יופי ישראלי: תצלומי האופנה העוצמתיים מכל הזמנים
ביקשנו מצלמות וצלמי האופנה שצילמו ל"את" מאז 1967, לבחור את התמונה האהובה עליהם מתוך מאות הפקות מושקעות. מתמי בן עמי ועד נינט - פרויקט מלא בסטייל כחול לבן
הרבה צלמות וצלמים מוכשרים עבדו במערכת "את" מאז הקמתו ב-1967, שבהם צולמו והודפסו מאות הפקות אופנה מושקעות. בספטמבר האחרון נפרדנו לרגל ממהמהדורה המודפסת של מגזין "את" והזמנו אותם לבחור את התצלום האהוב עליהם מכל הזמנים, זה שגם ממרחק השנים ממשיך להפעיל בעוצמה את בלוטות הרגש. יום העצמאות הוא זמן נהדר להתרגש מהיצירה הישראלית הזו, בפרויקט מיוחד שמסכם כמעט שישה עשורים של אופנה ישראלית.
בן לם | שנות ה-70
"צילום שיצרתי בהשראת הצייר הסוריאליסטי רנה מגריט במסגרת כתבת אופנה על מעילים. המעיל צולם בסטודיו וכך גם היונה, תפוח העץ והכובע. השתמשתי באותה תאורה בדיוק, כדי שייראה כאילו צולמו יחד. את החומה צילמתי בעכו ואת השמים – ברמת השרון. הפרטים השונים הודפסו על נייר צילום, כל צילום הוגדל לגודל הנדרש, נגזר, הודבק במקומו החדש וצולם יחד בשנית. כמובן שאת היונה הדוגמנית, שקניתי בשוק הכרמל, שחררתי בגמר הצילומים".
"צילמתי לירחון הפקת שמלות ערב בהשראת קטע מהסרט 'חתונה מלכותית', שם הרקדן והשחקן פרד אסטר רוקד על קירות מלון. מזכרון ילדות של הסצנה הבלתי רגילה הזאת, נולד הרעיון לצלם דוגמנית יושבת על תקרת חדר. לכאורה, משימה בלתי אפשרית. באין פוטשופ באותן שנים, הפתרון היה לבנות חדר הפוך, עם תקרה שהיא בעצם הרצפה ורצפה שהיא התקרה. להשלמת האשליה של החדר ההפוך, חפצים כמו שולחן ודלת חוברו גם הם במהופך. בשיתוף עם עורכת האופנה דבורה לוין ז"ל, שעבדה ב'את' מיום הקמת הירחון ועד פטירתה, אספנו שמלות ערב ובנינו בעמל רב ובתקציב מזערי את החדר החריג. דורין פרנקפורט, ששימשה כסטייליסטית, עיצבה את השמלה, ובתיה הדוגמנית הייתה המאפרת של עצמה".
דודי חסון | 2016
דודי חסון | 2017
רון קדמי | 1995
"הפריים הזה מתעד רגע אינטימי ואת מבטה של נערת קרקס, שמפעיל את הצופה לנסות ולדמיין את סוד סיפור חייה. זה אותו מבט שנשקף מול העדשה שלי מעיניה של נינה ברוש (ויק), מהפעם הראשונה שבה גילינו נערה בת 15 משוטטת ברחובות העיר. בפריים הזה יש את כל האלמנטים שמגדירים את העבודה שלי לאורך השנים כצלם אופנה. צילום אופנה שעושה שימוש בנרטיב ובשפה הקולנועית, ומכיל רבדים נוספים מהשיח בעולם האמנות".
רון קדמי | 2002
"את עדי נוימן צילמתי מאז שהייתה בת 14. היא כיכבה בהרבה מאוד מכתבות האופנה שלי והייתה אחת המוזות שלי בעשייה האמנותית ובצילום האישי. בפריים הזה יש את האלמנטים שמרכיבים את הצילום שלי: התפאורה, הדמות הקולנועית וצילום האופנה".
גיא כושי ויריב פיין | 2015
"התאהבנו בנינט מהפגישה הראשונה".
אייל נבו | 2011
"פריים פשוט ויפה שאני אוהב".
עידו לביא | 2007
"פעם היו לנו חופש ותעוזה לעשות מה שאנחנו רוצים. היום אף אחד לא היה מפרסם משהו כזה, שאין לו ערך מסחרי".
אלה אוזן | 2019
"הפריים הזה לקוח מהפקה בנושא סוף העולם, שצילמנו קצת לפני שהתחילה הקורונה והכל השתגע. הוא מסמל עבורי סוף והתחלה חדשה, בדיוק כמו הגליון הזה".
מירי דוידוביץ' | 1991
"הצילום הזה ממחיש את החופש האמנותי שקיבלתי מ'את'. צילמתי אותו בדיוק לפני 30 שנה".
עידו איז'ק | 2010
"שרון בדיוק חזרה לארץ אחרי שהיא הצטלמה לוורסצ'ה, וזה היה אחד מהשערים הראשונים שלי במגזין 'את'. יש משהו מאוד פשוט ועוצמתי בתמונה הזאת ולכן בחרתי בה".
שי פרנקו | 2021
"אני אוהב את התמונה הזאת כי היא ממחישה עד כמה היחסים שלי עם מיכל עמוקים, חשופים ורגישים, ועם זאת מלאי ביטחון ואמון. היא צולמה ברגע קטן בין סט לסט ומתעדת רגע אותנטי ונקי של הוויה, ללא התחשבות בנסיבות מסביב".
גולי כהן | 2015
"אני אוהב מאוד את התמונה המרגשת הזאת של עמית מכטינגר, שצולמה בים המלח באופן מאוד מאתגר, ביום חורף גשום וסוער. הכל התחבר באותו רגע".
מיכל חלבין | 2021
"בצילומים רצינו להדגיש איך העולם היום הפך לעולם של תחבורה, של צפיפות ושל ציפייה למקום אחר".
עדי אורני | 2018
"את השער של לוסי צילמנו שבוע בדיוק לאחר לידת בתה. כשהגעתי למלון בשעת בוקר מוקדמת, מצאתי את לוסי האנרגטית, מרוגשת ומפטפטת עם הצוות. התזזיתיות שלה התחלפה תוך שנייה לשקט מקפיא ומצמרר, ברגע שהיא התיישבה על קצה המיטה עם התינוקת והישירה מבט למצלמה. כבר בקליל הראשון הרגשתי שיש לי את זה. זה היה חזק ואמיתי והיא לא ניסתה להיות מישהי אחרת".
תמר קרוון | 2017
"איילת ואני נפגשנו פעמיים לצילומים, כאשר בין שני הסשנים חלפו יותר מ-20 שנה. התרגשתי מאוד לקראת הצילומים האלה. שתינו לא נפגשות כמעט, ובעיקר מתכתבות, ולמרות זאת אני מרגישה שאנחנו חברות בלב. איילת התמסרה לקונספט של הצילומים והחליפה שש דמויות, ואני, שגם הלבשתי אותה, מצאתי את עצמי בכל אחת מהן".
רתם לבל | 2014
"בחרתי פריים מהפקה בנושא נמשים, שהייתה ההפקה הראשונה שצילמתי למגזין 'את'. אף שחלפה תקופה, מבחינתי הוא טיימלס, ובשבילי תמיד יהווה זיכרון לתחושת הגשמת חלום".
זהר שטרית | 2020
"צילמנו את התמונה בסגר השני במוזיאון הקולנוע בסינמה סיטי בירושלים, שהיה סגור ונטוש באותו זמן במשך יותר מחצי שנה. האווירה שם הייתה טעונה ומלנכולית, אבל זה היה כמו חלום שמתגשם, שכל המתחם היה לרשותנו לעשות בו כרצוננו".
אבי גנור | 1981
"בצילום אופנה אני מצלם אופנה, לא רק את הבגד כפריט אופנה. יש בו זמן ורוח, הוא מכיל הקשרים תרבותיים ומשתדל לייצג תרבות. הוא פועל בזמן הצילום, זמן העיתון והזמן בכלל. כאן תמי בן עמי נחה בשלווה אחרי ניצחונה על הנחש – עור הנחש הפך לבגד ים במקום עלה התאנה. הימים, ימי חורף שבהם מצלמים לקיץ. ברקע נחל זמני חותך בתוך מחצבת סיד בראש העין. תמי כאן במיטב פסלי גופה התמיר ובכל גאונה. היא לא מתאמצת, לא משתדלת ולא מפתה, הסקס נשאר שלה – לא מבוזבז, לא מנוצל".
אבי גנור | שנות ה-80
"צילום אופנה חופר בתוך הזמן, מחייב להכיר את הזמני, מוכיח בצבע וצורה שאנחנו על אוֹפָן מסתובב, מנסח גם את העתיד. הוא רומז על המורד והחלודה הסובבים את ההצלחה והיופי הרגעיים, הוא מנציח את הדקה לפני ההחלקה. צילום אופנה מציע את צניעות המְמֶּנטּוֹ מוֹרִי (Memento Mori) – מבקש שתזכור את יום מותך. אזהרה עם שורשים קדומים – בשלהי המאה השנייה נהגו הגנרלים הרומיים לצעוד בתהלוכות ניצחון, כשבעקבותיהם עבד שמלמל באוזניהם שוב ושוב את המשפט: 'צפה לאחור וזכור שהנך אך ורק בן-אדם'. אופנה מאלצת את הצניעות האנושית הנחוצה אל מול המוות לצאת לדרך".
שי יחזקאל | 2019
"כצלם, בכל יום צילום אתה מנסה להביא פריים שלוכד רגע, הבעה, תחושה. משהו שזוכרים. מאיה תמיד מביאה את זו כמו שרק היא יודעת".
