כשר פרווה? האמת על הקונפליקט שמסעיר את עולם האופנה
בעוד שמותגי אופנה כמו גוצ'י ומייקל קורס מצהירים על הפסקת השימוש בפרוות, יש מי שטוען כי מדובר בטעות חמורה שכולנו נשלם עליה
גיליון חודש נובמבר של ווג האמריקאי הצליח להעלות שוב לכותרות את אחד הקונפליקטים הגדולים של עולם האופנה וצרכניו – הפרווה. מודעת פרסומת של הפדרציה הבינלאומית לפרוות (IFF) הסבירה למה השימוש בפרווה הוא אקולוגי יותר מהשימוש בפרווה סינתטית ולכן למעשה תורם לטבע. שני עמודים אחרי, הופיעה הפקת אופנה עצמאית של מערכת ווג, תחת הכותרת "פרוות מלאכותיות". לכאורה, ברור מי הרעים והטובים בסיפור הזה, אבל המציאות, כמו תמיד, לא כל כך פשוטה.
קשה להתעלם מתחושת הציניות שעולה מהניגוד הזה. מצד אחד, המגזין המוביל בתחומו נותן במה לפרסומת שמכניסה לו לא מעט כסף ומקדמת פרוות, ומצד שני המצפון מתמרק עם הפקת אופנה שתומכת בערכי המגזין ויוצאת נגד שימוש בפרוות.
>> ואיך הפכה מאפרת אנונימית מוונציה לאישה שביונסה לא זזה בלעדייה?
כמו תמיד, כשאופנה מתערבת בסוגיות כמו מוסר, היא נכנסת לפינות סבוכות שקשה לצאת מהן, והדבר נכון גם לגבי עשרות מותגי העל שהכריזו בשנה האחרונה שלא יכללו יותר פרווה בקולקציות שלהם. אך האם באמת מדובר בהחלטה מושכלת להימנע מפרוות בשם החמלה על חייהם של הפרוותניים או שאולי זו בכלל העובדה שהם לוקחים חומרים סינתטיים זולים דמויי פרווה ומוכרים אותם ביוקר, ועל הדרך גם נושאים חן בעיניי דור המילניום הצמחוני הנותן את הטון בעולם האופנה וברשתות החברתיות?
ורסצ׳ה, קואץ׳, דיאן פון פירסטנברג, ברברי, גוצ׳י, דונה קארן, מרג׳יאלה ומייקל קורס הצהירו במהלך 2018 שלא יעצבו יותר פריטים מפרווה אמיתית. הם מצטרפים לוותיקים בתחום, בהם ארמני, ויויאן ווסטווד, טומי הילפיגר, ראלף לורן, קלווין קליין וכמובן סטלה מקרטני, שכבר עשו את זה שנים קודם לכן, ולחנויות NET-A-PORTER וסלפרידג׳ס שהודיעו שלא יקדמו מכירות פרווה אמיתית. אל מול כל המוסרנות הזו, אפשר למצוא אחד, קרל לגרפלד שהלך לעולמו בתחילת החודש, דאג להזכיר בשפע הזדמנויות שמדובר במותגים שחשים מחויבים לרצות את הלקוחות שלהם אבל גם הם לא עשו את שיעורי הבית בנושא עד הסוף. לטענתו, לצאת בסיסמאות שמתנגדות לפרוות נשמע נהדר, אבל למעשה הם שופכים את התינוק עם המים כשעל הדרך הם הורסים את הטבע, ופועלים לעשות זאת בשמו. וזה לא מקרי שדווקא לגרפלד תפס את הצד שכנגד.
לגרפלד שעמד יותר מ־50 שנה בראש פנדי, מותג שפרוות הן מוצר הדגל שלו מאז התחיל כחנות פרוות ברומא ב־1925. במספר ראיונות לתקשורת הוא הצהיר בעבר שפרווה סינתטית מזהמת את כדור הארץ יותר מכל דבר אחר וכי אנשים שמדכאים את תעשיית הפרווה מחסלים גם את מקומות העבודה של האנשים שנסמכים על התעשייה הזאת. ולמרות שזאת דעה בהחלט לא פופולארית, היא מגובה במחקרים מדעיים, שאת חלקם, יש להודות, יזמה הפדרציה הבינלאומית לסחר בפרוות. במחקר שפורסם ב־American Chemical Society ב־2015 עלה כי אקרילן ופוליאסטר (חוטי הפלסטיק המרכיבים את הפריטים הסינתטיים שמחליפים את הפרווה, העשויים מתוצרי לוואי של נפט), עומדים בראש טבלת החומרים הבלתי מתכלים בטבע ושרידים שלהם אף נמצאו בבטנם של בעלי חיים ימיים ברחבי העולם. במחקר נוסף שפורסם בגרדיאן לפני כשנה וחצי, עלה כי סיבי פלסטיק שמקורם בבגדים ובסיבי בגדים הנפלטים ממייבשי כביסה, נמצאו במי השתייה ביותר מ־12 מדינות ברחבי העולם (83 אחוז מהדגימות נמצאו מזוהמות בחוטי פלסטיק). לפי אותו מחקר סיב הפלסטיק מכיל כימיקלים מזהמים שמגיעים לבעלי חיים בטבע ונמצאו גם בדגים (בשליש מאוכלוסיית הדגים בבריטניה, למשל).
לצד אלה ניתן למצוא עוד ועוד מחקרים שמוכיחים את היתרונות האקולוגיים שבמחזור החיים הארוך של מעיל פרווה, העובר מדור לדור או נמכר בשוקי יד שנייה, זאת לעומת חיי הארון הקצרים של מעיל סינתטי זול, שהופך לבלתי אופנתי לאחר עונה אחת בלבד ומוחלף באחר. האנרגיה הנדרשת כדי לייצר אותו, העובדה שהוא לא מתכלה וההשפעה שלו על המערכת האקולוגית ושינויי האקלים, הן הרסניות, שלא לדבר על כוח האדם הרב המנוצל בארצות המזרח כדי לייצר את המעילים האלה.
אבל העובדה שפרוות סינתטיות מנוגדות לטבע העולם, לאקולוגיה ולקיימות, לא באה בחשבון במכלול השיקולים שגרמו לצרכנים להימנע מפרוות ולכן, באופן אוטומטי, גם המעצבים עצמם מתעלמים מההשלכות. בריאיון שהעניקה למגזין WWD באפריל האחרון, הודתה דונטלה ורסצ׳ה כי בהחלטה שלה להפסיק לכלול פרוות בקולקציות היא לוקחת בחשבון את הדור הצעיר והנושאים החברתיים שמעסיקים אותו. ״האופנה לא פועלת בוואקום ומה שאנחנו עושים הוא שיקוף של החברה״. אכן, דונטלה אשת העסקים, יודעת מצוין מה ייטיב עם העסק שלה מבחינה כלכלית, וזה אומר למצוא חן בעיניי דור המילניום, זה ששולט באופנה (צמרת התפקידים של גוצ׳י מאוישת בלא מעט בני דור ה־Y) וכצרכנים.
באותה כתבה אמר מארק ג׳ייקובס כי בעונות מסויימות הוא נמנע מפרוות, אבל לא יוצא בהצהרות בומבסטיות של ״לא נשתמש בפרווה״. הוא לא מתכוון לתת לדברים חיצוניים להשפיע על בחירות אסתטיות מסוימות ולמרות שהוא רגיש לנושא הפרוות, זה לא אומר שהוא הפך למותג ירוק. לדעתו סטלה מקרטני היא אחת היחידות בתעשייה שבאמת ובתמים נמנעת משימוש בפרוות כאידיאולוגיה. הקולקציות שלה הן צמחוניות לחלוטין, ללא שימוש בעור ובפרווה. ״זוהי דרך חיים, מדגיש ג׳ייקובס, ומערכת האמונות שלה בעיניי נטולת צביעות״.
כל זה מעלה את השאלה עד כמה האופנה, כחלק מתרבות, מובילה שינויים בחברה ועד כמה השינויים בחברה משפיעים על האופנה. במציאות דמיונית שבה הצרכנים היו רואים בפרווה פריט הכרחי בארון, האם היה סיכוי שבתי האופנה היו מסרבים לייצר פרווה בשל טיעונים אידיאולוגים ומנסים לחנך את ההמון הרוכש? מה יקרה כשבני המילניום הצמחוניים יזדקנו? האם הפרוות יחזרו? תלוי מי יחליף אותם ובמה הוא יאמין.