תשכחו מברלין: ביקור בפסטיבל הגותי הגדול בעולם בעיר לייפציג
איפה אפשר לאכול גלידה שחורה על שולחן שעשוי מארון מתים, לראות אדם שמחופש לסוס וגם ערפדים ואנשים שיצאו מהתקופה הוויקטוריאנית? חוויות מפסטיבל גותי שמושך אליו עשרות אלפי אנשים
יותר מ-30 אלף איש הגיעו בחודש שעבר לגרמניה כדי להשתתף בפסטיבל Wave Gothic Treffen, שהוא פסטיבל גותי. המשתתפים באירוע הזה הם גותים, ויקטוריאנים, סטימפאנקים, פאנקיסטים, סייבר לוליטאס, ערפדים ועוד כמה תתי קבוצות שאולי למי שלא מכיר נשמעות אזוטריות, אבל מדובר בדרך חיים להמונים מכל קצוות תבל. כן, גם מישראל. נחשפתי לזה לפני שלוש שנים, ואז הבנתי שלהגיע לשם זו שאלה של זמן.
מדובר בארבעה ימים של מצעדים בלתי פוסקים של Fetish מכל הסוגים, בהשתתפות אנשים שבדרך כלל מקיימים מסיבות פרטיות רחוק מעין הציבור באופן מחתרתי. הפסטיבל הזה הוא אחת ההזדמנויות היחידות שכל זה פתוח לציבור הרחב.
משפחות עם ילדים קטנים מתערבבים עם אישה שגוררת אדם כבול בשרשראות, אישה אזוקה מאחור ולצווארה שרשרת עם רצועת מתכת נמשכת על ידי שני שומרים, אדם שלבוש מכף רגל עד שיער ממש כמו סוס, כולל מסכה בגודל אמיתי ומחלק את זמנו בהליכה על שתיים או על ארבע. תלוי מה רצונה של הגברת שהיא "האדון".
הכול התחיל ביום שישי, בפארק ענק עם מדשאות מטופחות ואגם מבריק, רקע מעולה לכל צלם שמחפש אתר לתעד את הדמויות הססגוניות בצורה לא פחות ממושלמת. מושלמת זה אומר שיכולתי אפילו לביים איפה למקם את השמש. ביום הזה, יום פתיחת הפסטיבל, מככב בעיקר הסגנון הוויקטוריאני.
גם אנשים שמצליחים להביא אותנו לתקופה הקלאסית אך עם כמה תוספות שעושות מהפסטיבל את מה שהוא משתתפים בחגיגה: השמפניה וכל הסכו"ם מכסף אמיתי מונחים על שולחן שהוא… ארון מתים, מקושט ורדים שחורים, בלונים שחורים, והמון טעם טוב בכל פרט. כשהמצלמה מופנית אליהם, החיוך מגלה שני ניבים מבריקים שחבל לפספס בקליקים אין סופיים. לצידם, גברים ונשים לבושים בחלקי מכונות, שעונים וגלגלי שיניים מסתובבים. אלה אנשי ה-Steampunk או סגנון תקופת תעשיית הקיטור מהמאה ה-18 וה-19, לפני המהפכה התעשייתית. משקפיים עגולים עם עדשות כהות, הרבה נחושת וארובות עם עשן לבן נצפו באזור.
למוחרת הגותי תופס את עיקר הבמה במוזיקה ובתלבושות המושקעות שמציפות את הרחוב והפארקים. אתה נמצא שם ולא מאמין למראה עינייך. אתה לא קולטת שזה סגנון חיים של אנשים בימים ובשעות ובמקומות מאוד מאוד מסוימים. ולא מדובר רק באיפור המושלם.
הוותיקים, שלא מפספסים ומגיעים בכל שנה, משפרים את המראה ממפגש למפגש, והיום חלקם לוקחים אפילו סטייליסטים לבניית הקונספט. הכול מותר והכול יפה. בתוך הטראם החשמלי ברחוב המראה הוא סוריאליסטי, כשפרט לנהג ולגרמני אחד או שניים שהולכים באמת לעבודה, כל השאר הן דמויות שנראות כאילו יצאו מאגדה. עם דגש על "כאילו". כי להיות שם זאת אגדה מציאותית לגמרי.
היום השלישי הוקדש בעיקר לתקופה הפגאנית ולטקסי פולחן כמו סגידה לעולם שמעבר, עולם המתים. מי שרוצה יכול אפילו להתחתן בטקס פגאני ולקבל "כתובה" רשמית מכומר פגאני. אה, ולא ממש חשוב אם מתחתנים עם מישהו שלא מכירים בכלל. ממש חתונה ממבט ראשון נוסח Wave Gothic Treffen.
היום האחרון של הפסטיבל מוקדש לרוב לשוטטות בעיר. לייפציג היא ברלין הקטנה ובקצב הזה היא תגדל ותשאיר את האחות הגדולה קצת מאחור, כי משנה לשנה הפסטיבל הזה הולך וגדל. מה שבטוח זה שאני עוד אחזור לכאן.
* גוסטבו הוכמן הוא צלם, מייסד ומנהל בית הספר לצילום המרכז לצילום אומנותי.