פרוייקטור בינלאומי

העבודות של איתמר בורשטיין נולדות תמיד אחרי "הריונות" ארוכים מאוד. המנורה החדשה שעיצב, המכונה "טנוקי" (Tanuki), נולדה לאחר ארבע שנות מחקר ועבודה (ומשווקת כיום על ידי חברת Metalarte הספרדית שמיוצגת בארץ על ידי חברת קמחי תאורה).

החלטה גורלית

כאשר השתחרר בורשטיין (38) משירותו הצבאי רצה בכלל ללמוד קולנוע, אך המחשבה על לימודים בירושלים הובילה אותו לבסוף לבחור בלימודי גרפיקה וארכיטקטורה בבצלאל. שם, בתור הארוך למזכירות האקדמית, החליט שאין לו סבלנות להמתין ופנה לחדר הסמוך שבו התקיימה באותה שעה הגשת גמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי, בהנחייתו של המעצב הנודע יעקב קאופמן. "באותו רגע הבנתי מה אני באמת רוצה לעשות", נזכר בורשטיין. "יצאתי משם, שיניתי את טופסי ההרשמה והשאר היסטוריה".

תעודת זהות שם: איתמר בורשטיין אזור מגורים: תל אביב / פריז לימודים: בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל עיסוק: מעצב תעשייתי מוטו: להמשיך ולהשתפר בכל מה שאני עושה

במהלך הלימודים נבחר בורשטיין להשתתף בסדנאות של קאופמן, שהיה המרצה הנערץ עליו, ובמהלכן, כך הוא מספר, למד חלק ניכר מרזי המקצוע. "אני אוהב את העיסוק ברפטטיביות שמאפיין את העיצוב", אומר בורשטיין. "בעיצוב אתה למעשה עוסק בסוג של עידון עצמי. קסמה לי מאוד העובדה שמדובר במקצוע אילם. עיצוב טוב יכול אמנם לספר סיפור אך אין זה סיפור מילולי".

עם סיום לימודיו התבהר לבורשטיין כי תחום העיצוב של ריהוט ושל גופי תאורה מושך אותו במיוחד. בהיותו בעל אזרחות צרפתית נסע לבדוק את השטח בפריז והגיע ל-Via France, גוף צרפתי העוסק בקידום תחום העיצוב ובסיוע למעצבים מקומיים. "הצלחתי להתקבל אליהם עם מנורה שעיצבתי בשם 'פלורה'. המנורה מבוססת על מנגנון הלקוח מעולם הקשרים של חבלים, בדיוק כמו שלמדנו בצופים. עשיתי אותו הדבר במתכת, ובחברת 'Roche Bobois' אהבו את המוצר והחליטו לשווק אותו", הוא מספר.

בעקבות העבודה במסגרת Via France הצליח בורשטיין ליצור קשרים עם מעצבים נוספים בני גילו, ויחד, כאנשים בעלי תחום עניין משותף, הקימו קבוצת ייחוס לדיונים ולמחקרים הקשורים לעולם העיצוב. העבודה בחממת המעצבים הזו פתחה בפניו דלת לעולם העיצוב האירופי, ולשמחתו הרבה הוא הצליח להכניס עוד ארבעה פרויקטים אחרים לאותה מסגרת, שאף הם נרכשו להפצה על ידי חברות מובילות בתחום כמו חברת Ligne Roset המפורסמת.

מימין: שולחן קפה Between לחברת Roche Bobois (צילום: Roche Bobois); שרפרף ושולחן Pentagon System לחברת VIA (צילום: Marie Flores); קולב Flex Family לחברת VIA (צילום: Marie Flores)

כבוד לאובייקט

לבורשטיין אין העדפה לחומר מסוים בעבודותיו. לדבריו, זהו אחד הדברים המבדלים אמן מאומן. "בתור בעל מלאכה אתה צריך לכבד את האובייקט ולא את החומר", הוא אומר.

בשנים האחרונות הוא מחלק את זמנו בין פריז לתל אביב. חברות גדולות מחזרות אחריו ובמקביל הוא גם מנסה להיכנס לתחומים נוספים כמו עיצוב פנים. "בימים אלה אני עושה עיצוב פנים לדירה פרטית שתשלב בתוכה עבודות שלי. אחד הדברים המעניינים בעיצוב פנים הוא שאתה באמת רואה איך האובייקטים שלך מתנהגים במקום אחר".

בביתו הפרטי הוא אינו מחזיק אובייקטים מעשה ידיו. "כשהם אצלי אני רואה רק את הפגמים", הוא אומר. לבורשטיין אין גם כל קושי להיפרד מעבודות שלו: "אני לא נקשר אליהן אמוציונלית כי זה אף פעם לא משהו שאני עושה לבד אלא במסגרת חברה".

כשמתבוננים בעבודותיו של בורשטיין וכשמקשיבים לאופן שבו הוא מתאר את תהליך היווצרותן, אי אפשר שלא למצוא קווים מקבילים בינו ובין מורו ורבו יעקב קאופמן; ההתייחסות שלו לתהליך העבודה היא כאל מחקר מדעי כמעט, והמוצרים שלו אינם פורצים לאוויר העולם מיד עם עליית הרעיון אלא מבשילים לאט.

"רוב הזמן אני עוסק בחקר של מה שיהיה ומה שקורה בתחום הספריות בעזרת האינטרנט. אני נמצא בתהליך של חשיבה מתמדת בקשר לכמה רעיונות ומתעסק אתם ברמות שונות עד שאני מגיע לפרויקט שמוצא חן בעיניי", הוא אומר. "הפרויקט אינו מסתיים כשחברה כלשהי רוצה את המוצר, אלא מתחיל משם תהליך ממושך".

פרויקט טוב הוא כזה שלא צריך להסביר

בורשטיין אינו מרבה לדבר על הפרויקטים שלו ומודה שהוא עושה זאת רק כשאין לו ברירה אחרת. "אני לא אוהב לדבר על הפרויקטים שלי. פרויקט טוב הוא פרויקט שלא צריך להסביר אותו", הוא אומר.
יש לו דעה מוצקה על חשיבות הלימודים בתחום העיצוב. "לי הלימודים עזרו", הוא מסביר. "בתקופה זו עוצב חלק מאישיותי. בשנים הללו גם גיליתי שהחברה העניקה לי לגיטימציה לעסוק בזה".

לדבריו, כשהוא בוחן את התמורות שחלו בתחום העיצוב בשנים אחרונות, אחד הדברים הטובים שקרו לדעתו הוא שבשנים האחרונות הפסיק העיצוב להיות מקצוע גילדאי. "אם בתקופת הלימודים אנשים שאלו אותי מה זה עיצוב תעשייתי, הרי שהיום השאלה הזו כמעט אינה נשאלת. המקצוע נמצא בתנועה מתמדת. גם בצרפת שבה עדיין פועלים בעלי מלאכה מסורתיים מתחולל שינוי וקמות חברות גדולות שעוסקות בתחום העיצוב", הוא מספר.

נקודת ההתבוננות שלו על תחום העיצוב מושפעת מהצורה שבה מתייחסים לנושא באירופה, שם נשענים על מסורת ועל תרבות עיצוב בת שנים רבות. "בעיצוב לא צריך חידוש", הוא מדגיש. "לפעמים מדובר רק בניואנסים ועל כך מבוסס עולם העיצוב האירופי. הרי אחת מאבני היסוד של העיצוב היא הכיסא. החברות הגדולות בעולם מודעות לכך ולא מחפשות חידוש פטנטי אלא חידוש ברמת העיצוב בלבד". לדבריו, בשל העובדה שישראל היא מדינה צעירה ונטולת תרבות עיצוב, "הרצון הראשוני של מעצבים ישראלים הוא 'להמציא את הגלגל מחדש', מה שמחפה פעמים רבות על אי-יכולת מספקת של מתן צורה".

במסגרת התערוכה הבינלאומית היוקרתית "סלונה דל מובילה" המתקיימת החודש במילאנו, יציג בורשטיין ארבע עבודות שלו. בהחלט ייצוג מכובד למעצב צעיר. נוסף על כך, הוא נבחר להשתתף בתערוכת "עשר פלוס" שתתקיים במוזיאון העיצוב בחולון בחול המועד פסח. בורשטיין נבחר כאחד מבין 41 מעצבים בולטים שסיימו לפני עשור את לימודיהם בבתי הספר לעיצוב בארץ. בתערוכה הוא יציג את מנורת הטנוקי וכן את האגרטל "פוליגון" שנרכש לא מכבר על ידי המוזיאון עבור האוסף הקבוע שלו.

לאתר של איתמר בורשטיין