ההפגנה בבאר שבע אחרי הפיגוע הזכירה: אלימות היא לא רק עניין לאומני אלא מגדרי

באר שבע התעוררה לבוקר קשה. הפיגוע הקשה בו נרצחו דורית יחבס, משה קרביצקי, לורה יצחק ומנחם יחזקאל, מעמיד בסימן שאלה את היחסים הכל כך מורכבים בין יהודים לבדואים בעיר. ראינו את המרקם העדין הזה נשבר בזמן שומר חומות ונראה שהתושבים עדיין בטראומה מהימים הקשים בהם החשדנות אחד בשני לא אפשרה להמשיך לקיים חיים נורמליים. אני מקבלת התראה בטלפון שהיה פיגוע והראש מתחיל להסתחרר. פלאשבקים לתקופה של אינתיפאדת הסכינים ולמבצע שומר חומות מהדהדים לי בראש. מתחת לבית שלי שנמצא מול סורוקה מגיעים עוד ועוד אמבולנסים מזירת האירוע, ובסוף אני מחליטה לרדת למטה ותוך כמה רגעים כבר מוצאת את עצמי מחבקת את אחת הנשים שבוכות מול האמבולנסים שהרגע פינו לחדר המיון ובוכה יחד איתה. היא הייתה החברה הכי טובה של לורה יצחק ז"ל, אחת הנרצחות, ועדיין קשה לה להאמין שמחר בבוקר לורה לא תגיע לעבודה. שלוש בנות היא השאירה אחריה ועיר שלמה שהמומה לאבד אישה כל כך נפלאה וטובת לב. 

מבחינת הבאר שבעים הפיגוע הזה לא מגיע משום מקום ואף אחד גם לא הופתע שהוא התרחש באזור ביג שהפך למרכז הבילוי של צעירים מהחברה הבדואי שמגיעים בעיקר כדי לחפש בחורות, אזור שבשנים האחרונות הפך פחות ופחות בטוח, בעיקר עבור נשים. בעקבות המצב הוקמו בעיר בשנה האחרונה סיירות אזרחיות של תושבים שהתנדבו להגן על העיר אל מול התחושה של חוסר היכולת של המשטרה והעירייה לשלוט במצב. כך למשל סיירת בראל, שאתמול נחנכה בטקס במעמד ראש העיר רוביק דנילוביץ, או קבוצת ״הולכים בלי פחד בבאר שבע״ אליה נשים שמרגישות לא בטוחות שולחות מיקום ומיד מגיעים גברים עם נשק לעזור להן וגם ה״ועד להצלת הנגב״ אותו מוביל אלמוג כהן, הבעלים של בית הפנקייק בעיר. כהן גם הוביל אתמול את ההפגנה במקום הפיגוע, אליה הגיעו גם חבר הכנסת בן גביר, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין. 

מעט מאוד נשים היו בהפגנה הזו בביג אתמול. נרות זיכרון הודלקו, המוני שוטרים הסתובבו, הרבה שירים וריקודים והרבה שלטים וחולצות עם הכיתוב ״פתאום קם עם להפיל את הממשלה״. ״הרגשתי את הצורך להגיע ולקחת חלק בזה. אנחנו לא מרגישים את זה עכשיו רק בפיגוע אלא ביומיום״ מספרת תושבת מיתר שסירבה להיחשף בשמה ״אני חיה בפחד, מיתר קרובה ליישובים הבדואים והכל פרוץ ופתוח. אם אני חוזרת בערב אני מרגישה את ההתפרעות שלהם בשטחים, לפעמים כשיש זריקת אבנים אני מפחדת לחזור מהעבודה״. כשאני שואלת אותה מה לדעתה הממשלה צריכה לעשות היא מסרבת לענות: ״עדיף שאני לא אגיד מה אני חושבת, כי הדעה שלי קיצונית, ואני עובדת עם אנשים מהאוכלוסייה הבדואית, אני רוצה להאמין שלא כולם כאלה, שהם בודדים״. באר שבעים רבים עובדים בסביבה מעורבת, ואי באמת אפשר להפריד את שתי האוכלוסיות, אולי זו גם הסיבה שכמעט ולא נכחו תושבי העיר בהפגנות אתמול בערב בהן נשמעו קריאות לממשלה להתעורר ולטפל בנגב וביניהן קריאות קשות כמו ״נקמה״ ו״מוות לערבים״. לאט לאט זרמו לצומת בביג עוד ועוד בני ישיבה ומעט בנות מדרשה שהגיעו מאזור הדרום. אבל בזמן שהבנים רקדו ושרו הבנות ישבו בצד וסיפרו באכזבה שהן לא יכולות לרקוד בגלל שאין הפרדה בין נשים לגברים כמו במצעד הדגלים, ״הבנים השתלטו״, אמרו באכזבה. צעירות אחרות ישבו על הכביש לצד ארבע נרות זיכרון וביקרו את החבר׳ה שרוקדים ״אנחנו רק רוצות לשיר שירים לזכר הנרצחים״, חצי שעה אחר כך הן עוזבות את ההפגנה ומזמינות אותי לבוא איתן לשמח כלה. 

הפגנה במתחם ביג באר שבע אתמול אחרי הפיגוע | צילום: יעל שרה רפ

הפגנה במתחם ביג באר שבע אתמול אחרי הפיגוע | צילום: יעל שרה רפ

בין הנערים והנערות שהגיעו מחוץ לעיר פגשתי גם בתושבת באר שבע, לידיה, בת 44, שקראה לי הצידה ובעיניים דומעות הראתה לי הודעה ששלח בחור שעובד איתה ממשפחתו של המחבל וכתב מסרים של שלום ושותפות לקראת המפגש במשרד במחר ״אני לא שם עם הרוקדים והקריאות הגזעניות, אני בצד. אני פה כדי להזדהות עם המשפחות שאיבדו את היקר להן ביותר. כואב לי הלב. זאת העיר שלי, אנחנו גרים פה יחד אין לאן לברוח. אף אחד לא הולך לזוז מפה, הדרך היחידה לנסות לחיות זה ביחד״. איך קמים מחר בבוקר לעבוד יחד אחרי אירוע כזה? ״כמו כל יום. אנחנו יודעים לנהל שיח. אנחנו מדברים על הדברים. לא מסתירים. אני כועסת, אני רותחת ואני אומרת לו את זה, ואני יודעת שקשה גם להם. אף אחד לא מחפש ביומיום שלהם רע, אנשים רוצים לחיות פה בסבבה ואז בא מישהו והורס את הכל, וזה כל כך עדין, במיוחד אחרי שומר חומות. צריך רגע לעצור ולעשות חישוב מחדש- זה גיים צ'יינג'ר, צריך לעשות משהו אחר״. בימים אלו מנסה לידיה להקים קבוצת קרב מגע לנשים על מנת להעניק לנשים תחושת ביטחון עם כלים, היא מספרת שבהתחלה בתה המתבגרת התנגדה אבל אחרי הפיגוע היא אמרה לה ״אוקי אימא, כנראה שאין ברירה״. 

על רקע קולות של מפגינים שמלמלו בינהם ״אין פה ערבים, בוא נלך לחפש ערבים״ תושבים בדואים וערבים לא היו אתמול ברחובות. סטודנטיות שלומדות איתי, תושבות חורה, סיפרו שיש חשש אמיתי מפיגוע נקמה וגם הן כועסות על אזלת היד של מערכת הביטחון שלא פיקחה על אדם שהשתחרר מהכלא והיה ידוע בכפר כפעיל דעאש.

מפתה לחלק את הסיפור הזה ליהודים מול ערבים, טובים מול רעים, אבל האמת היא שגם נשים בדואיות רבות מספרות שהן עצמן חוששות למשל להגיע למלא דלק לבד. ואולי כאן נעוצה הנקודה: האלימות מגיעה כמעט תמיד מגברים. בין אם מדובר באלימות כלפי קרובות משפחה ובין אם מדובר באירוע טרור מחריד כפי שקרה אתמול. 

"הבנים השתלטו". הפגנה במתחם ביג באר שבע אתמול אחרי הפיגוע | צילום: יעל שרה רפ