פצצת אנרגיה אדומה

אחרי יותר מעשר שנים בהן הם לא דיברו אחד עם השני, פיית` נו מור הרעידו את ביתן 1 במשך קרוב לשעתיים והזכירו למי שהספיק לשכוח מה הפירוש של "חיות במה".

אחרי 2 הופעות חימום רועשות במיוחד ושעות של המתנה, כשמעבר לכביש נערך המופע המיוחצ"ן לעייפה של מדונה, דקות ספורות אחרי השעה חצות, מייק פאטון עלה לבמה בחליפה אדומה וחגורה מוזהבת עם סטייל של מנהל בית זונות, בשיער משוח לאחור, עם הניצוץ המוכר של הטירוף בעיניים ומגפון בצבע תואם לחליפה ביד ופתח במחרוזת של כל הלהיטים הגדולים של פיית` נו מור.

מהשיר הראשון היה ברור שהגענו להופעה של המיטב של המיטב. אבל לא כזאת של להקה שהתפרקה מזמן ורק רוצה לרפד קצת את חשבון הבנק, אלא כזאת שכל מעריץ של אמן כלשהו חולם עליה. שעתיים רצופות של להיטים, מ-From Out of Nowhere ו-Be Aggressive, דרך Evidence ועד I Started a Joke, כשכמובן שלא דילגו גם על Midlife Crisis ועל הקאבר המופתי שלהם ל-Easy.

אבל רגוע זה לא היה. וידאו ארטים מושקעים סטייל דפש מוד לא היו שם, גם לא תפאורה מודולרית מתוחכמת כמו זו המהפנטת שראינו ממש על אותה הבמה רק לפני חודש וחצי אצל הפט שופ בויז ובלי שום רמז לכוריאוגרפיה כמו זו שנצפתה ממש מעבר לכביש, לאורך כל ההופעה לא היה רגע של שקט על הבמה ובביתן כולו.

"ותודה שוויתרתם על מדונה"

ה"ערב טוב", וה"תודה" הצפויים לא איחרו להגיע. מייק פאטון וחברי הלהקה פלירטטו עם הקהל, ניהלו שיחה עם קבוצת מעריצים שהשקיעו והביאו שלטים ("מצטערים, גם אנחנו אוהבים את Zombie Eaters אבל זה לא יקרה. הנה, אנחנו חוסכים לכם את האנרגיות"), נתנו לנו לשיר את הפזמון של Midlife Crisis ("אתם שרים את זה יותר טוב מאיתנו") ונראו מרוצים למדי משיתוף הפעולה בביצוע הקול השני ב-Easy.</p>

הם כמובן לא שכחו לציין כמה הם מעריכים את זה שאנחנו שם, בשעה שיכולנו לראות את מדונה ממש ממול. והאנרגיות והאהבה מהקהל לא ביישו. ביתן 1 היה מלא עד אפס מקום במעריצים שרופים שהודו על ההזדמנות לחזות בפצצת האנרגיה עם אחד הקולות המדהימים ביותר בתעשייה, ולשם שינוי, לא כשהוא מופיע כאן עם אחד מהרכבי הג'אז שלו, אלא עם הלהקה שבתקופה מסוימת הייתה הכי טובה בעולם. בתחומה.

התאהבתי בפיית` נו מור כשהם חיממו את סוויד בפסטיבל בלוז רוק ונשמה בנמל חיפה וכאילו לא עברו מאז כמעט 15 שנה, גם הפעם מייק פאטון השתולל על הבמה כמו ילד בן 16, קיפץ, דילג, ישב והתגלגל על הרצפה, צווח אל תוך המגפון ורק חסר היה שייפול כדי שזה יראה כמו שידור חוזר מושלם.

להדרן קיבלנו ביצוע פנומנאלי ל-Midnight Cowboy האינסטרומנטלי שחותם את האלבום המופלא "אנג'ל דאסט" (למעט במהדורות שכוללות את החידוש לקומודורס). ואם הם רק היו נותנים לנו גם את Glorybox, הערב הזה היה זוכה בתואר "מושלם". אבל אין תלונות, זאת הייתה אחת ההופעות המוצלחות ביותר שהייתי בהן. והייתי.