"אבא שלך נרצח באשמתנו, אז קחי לך חופשה של שבוע כפיצוי"

אתמול, לראשונה בחיי, אחרי 42 שנה גיליתי שאני דומה לאימא שלי. במפתיע, וללא הכנה מוקדמת, מהדורת החדשות שידרה וידאו מהלוויית הספורטאים שנרצחו במינכן. בין המוני המתייפחים אי אפשר היה לפספס אותה, ילדה בת 12, הלם וכאב נורא מכל ניכר על פניה. בקטע קצר, של כמה שניות ראיתי את מה שאימא שלי לא יודעת לדבר עליו אף פעם. איך זה לאבד את אבא שלך, בטרגדיה נוראה כל כך. חמישים שנה עברו מאז, והיא עד היום לא יודעת להסביר מה היא הרגישה, מה קרה שם. מי ידע אז, ב-1972, שילדים שאבא שלהם נרצח יכולים לסבול מפוסט טראומה.

התמונות האלו טלטלו אותנו, קבוצת הווטסאפ המשפחתית רעשה עד חצות, כמו אז גם היום, אך אחד לא חושב ששידור תמונות כאלו יכול גם לייצר גלי ההדף. אבל ככה זה, אתם מבינים, שהמשפחה שלכם היא חלק מאירוע טרור לאומני בין לאומי. אימא שלי איבדה את אבא שלה, וגם את השליטה על הפעמים שתאבד נשימה בגלל כותרות שיוצאות במפתיע

הטלטלה של אתמול, התחילה בפוש אחד. "גרמניה תפצה את משפחות ה-יא", כתב פושר באתר כלשהו, רק עוד פסיק קטן במשמרת הקבועה שלו. מאותו רגע 11 משפחות, שכבר הפכו למאה אנשים לערך, נשאבו מיד לחור שחור של התעסקות, פניות מהתקשורת, הלם, כעס ועוד מנעד רגשות שליליים שאינני מאחלת לאיש. פוש אחד קטן שתוך עשר דקות זלג כבר לכל כלי התקשורת. הכל עוצר, היום שלי נהרס ברגע, והמוח מתמלא במחשבות איך לשמח את אימא שלי, איך למלא את הלב שלה.

יוסף גוטפרוינד ז"ל, שופט היאבקות שנרצח בטבח במינכן 1972, סבא של לירון שמם | צילום: באדיבות המשפחה

מה שכן, המידע לא תפס אותנו בהפתעה. בתחילת השבוע קיבלנו בקבוצת הווטסאפ של משפחת ה-יא (כן, ככה קוראים לנו, מאז שאני זוכרת את עצמי) לינק לשיחת זום עם עורכי דין מהולנד. בשיחה הם הסבירו לנו שלקראת טקסי הזיכרון שיערכו בגרמניה ב-5.9, הממשלה שלהם החליטה סופסוף, באיחור מה, להתנצל בפומבי על ההתנהלות הפושעת שלה, שהובילה לרצח הספורטאים. כדי להמתיק את ההודאה שלהם, הם החליטו להוסיף סכום מגוחך כלשהו, בתקווה שזה יגרום לכולנו לרצות להגיע לחגיגה שהם מתכננים שם במינכן. כמה מגוחך אתם שואלים – 5 מיליון דולר, שמתחלקים למאה איש. אתרגם לכם את זה לפי עולמות התוכן שלי –  "יעל גוטפרוינד שלום. אבא שלך נרצח, באשמתנו, אז קחי לך חופשה של שבוע עם הילדים שלך באירופה". כמה גרוטסקי.

גרמניה צריכה להתנצל, אין כל ספק בעניין הזה. אבל אל תעליבו. אני מיישרת קו עם החלטת המשפחות ואנחנו לא נגיע למינכן בעוד חודש

אימא שלי, אספר לכם, קיבלה את הפיצויים שלה בדמות חמישה ילדים שהולידה, שהפכו למקור הגאווה והשמחה שלה, וגם ידעו לספק לה לא מעט היסחי דעת מהכאב הפרטי שלה. לא נולד הסכום שיחזיר לה את הילדות שלה, שייקח ממנה חמישים שנה של חרדות, שיפצה על כך שאבא שלה לא היה בחופה שלה ולא זכה לראות אותה מתבגרת, הופכת לאימא ואפילו לסבתא. פיצוי אין, אבל יש רגעים קטנים שהכאב המפלח מתערבב עם גאווה. כשהילדים שלי שואלים למה סבא רבא היה גיבור, כשנותנים לנו רגע בתקשורת לספר לכולם על האבא המדהים שהיה לה, שעצר בגופו את המחבלים כדי לאפשר לשניים מחבריו לברוח. הרגע שבו בכינו כולנו יחד מגאווה היה כשצפינו בטקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו ופתאום אחרי שנים של מאבקים, הועד האולימפי החליט סופסוף להקדיש דקת דומיה לספורטאים. זה קרה במפתיע וללא הודעה מוקדמת, בדיוק כמו הבשורה על הפיצויים שגרמניה החליטה להעניק עכשיו למשפחות הנרצחים.  על מה כן שמענו מראש –  על טקסי הזיכרון המתוכננים שם, מתחם מציאות מדומה שיאפשר לציבור להכיר את הספורטאים, חכירת מטוס שיביא 300 משפחות ונבחרי ציבור לגרמניה כולל הלינה שלהם, הצבת המסוקים המקוריים, בהם ישבו הספורטאים, ביניהם סבא שלי, כשנורו למוות, בידיים כפותות. וואלה יופי. מעבר לחוסר הטעם, אין ספק שאירועי הזיכרון עלו להם יותר מהסכום שהציעו לשגר אלינו.

גרמניה צריכה להתנצל, אין כל ספק בעניין הזה. מההחלטה לא להציב שומרים חמושים בכפר האולימפי, דרך ההחלטה המכוערת לא לאפשר למדינת ישראל להוציא פעולת חילוץ של כוחותיה המיוחדים והמיומנים, ועד ההחלטה להמשיך את המשחקים האולימפיים עוד לפני שהנרצחים הובאו לקבורה. חבל שלקח להם חמישים שנה כדי לקחת אחריות ולהודות אפילו בחלק מרשימת הכשלים הארוכה. אבל אם הם חושבים שאנחנו נגיע לטקסי הזיכרון שהם מתכננים, נלחץ ידיים ונצטלם באהלן אהלן, אחרי הצעת פיצויים כל כך מעליבה – הם טועים. באירוע אחד שקרה באותה שנה, משלחת גרמניה העניקה 9 מיליון דולר למשפחה של מחבל (מארגון "ספטמבר השחור"), בנוסף הם מחזיקים בסכומי עתק שקיבלו מממשלת לוב, בגין האירוע הטראגי שבו נרצח סבא שלי. אני מודה, אני לא בקיאה בפרטים, כי כסף לא באמת מעניין אותי, למדתי מאימא שלי, שאושר חשוב מעושר. אבל אל תעליבו. אני מיישרת קו עם החלטת המשפחות ואנחנו לא נגיע למינכן בעוד חודש. ואנחנו, משפחות ה-יא' מצפות גם מנשיא המדינה ושאר נבחרי הציבור ליישר קו ולוותר על הטיול לגרמניה, תנו לנו גב, תכבדו את הכאב שלנו.