צו פיוס

"היינו חברים של הורי החבר של הבן שלנו, עד שיום אחד שברנו את הכלים והחלטנו שאנחנו לא משחקים", מספרת שני, אם לילד בן חמש, על הריב שפרץ ביניהם והפר את האידיליה בין המשפחות. "ישבנו כולנו בסלון והילדים שיחקו בחדר השני. לפתע שמענו צעקות וכשהגענו לחדר גילינו ששני הילדים הולכים מכות. כמובן שהפרדנו ביניהם מיד ופתחנו בבירור. רצינו לדעת על מה הם רבו, אבל כל אחד מהם האשים את השני והסיפור עצמו לא היה ברור. אחד טען שהשני עבד עליו במשחק והשני אמר שהחבר לקח לו את הקובייה מהידיים".

"אחרי שתי דקות הילדים כבר השלימו ושכחו מהעניין, אבל במקום לחזור לסדר היום, עמדנו שם אנחנו המבוגרים ורבנו בינינו לבין עצמנו מי כאן צודק והילד של מי לא היה בסדר. כל אחד כמובן ראה את הצד של הילד שלו ואף אחד לא הסכים לוותר, וכך יצא שההורים של החבר לקחו אותו הביתה ולאחר מכן לא הסכימו שהם יהיו חברים יותר. לא עזר שדיברנו איתם ועם הגננת, היחסים כבר התערערו והכל בגלל שהתנהגנו גם אנחנו כמו ילדים".

הילדים משלימים, ההורים ממשיכים לריב

הסיפור של שני הוא דוגמא ליחסים הלא תמיד ברורים בינינו לבין הורי החברים של הילדים שלנו. מפגשים ואינטראקציות בין הורים, על בסיס קבוע או תוך כדי מפגש ארעי, עלולים להוביל לעימותים על רקע התנגשות בין השקפות עולם או תפישות חינוך שונות.

הורים שרבים בעצם נקלעים לסיטואציה תחרותית המתפתחת למאבק על התואר: מי הורה טוב יותר, או מי מבין שני הילדים הוא המנצח. "לכל הורה יש גישות שונות באשר לשיטת גידול הילדים, שמטבע הדברים אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם גישות הורי החברים של ילדיהם, ונוצרים חיכוכים", אומרים ענת בן סלמון ועופר ארז, דוקטורנטים בפסיכותרפיה, מנכ"לים משותפים של חברת "כלים שלובים", המעניקה שירות של אבחון, טיפול והדרכה אישית למשפחות. "יש הורים החשים צורך לייעץ ואפילו לכפות את דעותיהם לגבי התנהגות כזו או אחרת של החבר של הילד, ברגע שהם מבחינים בגישת חינוך שונה משלהם. התנהגות זו נובעת בדרך כלל מרצון לקבל חיזוק או אישור חיצוני מהסביבה לאופן ולגישת החינוך שלפיה הם פועלים".

מירב גרינגולד, יועצת חינוכית לרשת "גן ירוק בטבע" בקריית אונו, מזכירה שדרך ההתנהגות שלנו בעת קונפליקטים כאלה משפיעה, כמובן, על הילדים. "ילדה שאמא שלה תמיד נחלצת לעזרתה תתקשה להתמודד בבית הספר, לדוגמא. לא יהיה לה ביטחון עצמי לעמוד מול קונפליקט חברתי מכיוון שבילדותה לא זכתה להתמודד עם מצבים כאלה וניצלה מהם בעזרת הוריה. יחד עם זאת, חשוב להזכיר להורים שתיווך הורי תמיד כדאי, ורצוי שיתבצע בשלבים המתאימים. אמא לילד בן שנתיים וחצי יכולה לתווך לבנה כשלא משתפים אותו במשחק בגינה השכונתית באמצעות שיחה עימו וניסיון להסביר את הסיטואציה בשפה שלו, או לחילופין לגשת לקבוצת החברים, להציג בפניהם את בנה ולשאול בנחמדות אם יוכלו לשתף אותו במשחק הנוכחי או במשחק הבא. בצורה כזו הבן מסתכל על אמו ולומד, ובפעם הבאה יש סיכוי גבוה שהוא ינסה לחקות את אמו בסיטואציה דומה".



לדברי גרינגולד, מערכת היחסים בין ההורים להורי החבר שלהם יכולה להיות ברמה הבסיסית ביותר ויכולה גם להפוך לחברות אמיתית בין שתי המשפחות. "ילדים בדרך כלל מתחברים עם ילדים שיש להם שפה משותפת עימם. אין זה אומר שגם ההורים ימצאו שפה משותפת, אך גם אז הילדים יכולים להיות חברים ולהיפגש אחר הצהריים. המצב האופטימלי הוא ששני זוגות ההורים מתחברים ביניהם, ואז נוצרת חברות אמיתית וכולם מרוויחים, אך חשוב לזכור שהחבר הוא חבר של הילד שלנו ולא תמיד תפקידנו הוא להתחבר עם ההורים.

"הבעיות מתחילות כשהורים לא רוצים שהילד שלהם יתחבר לילד אחר מכיוון שהוא 'לא נראה להם', ואז מגיע שלב המניפולציה על החברות בין הילדים. הילד שלנו מאוד רוצה להזמין אותו ואנחנו מתנגדים וממציאים אלפי תירוצים למה לא להזמין אותו. כך גם כשהחבר מבקש להזמין את הילד שלכם אליו הביתה. כשאנחנו לא מעוניינים שהילדים ייפגשו אחר הצהריים – אנחנו מחליטים עבור הילדים שלנו עם מי יפגשו ועם מי ישחקו", היא מסבירה.

איזו מערכת יחסים נכון לבנות, לדעתכם, עם הורים של ילדים אחרים?
ארז: "מערכת היחסים צריכה להיות כזו המאפשרת את המשכיות הקשר בין הילדים, באופן בלתי תלוי לרמת הקִרבה בין ההורים. כלומר, יש לנסות לשמור על יחסים של כבוד ואינטרס הדדי לצורך קיום הקשר החברתי בין שני הילדים, להבין ולקבל את השוני שקיים בין סגנונות ההורות, ולהשתדל לא להתערב ולא לשפוט".

אילו גבולות לא כדאי לחצות במערכת יחסים כזו?
בן סלמון: "אם נוצר קשר חברתי בין ההורים, כדאי שהוא לא יושפע מהקשר בין הילדים. קשר כזה יוכל להתקיים אם ההורים יקיימו ביניהם מערכת יחסים בלתי תלויה במפגשי הילדים. הורים רבים נוטים להיכנס לקונפליקטים עם ההורים של החבר בגלל התנהלות הקשר של הילדים, ולקחת את הצד של הילד שלהם בוויכוח. כך הם מעבירים אליהם את הריב בין הילדים ויוצרים מריבה עם ההורים האחרים. מטבע הדברים, ילדים משלימים במהירות ותוך פרק זמן קצר והקונפליקט בין ההורים יכול להימשך פרק זמן ארוך יותר. הרי ידוע שמידת הסלחנות הילדית ומידת יכולת ההכלה של הריב גבוהה יותר מזו של הבוגרים".

ובכל זאת, יש מצבים שבהם הקונפליקטים עם הורים לילדים אחרים הם בלתי נמנעים. מה עלינו לעשות במצבים כאלה? איך נתמודד ונגיב? מה נגיד לילד שלו? לחבר? להורים שלו? בחרנו שש סיטואציות נפוצות, ואנשי המקצוע מציעים דרכים שונות להתמודד איתן.



1. החבר לא מציית לכללי הבית שלכם

הסיטואציה: הילד מנדנד שהוא רוצה ממתק ואתם מזכירים לו שהוא מקבל רק ממתק אחד בשבוע ובטח לא לפני שהוא אכל ארוחת צהריים מזינה. הוא כועס עליכם וטוען להגנתו שאבא של החבר הכי טוב שלו מרשה לאכול ממתקים בלי הגבלה. בירור קצר מעלה שאצל החבר שלו מרשים עוד הרבה דברים שאתם אוסרים עליו, כמו: ללכת לישון בלי מקלחת, לאכול מול הטלוויזיה, לקבל ממתקים במקום ארוחת ערב, ועוד. ויותר מזה – כשהילד שלכם נמצא אצל החבר גם הוא נוהג כך. עכשיו לכו תבואו בטענות לאבא של החבר ש"קלקל" את הילד שלכם. בנוסף על כך, כשאותו חבר בא לישון אצלכם, הוא מבקש לאכול ממתקים מול הטלוויזיה במקום ארוחת ערב ולא מוכן לציית לחוקי הבית.

מה עושים?
להסביר שלכל משפחה יש כללים אחרים: ד"ר אפרת קס, מומחית בפיתוח תחושת מסוגלות אישית, מרצה בכירה וחוקרת במכללה האקדמית "אחווה", אומרת שילדים מבינים מהר מאוד שבכל טריטוריה יכולים להיות חוקים אחרים. "ילדים מסוגלים להבחין בקלות בין חוקי הבית לבין חוקי הגן או בית הספר ולהתנהג בהתאם בכל מסגרת. לכן, אנחנו כהורים צריכים לתת מקום של כבוד לחוקי הבית שממנו בא החבר, אבל גם להעביר את המסר שבכל בית יכולה להתקיים מערכת חוקים וכללים שונה. צריך להגיד לילד שלנו ולחבר אמירה כמו: 'אצלנו בבית אסור לאכול בסלון ואצל החבר מותר', כשכמובן מומלץ לברר מראש עם הורי החבר מהן המגבלות ומהם הכללים הנהוגים בביתם.

יש להסביר לחבר שכאשר הוא בבית שלו הוא צריך להתנהג לפי מה שההורים שלו קובעים, וכשהוא אצלכם הוא צריך להתנהג לפי הכללים שאתם קובעים בביתכם. כך לא נפגע בסמכות הוריו, נבחין עבורו ועבור הילד שלנו בצורה ברורה מהם כללי המותר והאסור בכל בית ונגמיש את החשיבה שלו במסר שמשפחות שונות נוהגות לפעמים באופן שונה".

להסביר לילד שההתנהגות של החבר לא מקובלת: ארז ובן סלמון מוסיפים כי "במידה שהאורח אינו מפנים לשעה קלה את כללי ההתנהגות בבית, יש לשתף את ילדכם בכך שהתנהגותו של החבר/ה אינה מקובלת עליכם, ולהציע להעביר את הפעילות אל מחוץ לבית, לחצר או לביתו של החבר. אם ילדכם מסרב לשתף את החבר בהחלטת ההורים, הציעו לו שתתקשרו להורי החבר שייקחו אותו הביתה".

להעביר מסר בנושא שונוּת מחשבתית :ד"ר יוסף נאומובסקי, פסיכיאטר ומחבר הספר "הרגש תמיד איתנו" (הוצאת ספרות עכשיו), מציע לבחון איך הסיטואציה גורמת לנו להרגיש. "האם היא גורמת לנו לחשוב שאנו לא בסדר או שההורים של הילד האחר חיים ללא מסגרת ברורה? יכול להיות שמציק לנו שהם הורים שלא מבינים מה נכון עבור הילדים", הוא אומר. "בכל מקרה, יש להשתדל שלא להתנהל לפי רגשות אלה ולדעת שדעתנו כהורים היא העמדה האישית שלנו בלבד וכי איש לא יכול לדעת מה יותר נכון – חוקים נוקשים או רפויים יותר.

צריך לשים לב שהמסר שאנו מעבירים לילד ולחברו על כך ש'אלה הכללים המקובלים אצלנו בבית' לא מסתכם רק במה שאמרנו, אלא גם באיך שאמרנו את זה; באיזו אינטונציה ובאיזו שפת גוף. בסופו של דבר מה שחשוב זה לא החבר של הילד שלנו או הוריו, אלא הילד שלנו. האם הוא יקבל עכשיו שיעור בהתנסות או שיעור בתפישה גמישה ומתחשבת בשוני בין האנשים ובכך שבכל דבר יש את החיובי והשלילי".

בחלק השני של הכתבה: סיטואציות נוספות שעלולות לגרום לנו לעימותים עם החבר של הילד והפתרונות»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה