פרויקט שיא הרגש

ניגשתי להאזין לאלבום החדש של הפרויקט של עידן רייכל כשרך גבוה מאוד עומד מולי. מעמקים, אלבומו הקודם, הוא בעיני האלבום הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים ואף אלבום ישראלי לא צבט לי בלב בעוצמות הללו מאז ומעולם. כל תו וכל שיר פרטו על מיתרי ליבי (שמאלצי אבל אמיתי…) וריגשו אותי כמו שאף אלבום אחר לא הצליח.

רייכל חוזר לזירה אחרי כמעט 4 שנים. בשנים האלה מלבד ביסוסו כאחד הזמרים המצליחים ביותר בארץ. הוא הופיע כמעט בכל מקום בעולם, בפסטיבלי מוסיקת עולם ובמופעים אחרים בהם מילא אולמות והפך לאחד המוסיקאים החזקים של ישראל בשנים האחרונות בחו"ל.

מבט מהיר על שירי האלבום קולט את הבינלאומיות שמציג רייכל – 5 מתוך 13 שירים אינם בעברית והפעם את האתיופית מחליפות שלל שפות – ספרדית, מרוקאית, סווהילית וקריאולית. רייכל מארח הרבה יותר זמרים מבעבר ומוותר על שירותיהם ושירתם של כמה מהקולות הבולטים איתם עבד עד עכשיו ובראשם כברה קסאי, שחסרונה מורגש.

הסגנון הכללי של האלבום מאוד "רייכלי" ומי שאהב את אלבומיו הקודמים לא יפספס גם את האלבום הזה. נראה כי רייכל עלה על נוסחת הרגש והוא יודע ללחוץ על התווים הנכונים שמרכיבים מנגינות כובשות.



נטייה למנכוליות

אין כאן רגעים מרגשים כמו במפגש עם שושנה דאמרי באלבום הקודם, אבל האלבום החדש כולל רצף שירים שעושים נעים.

ההרגשה הכללית שהאלבום מעט מלנכולי – דבר שמעורר תהייה לאור הצלחותיו של רייכל בשנים האחרונות בשני אלבומיו האופטימיים יותר. קל מאוד לזהות את השירים הבולטים שיהפכו ללהיטים הבאים ("מי נהר", "רוב השעות", "הכל עובר") אך נדמה שאף אחד מהם לא יצליח לשחזר את הצלחות העבר.

למרות הזמרים החדשים והשפות החדשות, אין באלבום הזה משהו שרייכל לא עשה בעבר. הוא חוזר לאותם צלילים עולמיים חמים, כלי נגינה מגוונים ועיבודים שהביאו אותו למקום המכובד בו הוא נמצא היום.

ועדיין…למרות חוסר החדשנות והרף הגבוה שהציב האלבום הקודם, מדובר באלבום נפלא. נדמה כי רייכל צועד במסלול בו כל דבר שייצא תחת ידיו יהיה לא פחות ממעולה. "מעמקים" היה מושלם ואלבום כמותו קשה מאוד לשחזר אולם אני בטוח שגם "בין קירות ביתי" יחדור עמוק יותר ויותר ללב עם כל שמיעה וללא ספק יהפוך לאלבום המחמם של חורף 2009.

הפרויקט של עידן רייכל, "בין קירות ביתי", הליקון