פרובנס בשרון

בכל הקשור לפיתוח ולהתרחבות נדל"ניים, הוד השרון תופסת מקום גבוה בטבלה. בשכונה שהולכת ונבנית בשולי העיר, היכן שיש עדיין טבע פראי ובתולי, נמצא ביתם של דלית וינשטוק, בעלת עסק לעיצוב, להלבשת בתים ולהשבחת נכסים, בעלה, רופא שיניים ו"נגר חובב בעל ידי זהב" ושני בניהם (10 ו-13). המשפחה מתגוררת בבית כמה חודשים ווינשטוק, כאשת מקצוע בתחום, פיקחה מקרוב על כל שלב בתהליך הבנייה. "במהלך חיינו עברנו כמה וכמה דירות ובתים שכורים, ובכל פעם הייתי מקבלת בית מוזנח והופכת אותו לבונבוניירה. לכן החלטתי להפוך תחביב של שנים למקצוע וללמוד עיצוב והום סטיילינג בשנקר", היא מספרת על דרכה המקצועית.

גינה קדמית קטנה עם מזרקה (הומאז', שוק הפשפשים) מובילה לדלת ברזל בגוון שמנת שזכוכית סבתא משולבת בה. שילוב זה של ברזל וזכוכית חוזר במקומות שונים בבית. הסגנון שנבחר הוא כפרי-רומנטי באווירת פרובנס, עם צבעים בהירים, שילובי ישן-חדש ופריטים ייחודיים. כבר בכניסה אפשר להתרשם מהמראה הכולל, הנמשך עד לגינה עורפית ומשם לנוף ירוק. "ברוב הבתים בשכונה הכניסה היא מהצד, אך לי היה חשוב לשמור על רצף ויזואלי ועל זרימה בין הבית לגינה כבר משלב פתיחת הדלת", מסבירה וינשטוק. החלטה זו משרתת מטרה נוספת שעליה התבסס תכנון הבית – כניסה נוספת מחנייה מקורה ישירות למזווה (המשמש גם לאחסון נעליים, תיקים ומעילים) ומשם למטבח. "בהרבה בתים של לקוחות אני רואה בלגן ליד הדלת, ובצורה זו הכניסה נותרת מסודרת", היא אומרת.

מפינה לפינה

אהבה לאירוח התוותה חלוקה של החלל בפנים ובחוץ לפינות ישיבה בסגנונות שונים – פינת אוכל רשמית, פינת ישיבה נעימה בסלון, פינת אוכל קיצית תחת פרגולה ופינה פריזאית לימי חורף שמשיים. עם זאת, וינשטוק מודה שהאורחים נמשכים באופן טבעי למטבח המהווה את לב הבית. ארונות בסגנון כפרי שהוזמנו אצל נגר פרטי מקיפים אי מרכזי גדול בחיפוי פלטת עץ, ששיני הזמן כמו נגסו בה, אבל רק למראית עין: "מסרנו פלטת עץ אלון גולמי ליואב משגיתא – עיצוב וחידוש רהיטים, שהעניק לה מראה מיושן עם גימור שמן". לחיפוי הרצפה נבחרה אבן דרמה טבעית בעלת עננוּת המטשטשת כתמים ולכן פרקטית. אותו חיפוש אחר פרקטיות הוביל לבחירה במשטח עבודה מאבן קיסר בגוון שמנת, המשובץ באבנים ליצירת מראה טבעי. באזור החלון מתרחב המשטח לרוחב מטר, באופן שמאפשר הצבת מכשירים חשמליים בהישג יד, מגדיל את משטח העבודה ויוצר אפקט של עומק.

בין המטבח לפינת האוכל מפריד ארון בשני גבהים. הצד הגובל בחדר האוכל ומשמש לאחסון כלי אירוח והגשה גבוה יותר, ולכן מסתיר באופן חלקי את הנעשה במטבח. בצד הפונה למטבח הוצבה שידה בסגנון בית מרקחת של פעם, המחולקת למגירות בודדות ולמגירות כפולות עמוקות. המשטח העליון מחופה באבן קיסר הזהה למשטח העבודה, ליצירת מראה אחיד. המחיצה מסתיימת בגומחה דקורטיבית מלבנים חשופות (קרן סטון) ובה קמין גז, חלק מתפיסת חיים ירוקה של בעלי הבית.

שולחן פינת האוכל, שנרכש בסכום פעוט בשוק פשפשים בהולנד, עבר שיפוץ בהתזת חול וצביעה גם כן בשגיתא. הכיסאות נרכשו בהומאז', וגופי התאורה הורכבו על ידי וינשטוק מבסיסים שנרכשו אצל יצרן אהילים ומכיסוי בד שנתפר על ידי תופרת. שני חלונות צרפתיים מחלקים את אחד הקירות באופן פרופורציונלי, וביניהם הוצבו על מדפים קטנים עבודות אמנות שציירה אמה של בעלת הבית.

זרימה טבעית

בקיר הפונה לגינה נקבעו דלתות זכוכית המרושתות בפרופיל בלגי מברזל, מכניסות פנימה אור רב ויוצרות זרימה טבעית בין הבית לגינה. חלון צרפתי בסלון משרה אינטימיות ומנתב את תנועת האורחים דרך ציר מרכזי, בלי להפריע להתנהלות באזורים אחרים של החלל. פינת האירוח תחומה בשטיח במראה מודרני בגוון חום-אפרפר (שטיחי איתמר). במרכזו ניצב שולחן קפה מדלת ישנה המונחת על רגלי חמור. כריות שחלקן הובאו מחו"ל וחלקן נרכשו בארץ (קאס, ביגי בסט, איי.די.דיזיין) משלימות את המראה הכפרי ומוסיפות צבע, שמהדהד בשני ציורי שמן גדולים. שידה שנרכשה בחנות יד שנייה בהולנד ושופצה על ידי בעלת הבית משמשת לאחסון בקבוקי יין. בגוף תאורה דמוי פרוז'קטור עתיק שנרכש בהומאז' הוחלפה זגוגית שקופה בזכוכית סבתא, כדי להסתיר את המכלול הפנימי. למרגלותיו הותקן לבקשת בעלת הבית ספוט קטן, שמדגיש את החפץ הדקורטיבי.

מדף לאוספים של ספלי חרסינה, שעונים ופסלוני נעליים מהווה פתרון לבעיה מבנית. "מאחוריו יש פתח שירות למזגן, וחיפשתי דרך להסתירו ועם זאת לשמור על נגישות בשעת הצורך. החלטתי לעשות מהלימון לימונדה ולכן תכננתי מדף לאוספים שלי, ופניתי לנגר פרטי שייצר אותו", אומרת וינשטוק.
כדי להגדיר את פינת הישיבה כחלל אירוח הוחלט לוותר על טלוויזיה. למטרה זו נוצרה פינת משפחה אינטימית, הסמוכה לדלת הכניסה. שירותי אורחים גדולים במיוחד ובהם מקלחון תוכננו כך שאפשר יהיה להסב אותם ואת פינת המשפחה ליחידת שינה נוספת.

חדר העבודה שבמרתף מדגיש את חשיבות מלאכת הכפיים במארג החיים המשפחתי. כמה מהפריטים נקנו בתקופת שהות המשפחה בחו"ל

אהבת בעלי מלאכה

גרם מדרגות עם מעקה מפורזל מחבר בין קומת הקרקע לקומת חדרי השינה ולמרתף ולו שני ייעודים – "ממלכת ילדים", עם מחשב, פופים וכל מה שנערים מתבגרים צריכים, וחדר עבודה. ספה שנאספה ברחוב ושופצה תוחמת את אזור המשחקים. אזור העבודה שונה במראהו ועוצב בסגנון בית מלאכה של פעם, מחווה לסבה ולסבתה של בעלת הבית, שהיו, בהתאמה, סנדלר ותופרת בקיבוץ. את מרכז החלל תופסים שולחן נגרים ישן (וינטג', שוק הפשפשים) וכיסאות במראה מיושן בעלי רגלי מתכת ומושב עץ (טורקיז, בית יצחק).

גופי תאורה ממתכת בעלי מראה תעשייתי (איקאה) לצד אימומי נעליים, בובת חייטים, מספרי ברזל עתיקים וחפצים נוספים מדגישים את חשיבות מלאכת הכפיים במארג החיים המשפחתי. שידה בת 90 שנרכשה בזמן שהמשפחה התגוררה בהולנד שופצה ונצבעה, וכיום היא משמשת לתצוגת כלי אמייל מחנויות יד שנייה ומשווקים באירופה. השידה שימשה השראה לספרייה שתוכננה על ידי בעלת הבית, נבנתה על ידי נגר פרטי וניצבת כיום סמוך לגרם המדרגות. מדפי זכוכית במסגרת עץ מאפשרים מעבר אור שמקורו בספוטים שקועים. אלה הותקנו בתקרת הספרייה ומעניקים לרהיט המסיבי מראה קליל יותר.

במסגרת הגישה הפרקטית נבנו בחדר העבודה הכנה למטבחון וחדר שירותים הכולל מקלחת, כך שבעת הצורך אפשר יהיה להסב את המרתף ליחידת מגורים לאחד הבנים או לשניהם. החלל שמתחת למדרגות תוכנן כשטח אחסון עם פתחים בשני קצותיו, לניצול מקסימלי ולגישה נוחה.

תכנונים עד התקרה

האזור הפרטי בבית, הממוקם בקומה העליונה, נפתח אל מבואה קטנה ונעימה עם רצפת פרקט אלון דיסטרס מעושן (עם "עיניים"). התכנון הושפע בראש ובראשונה מהתקרה חשופת הקורות, המדגישה את האופי הכפרי של קומת המגורים. התקרה, שגובהה חמישה מטרים בנקודה הגבוהה ביותר, הכתיבה פתחי דלתות פרופורציונליים שגובהם 2.40 מטרים. נאמנה לעיקרון הקובע שחבל על כל פינה, ניצלה וינשטוק את התקרה הגבוהה באופנים שונים.

חדרי הבנים קטנים יחסית ועל כן נבנתה בכל אחד מהם גלריה לשינה, שאליה מגיעים באמצעות סולמות שבנה בעל הבית. נישה בחדרו של הבן הבכור נוצלה לתצוגת אוסף אבנים. "הבן ישב עם הנגר לתכנן את הארון, והסביר שהוא רוצה ארון כמו במוזיאון אבנים, עם מדפי תצוגה ודלת זכוכית למניעת אבק", מספרת וינשטוק. חדרו של הבן הצעיר נינוח יותר, מעוצב בהשראת הים ומאובזר בפופים ובפריטים בכחול. בין החדרים מחברת מרפסת מרוצפת באבן טרוורטין, שהיציאה אליה נעשית דרך דלתות זכוכית מרושתות בפרופיל בלגי.

חדר הרחצה של הבנים מצטיין באופי גברי מעודן, הבא לידי ביטוי בגוון תכלת-אפרפר בהיר בארונות נטולי פיתוחים ובאביזרים. חומרי הגלם זהים לאלה של שאר חדרי הרחצה: ריצוף גרניט פורצלן דמוי אבן חלילה, טיח דקוליין עמיד במים בגוון מוקה ואריחים לבנים בגודל 10X10 סנטימטרים (חזי בנק עודפים). שני כיורים הותקנו "כדי שבבוקר לא יהיה תור", ועל הרצפה הונח שטיחון ויניל בדוגמת מרצפות ישנות (יש מאין). דלת ובה זכוכית סבתא מובילה לחדרון שירות, שתוכנן דווקא כאן כדי להקל את פינוי הכביסה ושמירת הסדר. שידת תינוק ישנה נצבעה וחודשה, דוגמה לניצול מוצלח של פריט קיים. "לפני שזורקים רהיט ישן אני תמיד מציעה לחשוב מה אפשר לעשות אתו. במקרה זה השידה התאימה בול למידות, ועם מעט עבודה קיבלה חיים חדשים", היא מסבירה.

יחידת ההורים היא ללא ספק הדובדבן שבקצפת. "רציתי ליצור אווירה של צימר שאפשר לסגור את הדלת ולברוח אליו", מספרת וינשטוק בחיוך. התחושה מועצמת על ידי מיטה זוגית גדולה (בעלת ארגז מצעים למטרות אחסון) ואמבטיית פרי סטנדינג עם טלוויזיה מתכווננת, התענוג הפרטי של בעל הבית. כמו בחדרי הילדים גם כאן נוצל גובה החלל לטובת גלריה ובה ארונות המשמשים לאחסון פריטים שמצריכים גישה רק לעתים רחוקות, כגון אחסנת בגדי קיץ וחורף. וינשטוק מציינת שיש מקרים שבהם היא מעדיפה לשמור על אי סימטריה ולכן הציבה מצד אחד של המיטה שידת לילה שנבנתה על ידי נגר ומצדה השני שידה ישנה ששופצה. מנורות הקריאה שומרות על אותו עיקרון: אחת מיושנת ורומנטית והשנייה מתכתית בסגנון מנורה של שולחן שרטוט. בחלונות חדר השינה הפונה לחזית הותקנו תריסי עץ לבנים להשלמת האווירה.

חדר רחצה צמוד עוצב בהשראה אפריקאית, מחווה לארץ הולדתו של הבעל, זימבבווה. לחיפוי הרצפה וכמשטח הכיור נבחרה אבן חלילה טבעית, וזהו המקום היחיד בבית שבו נאמנות לקונספט גברה על פרקטיות. רצפת המקלחון מחופה בריצוף של חלוקי נחל עם רובָּה שקועה המבליטה את האבנים, וספסל ישיבה נמוך מחופה בגרניט פורצלן דמוי פרקט. את מראה הלודג' משלימים אביזרי קש ועץ בעבודת יד ומגבות צחורות עם רקמת האותיות הראשונות בשמותיהם של בעלי הבית. סולם במבוק (קנה קש) ניצב בפינה, משמש כמתלה למגבות ומתכתב עם "מתלה בגדים" דומה שנמצא מאחורי דלת הכניסה לחדר השינה.

כבעלת עסק לעיצוב ולהום סטיילינג, הבית הוא כרטיס הביקור הטוב ביותר שווינשטוק יכולה לייחל לו. העקרונות שבהם היא דוגלת – פרקטיות שאינה באה על חשבון האסתטיקה, ניצול חללים ומיחזור חפצים קיימים – משתלבים בעיצוב אלגנטי ומוקפד עד לאחרון הפרטים. עם זאת, הבית חמים ומזמין וידידותי למשתמשים, כלומר לבני המשפחה ולאורחים.

דלתות פנים: נגריית קלוד
פרזול (חלונות, דלתות חוץ): רפי גל (כורה וגל)
דקים וגדרות: מג'יק ווד
תריסי עץ: בני הרשקוביץ
ציורי שמן: זיוה ליסיצקי