פנאי פלוס – חלק ב'
מה עושים כשהילד בוחר בפעילות פנאי שאינה נראית לכם?
הבילוי: מהנה או מעשיר?
הורים רבים בוחרים את סל התרבות המשפחתי, כך שיהיה מעשיר ויקדם את ההישגים האקדמיים של הילד. "לא פעם", מסבירה מיינרט, "הבחירה קשורה למה שמניע את ההורה. לעיתים הבחירה בבילויים היא ממקום של רצון לעורר עניין וסקרנות אצל הילד, אבל ישנם גם מקרים שבהם נבחרים בילויי פנאי שיקדמו את הילד בהישגיו הלימודיים, כי ההורים כבר חושבים על מה שיסייע לילד כשהוא יגיע לאוניברסיטה".
"גם כאן חשובה המודעות ההורית למסרים המשודרים לילד באופן לא מודע. למשל, חשוב מאוד בבחירת חוגים להיענות לרצונות ולבקשות של הילד. חשוב להיות עם הילד במקומות שמעניינים אותו ולא לבחור את בילוי שעות הפנאי כך שיהיה מכוון להישגיות ממקום אקדמי ומלמד. כדאי לבחור דברים משותפים, למשל, לצפות עם הילד בכדורגל רק משום שזה מעניין אותו למרות שאני, ההורה, לא מבין דבר במשחק. העיסוק במה שמעניין את הילד מאפשר לשיח להתקיים והשיח הזה מקרב ביניהם".
רונאל מציעה שאת בילויי הפנאי יבחרו ההורים בשיתוף עם הילדים, כאשר עם הגיל הילד מקבל יותר אוטונומיה בהחלטה הסופית. "החל מהינקות", היא מסבירה, "גם לילד יש טעמים והעדפות. לעיתים הורים מגיעים עם תינוק לחוג ובמשך כל הפעילות התינוק בוכה. הוא מסביר להם שהוא ממש לא נהנה. אם גם בשיעור העוקב הוא ממשיך לבכות, הוא בדרכו מסביר להורים כי זוהי פעילות שאינה מתאימה לו. ייתכן שהמקום רועש מדי עבורו או שהגירויים אינם מתאימים ליכולותיו. גם פעוטות מסבירים להורים איפה נעים ואיפה לא נעים להם. לעיתים הם מנסים ממש לצאת מחדר פעילות כשלא נעים להם, לעיתים הם לא מביעים התנגדות פעילה אבל נראים כאילו הם 'כבים' כשהם נכנסים לחדר הפעילות. כלומר, כבר מינקות לתינוקות ולפעוטות יש אינטואיציה לגבי מה שמתאים להם ומה שלא".
"ילדים בוגרים יותר, בני שלוש או ארבע, מביעים את דעתם על פעילויות פנאי באופן ברור יותר. הם מסרבים ללכת לחוג מסוים או מביעים את מורת רוחם מהצגה שהיתה מפחידה או משעממת לטעמם, ומבקשים להשתתף בפעילות שעליה שמעו מחבריהם בגן. לפעמים ילדים מתנגדים ללכת לבילויים שהם אינם מכירים, או שבכיתה או בגן חבריהם אינם מכירים אותם. ישנם ילדים שיסרבו ללכת למופע בלט, למרות שאמא או אבא משוכנעים שאם רק יצפו במופע הם ייהנו מאוד. ישנם ילדים שמסרבים להתלוות לביקור במוזיאון כי יש לו סטיגמה של בילוי ל'חנונים'. במקרה כזה, אני מציעה לנסות לעניין את הילד בפעילות מקדימה. למשל אם מדובר במופע, אולי אפשר לצפות בקדימון או בקלטת. אם אין בנמצא פעילות מקדימה, אפשר להציע לחבר או חברה להצטרף לבילוי. מניסיוני, כאשר מצרפים חברים לבילוי זה נותן יותר לגיטימציה אליו", מציעה רונאל.
להקשיב לילד
לעיתים הילד מבקש מאוד ללכת לפעילות שההורה אינו רואה בה פעילות מזיקה, אך היא אינה תואמת את טעמו האישי. "במקרה כזה הורה יכול להביע את דעתו על אופן הבילוי ולציין כי הוא אינו לרוחו, וכדאי גם לפרט מדוע אך לא 'להוציא את החשק' לילד מהבילוי. זו הזדמנות מצוינת לתרגל בבית מיומנויות של תקשורת מבהירה אך לא כפייתית. אם אין בצפייה בהצגה כזו משהו שעלול להזיק לילד, לא כדאי להגביל או למנוע את השתתפותו בה גם אם אינה לטעם ההורה. אם מדובר באירוע המצריך ליווי כמו הצגה או סרט והבילוי ממש לא לרוחו של ההורה, אפשר לבקש מבן משפחה אחר שיתלווה אל הילד".
קובלסקי מציעה להתחשב גם בשאלה עד כמה הבילוי הזה חשוב לילד. "לא צריך ללכת עם רצונותיו של הילד כאשר אלה מנוגדים לערכים המאוד בסיסיים שלנו או כאשר הבילוי הוא הוצאה גדולה מדי עבור התקציב המשפחתי, אבל כדאי לחשוב גם על פרמטרים החשובים בעיני הילד", היא ממליצה. "ייתכן שהבילוי מאוד לטעמו. ישנם בילויים שיש להם ערך חברתי ובעקבות ההשתתפות בהם הילד חש מחובר לבני גילו. לפיכך חשוב מאוד לשמוע את הילד. כדאי לאפשר לו לפתח טעם משל עצמו וראוי להגביל בילויים רק כאשר הם מנוגדים למערכת הערכים המשפחתית, אך לא משום שאינם לטעמו של ההורה".
קובלסקי גם מציעה להתלוות לילד לבילוי ולא לשלוח אותו עם מלווה אחר, "כי אם הילד נהנה ומדובר בפעילות נחמדה ומהנה, כדאי להיות שם איתו במקום שנחמד ומהנה לו. אנחנו הרי מלווים אותו למקומות רבים שבהם השתתפותנו אינה פעילה ובכל זאת נהנים איתו, כמו בגינה הציבורית או בג'ימבורי. חשוב גם לא להעביר לילד מסר של התנשאות: כאשר הורה מסרב להצטרף לבילוי מסוים מכיוון שאינו לטעמו, המסר שעובר הוא כי ישנם דברים שהם 'לא לרמה שלנו'. כדי שילד ילמד מה מעניין אותו ומה מתאים לו, כדאי לאפשר לו בילויים מסוגים שונים, ולא להצטרף אליו רק בבילויים שיש להם דימוי של 'תרבות גבוהה'".
קובלסקי מציעה להורים לחשוב עם עצמם עד כמה להסכים ועד כמה להתפשר בנושא בילויי הפנאי. "לא רק על צרכי הילד לבוא לידי ביטוי בסל התרבות המשפחתי. התקציב המשפחתי לבילויי הפנאי צריך לבטא גם את הערכים שההורה רוצה להנחיל לילדו. הורה יכול לחשוב למשל שביקור במוזיאון הוא פעילות פנאי, שחשובה לו כדי להנחיל לילד סוג של בילוי מעשיר ומהנה לטעמו. כאשר הורה חש ביטול עצמי ומרגיש כי הילד הוא הפוסק האחרון בענייני הבילויים המשפחתיים, יש מקום לעצור ולחשוב על דרך למשא ומתן. חשוב שהבחירה ההורית תיעשה לא מתוך תחושה של הרמת ידיים, אלא מתוך ידיעה שההורה מסוגל להציב לילד גבולות ומתוך כך מתחשב ברצונותיו אך גם מתווה את הדרך".
האם להגביל את משך בילויי הפנאי?
מלבד ההחלטה אילו בילויי פנאי לבחור עבור הילדים, ישנה סוגייה חשובה לא פחות – האם להגביל את זמן בילויי הפנאי? ישנם בילויי פנאי, כמו צפייה בטלוויזיה או שימוש במחשב, שהם זמינים ומספקים עניין רב, כלומר קונים עבור ההורים שקט כדי לבצע משימות יומיומיות. הורים רבים מתחבטים בשאלה עד כמה להתיר שימוש חופשי באמצעי תקשורת אלה ועד כמה להגביל את השימוש בהם.
מיינרט מסבירה: "בגילאים צעירים אפשר אולי להגביל את זמן הצפייה בטלוויזיה או את המשחק במחשב, כמו שאפשר להחליט על שעת השינה של הילד. מגיל מסוים ובעיקר בגיל ההתבגרות היכולת לשלוט בפנאי של המתבגרים היא לא אפשרית וגם לא מתאימה, בדיוק כפי שלא מתאים לקבוע למתבגר באיזו שעה הוא יילך לישון. כאן ראוי שיתנהל דיאלוג אחר. איעזר כאן במטפורה של 'לאחוז חזק בקצה החבל, אבל לשחרר כמה שניתן'. הדיאלוג הוא בין הורה לאדם בר דעת, ולכן נכנסים לכאן יותר משתנים".
קובלסקי מסבירה שבשאלת הקדשת הזמן לפעילויות פנאי כמו שימוש במחשב או צפייה בטלוויזיה, השיקולים זהים לאלה הנלקחים בחשבון גם בנושאים אחרים שבהם ראוי להציב גבולות. "מכיוון שמדובר בילדים גדולים יותר, הצבת הגבולות משתנה ומתבצעת יותר בדרך של משא ומתן. אם ילד מאחר לבית הספר בשל שימוש במחשב בשעות מאוחרות, יש להציב גבולות לזמן שבו הוא מבלה מול המחשב. לעומת זאת, אם הוא עומד בכל המטלות שלו, ראוי לכבד את פרטיותו".
איך בוחרים בילוי פנאי משפחתי?
הולכים על בטוח: הכלל הראשון הוא שאם בילוי נראה לא בטיחותי או מסוכן מסיבות שונות אל תאפשרו אותו לילדים.
קווים אדומים ואפשרויות פתוחות: כדאי להקדים ולחשוב מהי מערכת הערכים ההורית שלנו ומהם הערכים שהיינו רוצים להנחיל לילדינו. החשיבה על מערכת הערכים ההורית תאפשר לנו להיות עקביים בהצבת הגבולות. בתוך תהליך החשיבה הזה כדאי לאפיין את הקווים האדומים שלנו, אבל לנסות ולפתוח את האפשרויות כמה שיותר. כאשר האפשרויות מצומצמות גם הילד אינו לומד לפתח טעם משלו.
רצון הילד: חשוב לשמוע את רצונותיו של הילד. גם כאשר ישנם בילויים שאינם לטעמנו, את ילדינו מקיפה מערכת חברתית שחשוב להם להתאים אליה. התירוץ הילדי המוכר "לכולם מרשים" אינו צריך להיות ציווי מיידי להרשות, אך ראוי לבדוק אותו ובמידת הצורך להתייעץ עם הורי החברים שמרשים להם. לעיתים יתברר התירוץ כלא מדויק ולעיתים כדאי לחשוב מחדש על האיסור. אולי בתנאים מסוימים אפשר לתת לילד להצטרף לחבריו ובכל זאת לשמור על הערכים המשפחתיים.
משא ומתן: בגילאים צעירים ישנן פעילויות שראוי לאסור או להגביל. ככל שילד מתבגר, ראוי לתת לו מקום רב יותר לביטוי עצמי ולנהל את השיח על בילויי הפנאי כמשא ומתן.
צריך ליהנות: בבחירת הבילויים עבור ילדינו חשוב שמה שינחה אותנו הוא ההנאה. פעמים רבות אנו דוחקים בהם לעשות דברים מועילים גם בשעות הפנאי, ובכך אנו מצרים את האפשרויות שמהן יוכלו לבחור לכשיתבגרו.
להצטרף לבילוי: כדאי להצטרף לבילויים שילדינו רואים בהם מהנים, גם אם הם לא בדיוק כוס התה שלנו. הליווי של הילד במקום שנעים לו ומהנה עבורו הוא חוויה משפחתית מהנה ומעשירה, היות והיא מאפשרת לנו ללמוד על העולם של הילד שלנו, על הדברים שמעניינים אותו ועל מה שמשמח אותו.
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנויגיליון מתנה