פינת הברבור

תיאור הפינה: פינת העבודה נמצאת בבית אבן מקושת בן כ-500 שנים, בחלל ובו שני חדרים. נכנסים דרך דלת עץ צבעונית מהכנסייה האורתודוקסית היוונית. בפינה יש פסנתר קונצרטים באורך שלושה מטרים ושולחן עבודה מעץ מהגוני שנעשה בהזמנה מגלריית קונקורד. מול השולחן מוצב כיסא מפוסל מברזל בעיצוב בלה ארגואטי, ולידו אוסף כיסאות צרפתיים עתיקים. על הקירות ציורים מהאיטי ומהודו, ועל המדפים מתנות וחפצים שקיבל שוחט במסגרת מסעותיו המוזיקליים בעולם, בהם אוסף מדליות ומסכות מקסיקניות. לדבריו, "הסטודיו מלא בחפצי אומנות ויש בו אווירה אמנותית ורוחנית. אין קליטה סלולרית ואין אינטרנט, רק פסנתר כנף, עטים נובעים ודפים. יש בו תחושה של התנתקות".

מדוע בחרת דווקא בפינה הזאת?
"הפינה הזאת מבחינתי היא חלום ילדות רב שנים", מספר שוחט. "כשהייתי ילד, אבא שלי היה לוקח אותנו מדי שבוע למסעדה שונה ביפו, משיפודיות ועד אבולעפיה. אני זוכר את הטיולים בסמטאות יפו העתיקה. תמיד רציתי שיהיה לי בה מקום משלי. כשאני מנגן שם, מדי יום בכל שעות היום נאספים עשרות אנשים בחוץ, הפסנתר מהדהד בכל הרחוב, ואנשים מקבלים קונצרט חינם. רק בפינה שלי אני מסוגל ליצור באמת".

מה היית מוסיף לפינה?
"לא הייתי מוסיף שום דבר. כל מה שאני צריך נמצא בה. זה מקום מאוד אינטימי מבחינתי, ולא חשבתי שאי פעם אחשוף אותו לציבור, אבל אני גאה בו מאוד".

אילו חפצים מיוחדים מונחים בפינה וסביב לה?
"במהלך חיי הגעתי לארצות וליבשות שונות שבהן ניגנתי או ניצחתי, ואני אוהב להביא מזכרות. זה מתחיל בחפצי אמנות של אינדיאנים-אמריקאים, ממשיך במסכות מוות ממקסיקו, בעשרות חפצי אמנות מאירופה הקלאסית, אוסף שלם של אבני ג'ייד מסין, לצד מתנות שקיבלתי ממלכת תאילנד ומהאפיפיור ברומא, כמו פותחן מעטפות מקריסטל, צלוחית עם תחריט מכסף של הצבא האמריקאי, חפתים מזהב, או צדפה מכסף טהור מראש עיריית גנואה מאיטליה".

אלו עוד חללים אתה אוהב בסטודיו?
"כל דבר בסטודיו הפרטי שלי, הוא אותנטי ומהווה בית בשבילי. אין שום דבר שהוא מלאכותי. זה מקום אישי שבו אני באמת אני. מקום פנימי ביותר שיש לו ביטוי פיזי בחיים שלי".

מה סגנון העיצוב של המקום?
"יש שם חפצים עתיקים מאוד בני מאות שנים וגם כיסאות מפלסטיק. אין סגנון אחד, אבל יש קוהרנטיות. הוא סטודיו רומנטי. יש בו התרפקות על העבר, מכיוון שאני עוסק במוזיקה קלאסית שמנהלת דיאלוג עם העבר והסטודיו מממש את אותו דיאלוג. גם יפו העתיקה, שהיא פנינה יוצאת דופן, משפיעה על האותנטיות של המקום. אני צריך באותנטיות כדי ליצור".

נעזרת באדריכל בעיצוב הסטודיו?
"אף פעם לא. אני מעדיף לעשות טעויות עיצוב אבל לדעת שזה שלי. אני חושב שפיליפ סטארק היה מי שנתן את העצה 'אל תיקח מעצב פנים, עצב את החלל שלך בעצמך'. יש בסטודיו משהו מאוד צנוע ולא מתיימר. אני מאמין שכל אדם שהוא אמן בנפשו צריך שתהיה לו הפינה שלו. גם אם היא שלושה מדפים בספרייה. הרבה מאוד אנשים בחללים שלהם, מנסים לרצות אחרים, וזה בסדר, אבל אמן חייב את הפינה שלו."

אתה מאמין בתיאוריות עיצוב שונות?
"אני במקצועי גם מלחין גם מנצח וגם פסנתרן. הפסנתרן והמנצח הם הצד הביצועי, והמלחין הוא הצד של הנפש. פינת העבודה שלי מייצגת בדיוק את זה, את הגוף והנפש. פינת הכתיבה שלי היא נסתרת, ולא נכנסים אליה אנשים, אבל הסאונד של הפסנתר חודר החוצה מהקירות".

הטעם שלך בעיצוב השתנה עם השנים?
"בהחלט. היום אני צריך יותר מרחב. תמיד אהבתי אמנות קלאסית, והשראה מאדריכלות אירופית, ובייחוד איטלקית. אבל היום אני מרגיש שאני זקוק ליותר מקום פיזי כדי לעבוד".

אילו עבודות אומנות ויזואליות השפיעו עליך?
"המון. כתבתי אופרה שלמה 'אלפא ואומגה' בהשראת תחריטים של הצייר אדוארד מונק שמוכר בזכות הציור 'הצעקה', שגם הוא היה השראה ליצירה שכתבתי בנערותי, 'שלוש אימפרוביזציות על ציורים'. אני גם מאוד אוהב את ציירי הרנסנס על כל סוגיהם. עסקתי במתמטיקה הרבה שנים, ולכן אני אוהב פרופורציות מעניינות. בעיקרון, אני לא טיפוס כל כך מינימליסטי. אף פעם לא הייתי."

לאיזה פריט סביבך אתה מחובר במיוחד?
"לפסנתר שלי, שהוא מסוג קאוואי, ומיועד לקונצרטים. הוא נקנה לפני שבע שנים, והיה צריך שבעה סבלים כדי להכניס אותו לשם. הוא האביזר החשוב ביותר בתוך הסטודיו. הכל סובב סביבו".

אם היית עובר לארץ אחרת, באיזו ארץ היית בוחר?
"איטליה. משתי סיבות. אחת, בגלל איטליה. השנייה, בגלל האיטלקים. איטליה היא השילוב בין מה שהמודרנה יכולה להביא בלי לאבד את הראש ובלי ללכת עם מבט של רצח בעיניים, כמו שקורה לעתים בתל אביב. לפעמים נראה שאם מאבדים שנייה בחיים, אז מאבדים זמן. אבל הזמן לא אובד ובורח, אנחנו נעלמים ונגמרים. מי שמבין את ההבדל, מבין שאפשר להפסיק לרוץ. האיטלקים הבינו את ההבדל הזה, והחיים שלהם יפים."

באילו שעות אתה הכי אוהב להיות בבית?
"בלילה. אני טיפוס של לילה, למרות שבעלי בריאן שינה אותי והיום אני קם מוקדם. עד היום אני עובד בלילות, ומבלה בלילות. אני טיפוס לילה בכל תא בגוף שלי. אני אוהב את המסתורין שבחושך. את השקט שבו. אין כמו יפו בלילות, כמו שהיו שרים, וזה משפט נכון. יפו היא באמת מקום קסום, ביום אני רואה הרבה כיעור ולכלוך והתנהגויות לא פשוטות של אנשים, אבל בלילה יפו היא קסומה. כל היתרונות היחסיים שלה באים לידי ביטוי."

קצרים:

בית חלומותיך: "איפה שבריאן בן זוגי נמצא, זהו בית חלומותיי. זה רומנטי אבל זה נכון".

סטייה קטנה ואישית: "אני חולה אקטואליה אז אני רואה חדשות ערוץ 2 בזמן שאני מתאמן בפסנתר".

ליד המיטה: "חייב טלוויזיה ליד המיטה. במיוחד ערוצי סרטים".

רומנטי בעיניך: "כל יצירת מופת של המוזיקה הקלאסית היא רומנטית בעיני".

משפחה בשבילך: "לעמוד בתור לקופת חולים עם בריאן, בן זוגי".

עיצוב ישראלי בעיניך: "ליד יצירות אמנות יקרות יש מחזיק דיסקים של איקאה. השילוב הבלתי אפשרי של סגנונות".

חורף או קיץ: "חורף. ובגדול. אני חורפי".

הכי חשוב שהמרחב סביבך יהיה: "דלת אמותיך. מבצרך".