פינצ'י מור, הפאשניסטה הראשונה של ישראל

אם היא הייתה בחיים, פינצ'י מור הייתה חוגגת היום יום הולדת 71. סביר להניח שהייתה מארגנת לעצמה חתיכת אירוע, מרביצה את כניסת פינצ'י הידועה שלה, וכהרגלה הייתה מסובבת ראשים בשמלה צמודה שחושפת את הרגליים המושלמות שלה. כי מפינצ'י עד פינצ'י, עד היום לא קמה מישהי שתחליף אותה בכינוי שניתן לה באייטיז: "הרגליים של המדינה". 

ונחזור למסיבה שלא תהיה: היא ודאי הייתה מסתובבת בין האורחים, כולל דוגמניות רבות וידוענים נחשבים אחרים, זורקת לזאת מילה טובה, מפרגנת לאחר, כי כזאת היא הייתה, אוהבת אדם שכמותה. ופתאום הייתה פורצת בצחוק גדול, הצחוק המתגלגל שלה שלבדו היה מספיק כדי להצחיק את כולם. למחרת, האירוע היה מסוקר בכל מדורי הרכילות. 

פינצ'י מור חוגגת | צילום: קוקו

"אני חושב שאימא הייתה בוחרת לערוך חגיגה על חוף הים, משהו בסגנון שאנטי, היפי שיק , כי הים היה אהבתה הגדולה. הוא הרופא, הפסיכולוג והמאהב שלי, היא נהגה לומר תמיד", אומר בנה הבכור דן מור, 46, יהלומן, שחקן ("טהרן", "להיות איתה" "מלכת היופי של ירושלים") ומאמן אגרוף. "אני יכול לראות אותה מוקפת בחברים, מחייכת לכולם ונהנית מכל רגע".

מאי מור, 37, בתה של פינצ'י, השותפה יחד עם אחיה טל מור, 44, באפליקציית כושר מצליחה אומרת: "בבוקר היא הייתה חוגגת בים, אבל בערב נראה לי שהייתה מסיבה, אימא אהבה מסיבות, אהבה לשמוח ואהבה להתלבש בדרכה המיוחדת והמקורית. בעיני היא הקדימה את זמנה, היא הייתה הפאשניסטה הראשונה בארץ ומדובר בימים שלא היו סלבס וכוכבי ריאליטי אלא סטארים ואימא הייתה סטארית אמיתית. אבל היא לא הייתה אוהבת אם היינו עושים לה מסיבה בנוסח 'חיים שכאלה', היא לא התרפקה על העבר. היא הייתה מאושרת אם הנכדים היו לצידה ביום ההולדת, אבל למרבה הצער היא לא הספיקה להכיר אותם". 

פינצ'י מור והילדים | תמונה באדיבות המשפחה

טל: "כשהחברים שלה נסעו לחגוג במיקונוס, אימא נהגה לומר שלה יש את מיקונוס על גג דירתה ובחוף הים של תל אביב. למסיבה של אימא, אני חושב שהיה מגיע זמר אורח, אולי עידן רייכל שהיא מאוד אהבה, כמו גם את שלמה ארצי, ואולי היה מגיע גם זמר של שירי ארץ ישראל, כזה שעושה שמח עם "ים השיבולים" ועוד שירי ארץ ישראל היפה והטובה של פעם. אז נכון שמצד אחד היא הייתה דוגמנית מפורסמת ויפה, אבל היא הייתה הרבה מעבר. היא הייתה מוכשרת וחכמה, עשתה הרבה עסקאות בתחום הנדל"ן והצליחה מאוד". 

יש להניח שבמסגרת החגיגות היא גם הייתה זוכה לסיקור תקשורתי. השאלה שמן הסתם הייתה חוזרת היא "איך את שומרת על עצמך בגילך?" וגם "מה סוד המראה שלך?" ו"מה הטיפ שלך לאריכות ימים?". ופינצ'י היתה מחייכת ועונה "ארוחות מסודרות, אימוני כושר, שעות שינה מספיקות וגישה אופטימית לחיים", זה היה המוטו שלה. בדיוק כמו שהיא חיה. עד שמתה. 

שמונה וחצי שנים חלפו מאז הלכה מור לעולמה אחרי מאבק עיקש במחלת הסרטן, בת 62 היתה. המחלה פרצה במעי והגיעה לכבד והתפשטה בכל הגוף. פינצ'י נלחמה בה כמו לביאה אבל שיתפה רק קומץ חברים במחלה המתפשטת בגופה. כלפי חוץ, בין הטיפולים הקשים, אפילו חזרה לאהבתה הגדולה, הים. פינצ'י הייתה אושיה ספורטיבית. מדי יום, שבעה ימים בשבוע, היא יצאה בשעת בוקר מוקדמת, רכובה על האופניים שלה, מדירת הגג המשפחתית בשיכון ל' בתל אביב לכיוון הים, ואחרי צעידה של 5 ק"מ על החוף היא הייתה שוחה בים או בבריכת גורדון הסמוכה ואז חזרה הביתה לקפה של בוקר. גם מכוני כושר היו חלק משגרת יומה ובחורף נסעה לחופשות סקי. 

פינצ'י והאופניים בדרך לים | תמונה באדיבות המשפחה

כוכבת בן יום

קצת היסטוריה לדור שלא ידע את פינצ'י מור: היא נולדה בשם פנינה אהרונובסקי בפתח תקווה וגדלה ברמת גן, חניכה בצופים ובוגרת תיכון מקומי במגמה ביולוגית. במקביל ללימודיה באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה וצרפתית, היא הייתה דיילת באל על והכירה שם את בעלה הראשון, עמי מור, כלכל בחברה, גרוש בן 31. אחרי תקופת פרידה הקשר התחדש באוקטובר 73, והחתונה נערכה כשהיא הייתה בחודש השלישי להריונה. מעולם לא היו לה חלומות על דוגמנות והקריירה שלה החלה באקראי, כשהאופנאית יהודית גוטפריד, מבעלי "גוטקס", נתקלה בה והתלהבה מהמראה המושלם שלה: גוף עשוי לתלפיות רגלי איילה דקות ובלתי נגמרות, חזה מפואר ומראה לא מאיים עם חיוך שובה. היא הציעה לה לדגמן לחברה שהייתה מהבולטות בעולם בתחום בגדי הים. גוטפריד חיכתה לה עד שהיא תלד את ילדה השני וזמן קצר אחרי לקחה אותה לעבודה. 

פינצ'י מור ז"ל עם לאה גוטליב ז"ל, מייסדת גוטקס | צילום: ארכיון גוטקס

פינצ'י הפכה לכוכבת בן יום. מבחורה שהייתה אנונימית לגמרי היא הפכה מיד ליקירת המדורים, אושייה תקשורתית מבוקשת. היא טופפה על המסלולים בארץ ובעולם, בשבועות אופנה בפריז ובניו יורק, לצד הדוגמניות המובילות של התקופה תמי בן עמי, קארין דנסקי, שלומית אמיר, חני פרי, חוה לוי ועוד. תמי בן עמי הפכה לחברת נפש שלה, אך כעבור מספר שנים עבר ביניהן חתול שחור והן לא החליפו מילה עד מותה של תמי, שגם היא נפטרה ממחלת הסרטן ומתה בגיל 40. לימים חני פרי הפכה לשותפה שלה והן ערכו תצוגות אופנה גדולות ומרשימות. זה לא עבד טוב ופינצ'י המשיכה עם מוטי רייף שהפך לחבר נפש. מוטי היה בין היחידים שידע את סוד מחלתה והוא ליווה אותה בנאמנות וברגישות ממש עד למותה. 

מיהודית גוטפריד נפרדה פינצ'י בשנת 2003. גם אותה הכריעה מחלת הסרטן והיא הייתה בת 59 במותה. אימה, לאה גוטליב, הכוהנת הגדולה של בגדי הים זכתה לשיבה טובה ונפטרה לפני תשע שנים בשנות תשעים לחייה, שנתיים לפני פינצ'י. מותן של אגדות.

האימא הכי מגוננת שילד יכול לבקש

דירת הגג של משפחת מור היתה מקום מפגש של כוכבי הביצה של התקופה: תמי ואולסי, דנה וקסלר, אקס מלכת היופי, ובעלה התעשיין איציק ספקטור, רונית ומייקל שטרן ועוד. פינצ'י השוויצה שהחמין שלה הוא הכי טוב שיש, הרבתה לארח לארוחות טעימות, תמיד בכלים תואמים, והזוג מור הציג זוגיות מושלמת. הבית והילדים היו תמיד מרכז עולמה והממשות הגדולה של חייה. כשהם היו קטנים והיא הייתה רצה מתצוגה לתצוגה, חיפשה בכל מקום טלפון ציבורי כדי להתקשר אליהם. כשפינצ'י הייתה בת 47, מאי בת ה-13 חלתה בסרטן בלוטות הלימפה, ופינצ'י הקדישה שנה שלמה לבתה. האימא הכי מגוננת שילד יכול לבקש. כשבגרו ונסעו בעולם – דן חי באוסטרליה, טל באמסטרדם ומאי ברפובליקה הדומיניקנית – היא נהגה לדבר איתם מדי יום, לפחות פעם אחת. 

פינצ'י, עמי והבנים | תמונה באדיבות המשפחה

פינצ'י הייתה ידידה שלי. ביקרתי אצלה פעמים רבות. בתום אחד הריאיונות איתה אמרתי לה שאני ממהרת לאירוע חשוב של חבר שקיבל דרגת אלוף. "מה תלבשי?", היא שאלה אותי, "עדיין לא חשבתי על זה", השבתי. אני לא אשכח לעולם איך ללא היסוס היא לקחה אותי בידה אל חדר הארונות שלה ואני הרגשתי כמו בחנות ממתקים. היא התאימה לי תלבושת, הוסיפה תיק תואם ולא ויתרה לי עד שנכנעתי ולקחתי בהשאלה לאותו ערב את מעיל העור ההוא עם החישוקים הצבעוניים. למחרת פינצי' התקשרה לשאול איך היה והתמוגגה כשעניתי לה שזכיתי למחמאות לרוב. 

הקריירה של פינצ'י הייתה ארוכה מאוד. כשהיא הייתה בת 36 היא נשלחה לייצג את ישראל בתחרות יופי בינלאומית לנשים נשואות שנערכה בהונולולו וחזרה עם תואר הסגנות. אבל ארבע שנים אחרי הזוגיות שלה ושל עמי מור התפרקה, לא בלי מאבקים. בצאתה מהרבנות חיכה לה מוטי רייפ. הקשר ביניהם החליף צורות אבל הידידות נשמרה תמיד. לימים מור נישא בשנית ונולדו לו שתי בנות לפני שהתגרש בשנית ולפני שנתיים הוא נפטר ממחלת הסרטן. גם אותו ליוו הילדים במסירות גדולה עד שעצם את עיניו לנצח. 

פינצ'י מור בתחרות מלכת היופי הנשואה | תמונה באדיבות המשפחה

פינצ'י הייתה חרוצה מאין כמוה. בגיל 55 עוד דגמנה למעצב שי טובול, אבל הדוגמנות כבר לא הייתה דבר מרכזי בחייה. היא עבדה מספר שנים בחברת הקוסמטיקה ז'נס, שאינה קיימת עוד, כיועצת, ונסעה מטעמה ברחבי העולם. למדה איטלקית, עבדה בחברת נדל"ן וכל אותו זמן המשיכה לבלות בכל האירועים הנחשבים והמסיבות הנוצצות, יחד עם בן זוגה, נחמן אטשטיין. 

"אם אימא רואה אותנו היא בטוח גאה בנו"

ערב יום הולדתה, הכי כואב לילדיה על כל מה שאימם מחמיצה. דן : "אימא לא זכתה לנכדים וזה אולי הפספוס הכי גדול שלה מבחינתה. אני בתשובה כבר שש שנים ושומר שבת. אימא לא ראתה את זה בחייה, אבל אני בטוח שהייתה מכבדת את אשתי ואותי שבחרנו ללמוד מידות למרות שהיא תמיד אמרה לי קודם כל תהייה בן אדם טוב ותרבה בחיוכים, אם אתה צם או לא זה פחות חשוב. כשנה אחרי מותה נולדה בתי אודליה-חיה, כיום בת חמש וחצי, ואחריה נולד דויד-משה בן הארבע. את סבתא פינצ'י הם מכירים רק מתמונות וסיפורים".

טל: "הכי חשוב היה לאימא שנהיה מאושרים. אני בטוח שאם היא רואה אותנו היא מסתכלת עלינו ומתענגת. גאה בנו, כי אנחנו הולכים בדרך שחינכה אותנו, לעבוד קשה ולהצליח. הנה, דן עושה צעדים מבטיחים בתחום המשחק, מאי ואני הקמנו עסק לתפארת ורק העצות הטובות שלה חסרות לנו. הלוואי שהייתה כאן, היא זאת שהחדירה בנו שכושר זה כיף ופאן וזה מה שאנחנו מעבירים היום הלאה". 

פינצ'י מור | צילום: קוקו

מאי: "מאז שהפכתי לאימא בעצמי, הגעגוע לאימא הרבה יותר קשה לי ותופס אותי לפעמים בלי שום התראה ופשוט שובר אותי.
עצוב לי מאוד שאימא לא זכתה להכיר את הנכדים שלה, אבל עוד יותר כואב לי שהנכדים לא יזכו להכיר אותה. אנחנו מזכירים אותה יום יום והנכדים יודעים שסבתא פינצ׳י בשמיים שומרת עלינו עם הכוכבים והירח. הדבר שאימא הכי חיכתה לו בעולם הוא נכדים. היא הייתה שואלת אותי, 'מתי תהיי בהיריון?, מתי אני כבר אטייל עם התינוקת שלך?'. ואני יודעת שכמו שהיא הייתה האימא הכי טובה, היא יכולה הייתה להיות הסבתא הכי טובה. מעורבת, אכפתית, עוזרת. היא לא זכתה להכיר את בן זוגי, יניב קופמן, ואת הבת שלי ארייה. כשאני רואה סבתות מסיעות את העגלה של הנכדים זה צובט לי בלב. אני ממש מרגישה החמצה". 

לא חשבת לקרוא לבתך על שמה?
"לא. אף לא לרגע. גם אימא לא אהבה את השם שלה פנינה. באחד הימים בהיריון חלמתי עליה. שלושה ימים ברציפות היא הופיעה לי בחלום ושאלתי אותה לדעתה על השם ארייה. 'איזה שם יפה', היא אמרה לי בחלום 'מאיפה הבאת אותו?'".