פרידה מהמהדורה המודפסת של מגזין "את"

"שמרי על גיליון זה ועל הבאים אחריו. תוך זמן לא רב יימצא על אחד המדפים בביתך אוסף של עצות שימושיות בתחום האופנה, הבישול, הדקורציה ושאר נושאים העשויים לעניין אותך". כך פתח העיתונאי יוסף טומי לפיד, מייסד מגזין "את" ועורכו הראשון, את דבר העורך של הגיליון הראשון, שיצא לאור באפריל 1967. 879 גיליונות ו־54 שנים מאוחר יותר, גם אני קוראת לכן לשמור על גיליון ספטמבר שיוצא היום, אבל את הבאים אחריו יהיה לכן כבר קשה יותר לשמור על המדף.

גיליון ספטמבר הוא המהדורה האחרונה של "את" כירחון מודפס. אנחנו מתכננות לעשות מהדורות מודפסות חגיגיות באירועים מיוחדים, אבל את התכנים השוטפים שלנו תוכלו לצרוך מעכשיו רק כאן, באתר "את" וברשתות החברתיות, לצד מהדורת המגזין החודשית שעוברת לפורמט דיגיטלי באתר של "את".

נמשיך לעשות הפקות אופנה מלאות יופי והשראה ונמשיך לצלם הפקות שער ייחודיות עם הכוכבות הכי מעניינות בארץ. נמשיך להציף נושאים פמיניסטיים, מאבקים חשובים, ראיונות פוליטיים ותחקירים חברתיים ופמיניסטיים. נמשיך לעקוב אחרי הטרנדים הכי חמים באופנה, בטיפוח, בתיירות ובעיצוב. נמשיך לעסוק בנושאים שהכי מעניינים אתכן בתחומי המשפחה, יחסים וסקס, קריירה ולייף סטייל. אנחנו עדיין כאן. רק משנות פורמט.

עבור רבים זה רגע עצוב. פרידה מעולם שהיה ואיננו עוד. באופן אישי אני מרגישה קצת כמו סנדלר זקן. עם סגירת הפרינט אני מאפסנת בבוידעם שלא ייפתח לעולם את מלאכת העימוד המלאה, הרגישה והדקדקנית, שבה מניחים טקסט ותמונה על עמוד, כדי שיחד יספרו סיפור שלם, מזמין ומעניין, ויכניסו את הקוראת לעולם חדש, לסיפור שלנו. המיומנות הזאת, שבאופן אישי אהבתי וליטשתי ביותר מ־15 שנות עריכה בעיתונים מודפסים, אינה נדרשת יותר. בנוסף על הפרידה ממנה, אני נפרדת גם מהרגע המרגש שבו העיתונים הראשונים מגיעים למערכת מלווים בריח של דפוס, ואני פותחת אותם באצבעות רועדות מחרדה – גם אחרי כמעט שני עשורים – כדי לחפש טעויות שכבר אי אפשר לתקן ובוחנת את עצמי: האם עמדנו במשימה? האם הצלחנו לייצר גיליון שמספק את הסחורה, שמעניק לקוראת בו רגע של נחת, איזו בועה שבה היא עוטפת את עצמה בזמן הדפדוף ומאפשרת לעצמה, לרגע אחד קטן, להיעלם בין הדפים אל רגעים של יופי, השראה ומחשבה? כשזה מצליח זו יכולת נהדרת, כוח על משוגע שממלא אותי תמיד בגאווה גדולה.

השער הראשון של מגזין את, אפריל 1967

"באופן אישי אני מרגישה קצת כמו סנדלר זקן. עם סגירת הפרינט אני מאפסנת בבוידעם שלא ייפתח לעולם את מלאכת העימוד המלאה, הרגישה והדקדקנית, שבה מניחים טקסט ותמונה על עמוד, כדי שיחד יספרו סיפור שלם"

אני אף פעם לא שוכחת שהגעתי לרגע הזה כשאני נישאת על כתפיהם של עורכות ועורכים, שיצרו את המורשת המיוחדת של "את". מטומי לפיד, המייסד והעורך הראשון, עבור בשרה ריפין, העורכת השנייה, שהחדירה בו בשנות השבעים תפיסות פמיניסטיות מתקדמות, ואחריה הגיעה דבורה לוין, ששכללה את הנראות הוויזואלית של המגזין. באמצע שנות השמונים מונה שוב גבר לתפקיד – יחיאל לימור, שהרחיב את הפנייה של המגזין גם לגברים, לצד סגנית העורכת של המגזין, גאולה רש, שערכה את מוסף הביוטי של המגזין, ועד מותה השנה ממחלה הייתה זכורה כעורכת מיתולוגית במערכת "את". אחריה מונתה לתפקיד יעל פז מלמד, שהרחיבה עוד יותר את תחומי הלייף סטייל במגזין, ואז נכנסה לתפקיד העורכת המיתולוגית עפרה מזרחי, ששלטה בו ביד רמה במשך 17 שנים, בשנות התשעים והאלפיים, והפכה אותו למותג אופנה אגדי מקומי, ובכך הנחילה גם לי מסורת של סטנדרטים אופנתיים בלתי מתפשרים לעמוד בהם. אחריה הגיעו אביה בן דוד, שערכה את המגזין תקופה קצרה והכניסה אליו גראנג'יות וחתרנות, ודורית בן ארי, שערכה את המגזין גם היא תקופה קצרה, בעשור השני של שנות האלפיים, והעבירה אותו לידיי עם אותה תפיסה ייחודית שליוותה אותו לאורך כל ימיו: שאיפה ליופי, לאסתטיקה הכי גבוהה שיש, כזו שנותנת השראה ולוקחת אותנו למחוזות פנטסטיים, לצד עיסוק בטיפוח, לייף סטייל וכל מה שמעניין נשים בחיים עצמם.

הפרידה מהפרינט צובטת בלב, לא אסתיר זאת, אבל הכאב לא עמוק. הצורה חשובה, אבל המהות חשובה יותר – והמהות היא היכולת שלנו להמשיך לייצר תוכן מעניין, מרגש, מתקשר ומשפיע. אנחנו לא כאן כדי להיות פרצוף יפה, אנחנו כאן כדי להיות "את" – כדי לשמש במה לקול שלך, הקוראת, להתייחס אלייך בכבוד, לזעוק כשלא מכבדים אותנו כנשים, להרחיב את המחשבה, לתת מקום לקולות נשיים ייחודיים, מעניינים, מרגיזים ומעוררי השראה. להיות כל מה שאת רוצה, ויותר.

אנחנו נמשיך לעשות את זה גם בפורמט הדיגיטלי. העולם משתנה, צורות הגשת התוכן משתנות – ואנחנו משתנות עמם. וגם כשהוא קשה, שינוי, בסופו של דבר, הוא דבר טוב. תודה שאתן כאן, במסע הזה שלנו כבר 54 שנים. זה הזמן להמשיך אותו איתנו הלאה בדיגיטל. מאחלת לכן שנה טובה, מלאה בשינויים ובהתחדשויות משמחות, ובעיקר – בהרבה אהבה ובריאות.
שלכן, עדי

>> סיפורו של מגזין "את"

המהדורה המודפסת האחרונה של מגזין "את"