צופים בלי הפרעה

"הורים שואלים אותי על הקשר בין היכולת של הילד לראות טלוויזיה בריכוז גבוה לבין הקושי שלו לשבת מרוכז בהכנת שיעורי בית או בכיתה", אומרת מיכל שפר-מיכאלי, מנהלת מרכז "עיגולים של שמחה" המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים הסובלים מהפרעות קשב. הם לא מבינים איך הילד יכול להיות מרוכז כל כך בטלוויזיה אך לא בכיתה, ומסיקים שהדבר מעיד, ככל הנראה, על עצלנות או על חוסר רצינות. יש גם כאלה שמפליגים בפרשנותם וחושבים שהילדים עושים להם זאת בכוונה.

הטלוויזיה מעירה את המוח

"לרוב האנשים יש יכולת ריכוז ממוצעת וכן יכולת לשנות את רמת הקשב הנדרשת מרגע לרגע, ללא קושי במעבר בין גירוי לגירוי", אומרת שפר-מיכאלי. "אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הדבר שונה. ילדים אלה הם בעלי נטייה לקשב סלקטיבי. הם מתרכזים טוב במה שמעניין אותם ואז כמובן יש להם ריכוז מעולה, יותר טוב מאשר לילדים בגילם (זו הסיבה שבגללה קשה לנתק אותם מהטלוויזיה, ממשחקי מחשב וכדומה), אך אם משהו לא מעניין אותם הם לא מצליחים להתרכז כלל", היא מסבירה.

חוקרים גילו שאצל ילדים עם הפרעת קשב, רמת הפעילות בחלק הקדמי של המוח נמוכה מאשר במוחם של ילדים בגילם שאינם סובלים מהפרעת קשב. "המוח" של ילד עם הפרעת קשב מתפזר ומתרכז שוב ושוב, ולכן רמת הקשב אינה עקבית וקשה לשמור עליה לאורך זמן.

גירוי מונוטוני, שיעורי בית או התעסקות בנושא לא מעניין, גורמים למוח להירדם, (מצב של תת פעילות), ולכן ילדים אלו זקוקים ל"זיקוקי דינור" שיעירו את המוח, ויגרמו לו לחזור לפעילות מיטבית ולאורך זמן.

בטלוויזיה, כמו במשחקי מחשב, הכול קורה במהירות, במקסימום גירויים חושיים. פסיכולוגיה שלמה עומדת מאחורי כל תוכנית, פרסומת או משחק מחשב. בדרך בלתי אמצעית מצליחים להעיר לנו את המוח באמצעות שימוש בצבעים עזים, בקולות, במהירות, בתנועת אובייקטים ובמגוון אפקטים וכך "דואגים" לעורר אצלנו תחושת רעב וצמא, והמוח אף משחרר הורמונים בהתאם ונשאר ערני וממוקד. זוהי בעצם הסיבה לכך שילדים עם הפרעת קשב מרוכזים טוב יותר מול הטלוויזיה מאשר מול שיעורי הבית.

משחקי מחשב, כמו הטלוויזיה, מעניקים גירויים שמאפשרים לילד להישאר ערני וממוקד

הקשר בין טלוויזיה לפיתוח הפרעת קשב

הילדים כיום מרבים לצפות בטלוויזיה ולשחק משחקי מחשב. בשלב זה לא נתייחס לתכנים שגם להם השפעה לא מבוטלת, אלא נתמקד רק בעובדה שהם מורגלים לתפקוד מוטורי מהיר ולתגובות קוגניטיביות מהירות, וזקוקים לגירויים אין סופיים על מנת שהחוויה תהיה מעניינת. הבעיה היא שתוך זמן קצר הם משתעממים מהחוויה, ופה טמון הפער שיוצר את הקושי שלהם לתפקד בכיתה מול תכנים מונוטוניים של מערכת החינוך, שייתכן ששכחה ש"למידה היא החוויה וכל השאר הוא רק מידע" (אלברט איינשטיין). ידוע שהדרך שבה מלמדים היא החשובה ומשפיעה לטווח הארוך.

לסיכום ניתן לומר כי הטלוויזיה משפיעה רבות על תפקוד הילדים, במיוחד על ילדים עם הפרעת קשב, מאחר שזה מעצים אצלם את הפער בין החוויות, בין מונוטוני ומשעמם למרגש ומעניין. הפתרון, לדברי שפר-מיכאלי, הוא לאו דווקא טיפול תרופתי, אלא שילוב של הדברים ויצירת עניין: "יש ליצור חוויה לימודית שמשלבת תרגילים/גירויים מעוררי חושים, על מנת להשאיר את המוח ערני ולאורך זמן. מניסיון זה עובד".

המאמר גובש בעזרתה המקצועית של מיכל שפר-מיכאלי, מייסדת ומנכ"לית "עיגולים של שמחה", מרכז המתמחה בייעוץ, אבחון וטיפול בקשיי תפקוד ולמידה בקרב ילדים ומבוגרים.