויות היום בלגיה, הולנד ולוקסמבורג. עד אמצע ימי הביניים נעשתה אנגליה יצואנית הצמר הגדולה ביותר בעולם. זאת למרות שהרומים היו הראשונים ששיפרו את איכות הגיזה באמצעות שיטות גידול בררניות ובהן גזיזת הצמר מהכבשים במקום תלישתו מעליהן. בעידן רומא שימש הצמר כלבוש לחלק ניכר מהאוכלוסייה האירופאית. בימי הביניים, כשקשרי המסחר התרחבו, הגיעו פריטים עשויים צמר ליוון, ספרד ואף לקונסטנטינופול.
200 סוגים של צמר
רק בסוף המאה התשע עשרה החל הצמר המיוצר בגרמניה לתפוס את שוקי הצמר האנגליים. בשנת 1797 הגיעה לאוסטרליה באנייה להקה של שלושה עשר כבשי מרינו בעלי צמר משובח. אלו שימשו בסיס ראשון להיווסדם של מפעלי צמר המרינו המפורסמים שמייצרים היום כרבע מכלל ייצור הצמר השנתי הגלובלי. כיום קיימים בעולם כארבעים זני כבשים מהם מייצרים כמאתיים סוגים שונים של צמר ברמות שונות. יצרני הצמר העיקריים הם, כאמור, אוסטרליה, ניו זילנד, ארגנטינה, סין ודרום אמריקה. כיום נגזזים מדי שנה 1.3 טון צמר, במשקל ממוצע של 3.78 קילוגרם לכבש, מהם 60 אחוז מיועדים לביגוד.
החקלאים מפתחים גזעי כבשים לצמר כשהדגש הוא על כמות ואיכות הצמר (עובי הסיבים), אורך הסיבים וצורת הסליל של הסיב. ייצור הצמר כולל ארבעה שלבים עיקריים: גזיזה, מיון, יצירת החוטים ויצירת הבד. ברוב חלקי העולם גוזזים את הכבשים אחת לשנה בתחילת האביב או בתחילת הקיץ.
הצמר האיכותי ביותר מקורו באזור הכתפיים ובצדי הכבש. המיון מתבצע לפי סוג הסיבים ומרקמם: חוזקם, עוביים, אורכם, גליותם וצבעם. בשלב הבא רוחצים את הצמר עם סבון נוזלי על מנת לסלק את השומן הצמרי, החול והאבק. בשלב זה עובר הצמר תהליך ניפוץ שהופך את חומר הגלם לרך. צמר מנופץ יוצר מסה ספוגית של חוטים מוצלבים רכים. אחריו באים הסירוק שמפריד את העיסה לסיבים ארוכים והטוויה שהופכת את הסיבים לחוט אחיד. רק בסוף התהליך מתבצעת האריגה.
צמר טהור היה ועדיין נחשב בעיצוב פנים לחומר נחשק ביותר ומיוצרים ממנו שטיחים ואריגי ריהוט. גם הלבד שנוצר מהידוק סיבי צמר ולא מאריגתם, נכנס לשימוש בעולם עיצוב הפנים המהודר. צמרי לבד עבים משמשים היום לשטיחים, אהילים, ריפודים, כריות, כלי הגשה ואחסון, חפצי אמנות ועוד. סוגים אחרים של צמר רך, כאלה שמעוררים תחושה עזה עוד יותר של מותרות, החלו גם הם להופיע בבתים.
קשמיר שנארג מהגיזה של עיזי קשמיר, יוחד בעבר לבגדים עדינים ויקרים יותר. הקשמיר עדין יותר, ולכן, בניגוד לצמר, אינו מתאים לריפוד. אבל הלהט להגיע למרקמים של מותרות בעיצוב הפנים הוציא את הקשמיר מתוך ארון הבגדים אל הספה. כריות קשמיר ארוגות וסרוגות שמיכות וצעיפי קשמיר המושלכים על הספות, מעניקים את תחושת המותרות הנכספת במראה מינימליסטי יוקרתי. צעיפי פשמינה, עדינים וקלים, שבעבר ארגו אותם רק לאנשי מלוכה, תוך שימוש בתערובת של צמר עזים טיבטי ומשי, הפכו לאביזר מלא חן המשמש לקישוט מיטות וכורסאות.
לדברי שולה ורדינון, "הצמר הוא בד טבעי מסורתי בעיקר באירופה ובארצות קרות כמו שוויץ וצפון אירופה. בארצות אלה ישנן מסורות של בדי צמר המשלבים דוגמאות וצבעים יפים ביותר. הייחוד של הצמר, בנוסף על כובד משקלו והחום שלו, הוא בכך שניתן לארוג אותו בסיבים צבועים. הצמר מתקבל מאוד יפה בחורף באביזרי נוי כמו כריות עשויות לבד".
בין המגמות הבולטות בעולם הטקסטיל לשנת 2007 מצויה מגמת הדה גלובליזציה, חזרה למקומיות, לכפריות ולשימוש בחומרים טבעיים כגון צמר. השימוש בצמר לרהיטים נפוץ בשל חוזקו והמראה היציב שלו לאורך זמן. הצמר מאפשר למעצבים אינספור אפשרויות יצירה וטכנולוגיות הצמר פיתחו אין סוף וריאציות לטוויה, טקסטורות וסריגות.
גם בעיצוב פנים
גלי כנעני, מרצה לטקסטיל ב"שנקר" וב"בצלאל" ומעצבת טקסטיל, אומרת ש"לצמר הרבה שימושים אפנתיים. כיום ישנה חזרה לשימוש בחומרים טבעיים וניכרת תחייה גדולה בעניין הלבד גם באופנה וגם בעיצוב פנים. חידושים רבים שמבטלים את תכונות הצמר המקורי מוצעים ברמת הסיבים לטובת הפיכתו לשימושי יותר".
מבחר סוגי הבדים העשויים צמר רחב ומגוון מאוד ומשמש רבות את עולם האופנה. לדברי ניב משה, מעצב ראשי של "פולגת טקסטיל", מפעל שמייצר בדים מחויטים לחברות אופנה מובילות בארץ ובעיקר בעולם, "רוב בדי הצמר המיוצרים אצלנו מיועדים לייצוא. באמצעות טיפולים מיוחדים ושילובי הצמר בחומרים נוספים אנו מנסים ליצור בדים חדשים, רכים יותר שישמשו לביגוד יומיומי ולא רק לחליפות. יחד עם זאת, אנו שוקדים כל הזמן על קולקציות ופיתוחים חדשים, כגון חליפה שניתנת לכיבוס במכונה, סיב מעביר זיעה, בדים מונעי כתמים, בדים שאינם מתקמטים וכדומה".
בקטלוג מגמות האופנה של בדי "פולגת" לשנת 2007-8, ניתן למצוא תערובות קשמיר רכות בגוונים טבעיים, שנהב, מוקה, טרקוטה ואפורים. בדי רטרו בדוגמאות גיאומטריות, במראה שאנל, טווידים וז'קארדים בטורקיז, ורוד, ירוק וזהב. בדים אורבאניים קלאסיים בדוגמאות שונות בגוני שחור-לבן, אפורים, חול וחום. בדי וינטאז' במראה כפרי בגוני ירוק עמוק, עלי שלכת עם אמרות זהב ונחושת. בדים אלגנטיים לשעות הלילה בשילוב משי וצמר בגוני סגול ושזיף, יין אדום ואבני אודם, ברקת וספיר, מתכות ושחורים מתוחכמים.
לדברי לוסי דוד, מרצה בהתמחות סריגה "בשנקר", "הצמר הפך לאחרונה לחומר מוערך כחומר טבעי חשוב על ידי מעצבים בעולם כולו. יתרונותיו של הצמר, הגלומים בתכונותיו הבסיסיות, מאפשרים הגעה לאיכויות של בדים דקים ועדינים שנופלים על הגוף ברכות ועדיין מחממים ביותר. כך משתדרג הצמר לרמה של אופנת עילית, למרות שהיום הוא כבר שווה לכל כיס".
מתכונותיו הטבעיות של הצמר:
- – הצמר קולט אדי לחות וכך משמר את חום הגוף בחורף ומבודד בפני החום בקיץ.
- – הצמר עמיד בפני נוזלים ואינו נרטב בקלות.
- – הצמר עמיד באש, אינו מתלקח או נמס במגע עם אש וכך גם אינו נדבק לעור ומונע כוויות קשות. רהיטי צמר ובגדי צמר נחשבים כמגנים אידיאליים בפני תאונות אש ושריפות.
- – הצמר גמיש באופן טבעי, ולכן קל ונוח ללבישה ומתאים עצמו לצורת הגוף.
- – הצמר דוחה לכלוך ושומר על מראה אחיד ונקי. פריטי לבוש עשויים צמר, נשמרים לאורך זמן ונראים חדשים.
- – הצמר נצבע בקלות ושומר על הצבע כחלק מהסיב. הוא אופנתי ומגיע במגוון עצום של מרקמים, אריגים ובדים המתאימים לכל סגנון.
- – צמר דוחה חשמל סטטי ומבודד מרעשים.
מתוך: מגזין DO

