לא עוד טי־שירט: החולצות היפות שנמכרות למען תושבי הצפון

ישראל ואיראן אולי נמצאת בהפסקת אש (שברירית במיוחד, יש לציין), אבל תושבות ותושבי הצפון עדיין חיים תחת אזעקות וטילים נוכח החזית הבוערת מול חיזבאללה בלבנון. זה קורה שנתיים וחצי אחרי פרוץ מלחמת 7 באוקטובר, וחצי שנה בסך הכל לאחר תום המערכה המדממת בתולדות ישראל – שהותירה את אזור עוטף עזה בדרום ואת אזור הצפון חרוכים לגמרי – גיאוגרפית ונפשית.

>> 15 שניות של תפילה עד הנפילה: יום בחיי תושב הצפון הבוער
>> מעצבת האופנה שטיל איראני החריב את ביתה: "בדקו אם אני בחיים"
>> אוריה עזרן נקלעה להפגנה איראנית: "קיבלתי צמרמורת"

בעוד שתושבי העוטף רק מתחילים לאסוף את השברים, תושבות ותושבי הצפון (שהובטח להם בזמנו כי האיום הוסר) – מוצאים את עצמם שוב במציאות בלתי נסבלת ובלתי אפשרית. מהמקום הזה חזר לתמונה פרויקט "עוטף", שיתוף פעולה בין מסעדת האחים בתל אביב לסטודיו קון, שהתגייסו אופנתית וחברתית למען אחיותנו ואחינו בצפון.

הפרויקט שנולד בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, עם חולצות יפות המוקדשות ליישובי קו העימות בשני קצוות הארץ, מוקדש כעת בעיקר ליישובי הצפון המופגזים, בהם קרית שמונה, מטולה, שלומי, כפר גלעדי, מנרה, מג'דל שמס, חניתה ועוד.

>> שורדת השבי אמילי דמארי השיקה קולקציה: "זה חלק ממסע השיקום שלי"
>> "אנחנו חיות בעולם קשה לנשים": החולצה הכי יפה שתקנו – והסיפור מאחוריה
>> עגיל הבריחה: בסוף כולנו בהינו באוזן המעוצבת של יונית לוי

כל חולצה מתפקדת כמו פרגמנט של סיפור מקומי שנע בין עבר חלוצי להווה מורכב, ומתרגם אותו לשפה גרפית נקייה וטעונה, אך לא מתרפקת.

מאחורי העיצובים עומד המעצב ניל כהן, שבחר לצטט אסתטיקה ישראלית משנות ה־60 וה־70 דרך טיפוגרפיה עברית, דימויים של מגדלי מים, חדרי אוכל וחקלאות. אלא שבניגוד לנוסטלגיה ריקה, כאן מדובר במחווה מודעת: לא שחזור של סמלי היישובים, אלא הדמיה של מה שיכול וצריך להיבנות מחדש. מעין חזון גרפי לעתיד, שנולד מתוך כבוד למה שהיה ואחריות למה שעוד אפשרי.

כל ההכנסות ממכירת החולצות (69 ש"ח לחולצה) מועברות למרכזי חוסן ולארגון "עתיד לעוטף", הפועלים בליווי נפגעי טראומה ובשיקום הקהילות. כך, בין קו תפר לבחירה טיפוגרפית, נטענת כאן משמעות כפולה: גם בגד ללבוש, וגם עמדה לנקוט.