האם את באמת יכולה לצרוך פורנו ולקרוא לעצמך פמיניסטית?
בתעשיית הפורנו מבינים שלנשים יש כוח כלכלי, אתרי פורנו מעודדים נשים ליצור סרטים והפורנו הפמינסטי פורח. אז למה זה עדיין מרגיש לא מוסרי?
בספטמבר 2018 השיק אתר הפורנו השלישי בגודלו בעולם xHamster קרן לעידוד קולנועניות כדי שנשים יוכלו להשתלב מאחורי הקלעים ולייצר לעצמן את הפורנו שעושה להן את זה. במכתב שמסביר את היוזמה כתב סגן נשיא האתר אלכס הוקינס כי רבע מהכניסות לאתר הן של נשים, למרות ש־95 אחוז מהתכנים באתר מיועדים לגברים. "העתיד של הפורנו הוא נשי", הכריז.
לפני שאתן שולפות את הפונפונים ומשילות את הלנז'רי באקסטזה, תנוחו: ממש לא מדובר בהכרזת העצמאות הפורנואידית לנשים. האתר הציע כפרס את הסכום ה"אסטרונומי" 25 אלף דולר, בטוטאל. לא 25 אלף דולר ליוצרת, אלא 500 דולר ליוצרת חובבת, 1,000 דולר ליוצרת מוכרת לאחר שתעבור פאנל שופטות ועשרת אלפים דולר להפקה משולבת עם האתר.
"אלה סכומים זניחים כשמדובר ביצירה של סרט פורנו. אני מוציאה בין עשרת אלפים ל־20 אלף יורו על כל סרט קצר שאני עושה", אומרת קולנוענית הפורנו הפמיניסטי השוודית אריקה לאסט, הנחשבת לאחת החלוצות והיוצרות החשובות בתחום. "מדובר לכאורה ביוזמה חיובית שמשמעותה העברת תקציבים ליוצרות – לכאורה יותר במאיות בתעשייה ויותר פורנו שמיועד לנשים, אבל זהו שקר: בשביל אתר פורנו ענקי שגורף מיליונים – להציע 500 דולר זאת בדיחה".
לאסט (41), היא קולנוענית עצמאית פמיניסטית היוצרת סרטים למבוגרים ופועלת מברצלונה. היא למדה מדעי המדינה עם התמחות בזכויות אדם ומגדר. ב־2014 הרצתה בוועידת טד בווינה בנושא "מדוע פורנו צריך להשתנות". בקיצור, היא רואה בפורנו טריטוריה גברית אבסולוטית וטוענת שבתחום האחראי לשליש מהתעבורה באינטרנט צריכה להיות דריסת רגל נשית. בעיניה היוזמה של xHamster היא יריקה בפנים, ולא בקטע מחרמן.
"באתר מרוויחים סיקור תקשורתי של היוזמה, טיפוח תדמית של אתר שתומך ביוצרות סרטים, יותר גולשים וכתוצאה מכך גם יותר הכנסות והרחבה של קטגוריית 'פורנו עבור נשים'. ומה מקבלות היוצרות? הן כנראה לא יקבלו מענק כספי שיחזיר את ההשקעה שלהן בסרט. הסרט גם יועתק לכל מיני אתרי פורנו דומים ולא יוצב מאחורי חומת תשלום, כך שהן לא יוכלו להרוויח ממנו בעתיד".
עם יותר מ־3 מיליארד כניסות, אתר כמו xHamster בוודאי יכול להרשות לעצמו תקציב מנופח יותר אם האידאולוגיה היא נר לרגליו, והוא לא מונע משיקול כלכלי ציני. הינה, למשל, ב־2017 כשנטפליקס הודיעה על ביטול סדרת המדע הבדיוני Sense8 של האחיות הטרנסיות ואשובסקי, האחראיות גם על טרילוגיית סרטי מטריקס, הציע הוקינס, סגן מנהל האתר, להפיק את הסדרה ולהפוך לפלטפורמה המשדרת שלה. היוזמה נדחתה, אולי כי לא מתאים שסדרה מכובדת, גם אם מבוטלת, תשודר באתר פורנו. כדי לסבר את האוזן – עלות הפקת פרק אחד בסדרה היא בערך 9 מיליון דולר (!), משמע 108 מיליון דולר לעונה שלמה, והיא הוצבה במקום השלישי ברשימת הסדרות היקרות ביותר בנטפליקס אי פעם. המשמעות היא שבעיני xHamster, תוכן איכותי שווה את ההשקעה – אבל פורנו פמיניסטי? פחות.
"אני תומכת בכל יוזמה שכרוכה בהכנסת יוצרות אל מאחורי המצלמות בתעשיית סרטי המבוגרים, כל עוד הן זוכות לתגמול הולם", אומרת לאסט, שבעצמה מעניקה מענקים של עד 30 אלף יורו לכל יוצרת במסגרת פרויקט שיזמה בשם XConfessions.
אתי זה לוהטי
במרץ 2018 העלתה כוכבת הפורנו לי רייבן ליוטיוב וידאו בן יותר משעה ובו היא מתארת התרחשות מחרידה על סט צילומי פורנו. רייבן התבקשה על ידי ידידה, השחקן ריקו סטרונג, להחליף שחקנית שלא הגיעה לצילומים באותו יום. רייבן נחשבת פרפורמרית קשוחה שמסוגלת לבצע סצנות הארדקור הכוללות מכות ואלימות בהסכמה מראש. בווידאו, שלאחר העלתו גם הגישה תלונה במשטרה, היא מספרת שלב אחרי שלב איך הפרו את מה שסוכם איתה והצילומים יצאו משליטה: הבמאי וההפקה חרגו מגבולות הסצנה באופן שפגע בה פיזית ובלי להתחשב באותות המצוקה שלה. סטרונג, שעימו ביצעה את הסצינה, לא עצר כשסימנה לו להפסיק אף על פי שניסתה להדוף אותו, והסיבה היחידה שהיא לא קמה והלכה משם הייתה הפחד – היא הייתה האישה היחידה בסט של סצנה אלימה וסביבה חמישה גברים עצבניים מיום עבודה ארוך, שקוראים לה בשמות גנאי כדי להלהיט את הפרטנר שלה המכה אותה לא בכאילו, כפי שנהוג בשואוביז, אלא מכות שלדבריה גרמו לה לראות כוכבים.
מתוך ההבנה שהחרמנות לא מקדשת הכול – לא מצדיקה התעללות בשחקנית, הפרה של זכויות, אונס, אלימות וביזוי – נולד הפורנו הפמינסטי, הידוע גם כ"פורנו לנשים" או "פורנו אתי". כאן, שלא כמו בפורנו רגיל, לא מתייחסים לשחקניות כמו אל נערות קרקס שניתן לחרב את גופן. מדובר בפורנו "נקי", שמתייחסים בו לצוות, לשחקנים ולשחקניות בנועם ובאנושיות תוך תעדוף רווחתם על הסט על פני טייק טוב. וחשוב לא פחות: התכנים מתמקדים בהנאה הנשית.
ועדיין, כשאנחנו מדברות על פורנו יש בנו גם חלק שמתכווץ, ותמיד בסוף חוזרת השאלה: האם זה בכלל לגיטימי שפמיניסטית תצפה בפורנו? או שאולי כל צפייה, גם אם מדובר בפורנו אתי, היא שיתוף פעולה עם תרבות האונס ועומדת בסתירה לתפיסה הפמיניסטית לפיה צריך להתנגד לזנות?
"זאת אכן שאלת השאלות. התשובה היא שזה תלוי בתפיסה הפמיניסטית ותלוי במה צופים", טוענת הידד ליטמן, מנחה למיניות, חוקרת פורנו ועורכת סרטי פורנו. "כשהחלה ההתנגדות הפמיניסטית לפורנו בשנות ה־80, קמה מולה תנועת נגד שדיברה על חופש הביטוי ועל שחרור מיני, כך שגם בתנועה הפמיניסטית יש מחלוקת על כך. זה תלוי איזו פמיניסטית שואלים. למשל, אנני ספרינקל, הייתה מחלוצות הפורנו הפמיניסטי אבל היא הייתה גם זונה במשך 25 שנה, מה שהעניק לה נקודות זכות בלימודי המיניות באקדמיה. גם היום יש נשים שמגדירות את עצמן פמיניסטיות ומאמינות שאם יש רצון ובחירה חופשית אז עבודת מין יכולה להיות ככל עבודה אחרת ואף מעצימה ומשחררת. אבל כן, פמיניסטית שמתנגדת לזנות תתנגד לרוב גם לפורנו, גם אם הוא פמיניסטי, כי זה עדיין נחשב בעיניה לזנות מצולמת.
מעבר לכך שהפורנו המיינסטרימי משמר סטריאוטיפים שליליים של נשים ומשתמש כלפיהן באלימות, בהשפלה ובכוחניות, צריך לתת את הדעת גם על מה שקורה מאחורי הקלעים. הרבה פעמים מדובר בתנאי עבודה לא הוגנים, מבטיחים לשחקנית שמדובר בסצנה מסוימת ובסוף מדובר בסצנה אחרת לגמרי. פורנו נועד בבסיסו לגירוי מיני, ואין כל רע בלהיות מגורה מינית מלצפות בסרט. לכן פורנו פמיניסטי מתמקד בהנאה של האישה. הוא הרבה יותר אסתטי ויותר קולנועי, וכולם שם שחקנים ושחקניות בתנאי עבודה הוגנים. זו האג'נדה שהפורנו הפמיניסטי דוגל בה, שמי שמשתתף עושה זאת מרצונו".
יוצרות פמיניסטיות צריכות ליצור מרחב מיני בטוח עבור נשים כדי שיוכלו לקחת פיקוד על המיניות שלהן. נשים צריכות להיות מוצגות כאקטיביות. הסכמה היא הדבר החשוב והבסיסי ביותר, והסרט צריך להציג זאת בבירור
אז כל הפורנו המיינסטרימי לא כשר? הרי בארה"ב בגלל שהפורנו נהיה נפוץ, נוצרו חוקים וועדי עובדים המסדירים את תנאי העבודה של המשתתפים.
"באופן פרדוקסלי, ככל שהוא יותר ממוסד, הוא יותר לגיטימי. חברות הפורנו הגדולות דואגות לשלם לשחקנים ומוודאות שהם מבוגרים מ־18, שיש תנאים מכבדים למשתתפים. בכל האולפנים הקטנים והחובבניים יותר – כדאי שהצופה יחקור קודם אם המצולמים זכו לתנאים הוגנים וליחס מכבד. אני מניחה שהשחקניות המתחילות שמגיעות בגיל 18 לעבוד בחברות ובאולפנים הקטנים מסיימות את תפקידן ופורשות אחרי כמה סרטים בלבד, כנראה בכאב ובצער".
ולגבי התוכן עצמו? אם הוא נוצר בתנאים הוגנים, האם לראות 70 גברים גומרים לאישה על הפנים זה לגיטימי?
"הביטוי של פורנו כיום הוא בעייתי, אבל אני לא חושבת שברעיון של פורנו יש משהו שלילי. כוכבת הפורנו סשה גריי אמרה שהגיעה לפורנו כדי לחקור את המיניות שלה. הצופה צריך להפעיל פילטר בראש, ובתור מחנכת למיניות אני אומרת את זה בסדנאות שלי. אומנם גברים פחות מתמקדים בזה, אבל נשים גם רוצות לראות פורנו וליהנות ממנו. כשרואים שזה מאוד מכני ושהאישה לא נהנית, וכשרואים שזה לא אותנטי – זה לא עובר. יש לצופה אחריות להבין אם הוא צופה במשהו אלים או לא, וגם לוודא שהסרטים הם מבית יוצר מסוים וחיובי. כשאני נפגשת בסדנאות עם מבוגרים ומספרת להם שיש כזה דבר פורנו פמיניסטי הם לרוב נדלקים ומתעניינים איפה אפשר למצוא אותו. בסוף מה שחוסם אותם מלצפות זה הכסף, כי כשיש מלא סרטים בחינם, אף אחד לא ירצה לשלם על פורנו פמיניסטי".
אחד הטיעונים המרכזיים של אריקה לאסט בהרצאתה בטד הוא שבין שצפייה בפורנו היא פמיניסטית ובין שלא, לא זאת השאלה. במציאות ילדים לומדים על מין דרך פורנו. יותר מ־95 אחוז מהסרטים נוצרים על ידי גברים, כך שהם מייצרים את הדימויים עבור כולם – גברים, נשים וילדים. לכן, אם זאת המציאות, ופורנו בכל מקרה קיים בחיים שלנו, האקט הפמיניסטי הוא להשתלט על הטריטוריה הזאת ולייצר תכנים פמיניסטיים שמחנכים לשיוויוניות, במקום להפקיר את ילדינו לצפייה רק במה שגברים קובעים.
"נערים רואים המון פורנו. כשאני מעבירה להם סדנאות, אני מסבירה להם שצריך להפעיל את המסננת הזאת בראש, ולהבין שאם משהו אלים – זה כבר לא מין", ליטמן מאשרת. "כשיש אלימות וכוח ודימויים מזעזעים, זה מרגש כמו סרטי סנאף או כמו הסרטים הלא מצונזרים של דעא"ש. ההבדל הוא שמין הוא משהו שרוב האנשים שואפים לעשות. לכן חייבים לנתק ממנו את האלימות, בייחוד מול בני נוער. אני מסכימה עם אריקה לאסט. אולי האקט הפמיניסטי הוא להביא את השינוי מבפנים".
כשאת אומרת כן
בסקר שערך מגזין הנשים "מארי קלייר" ב־2015 בקרב יותר מ־3,000 נשים, התברר כי 10 אחוז צופות בפורנו על בסיס יומי, 31 אחוז צופות על בסיס שבועי ו־30 אחוז צופות כמה פעמים בחודש. בחשבון פשוט, לפחות 71 אחוז מהנשים צופות בפורנו.
באותה הכרזה חגיגית על הקרן לעידוד פורנו לנשים חשפו באתר xHamster שלא רק שנשים נהנות מפורנו, אלא שגם יש קטגוריות שהן עשויות לחפש יותר מגברים, כמו גאנג־באנג, למשל. למי שלא שוחה בז'רגון, הכוונה היא להרבה גברים עם אישה אחת, שלרוב מענגת את כולם. בלי להיכנס למה מחרמן את מי, קיימת האופציה שנשים לאו דווקא מפנטזות להיות שפחת המין של המון גברים, אלא שהן פשוט בקטע של אורגיה. אבל בהיעדר אלטרנטיבה שמקדשת את ההנאה הנשית, הולכים על מה שיש.
"החשיבות של פורנו פמיניסטי טמונה בכך שאנחנו צריכות להראות לעולם שהתשוקה וההנאה הנשית חשובות", אומרת לאסט, "לא מכיוון שההנאה הגברית לא חשובה, אלא משום שעד כה הייתה בעיקר התעלמות מההנאה הנשית ממין וזווית אחת מוגבלת של פורנו שמעבירה ערכים רעילים".
מה הופך יוצרת פורנו לפמיניסטית?
"יוצרות פמיניסטיות צריכות ליצור מרחב מיני בטוח עבור נשים כדי שיוכלו לקחת פיקוד על המיניות שלהן. נשים צריכות להיות מוצגות כאקטיביות. הסכמה היא הדבר החשוב והבסיסי ביותר, והסרט צריך להציג זאת בבירור. אסור שתהיה סימולציה של כפייה, של פדופיליה וכל סוג של התעללות. אסור להציג מין אלים או סצנות אונס. נשים וגברים צריכים להיות מוצגים כמשתפי פעולה. כשגברים יוצרים סרטים, הם לרוב משרתים את הגברים שצופים בהם ואת ההנאות שלהם. בסט שלי יש רוב נשי, 80 אחוז מהצוות מורכב מצלמות, מפיקות ועורכות. עבורי המבט הנשי הוא חיוני, והוא מייצר סביבת עבודה נעימה, תומכת ובטוחה – במיוחד לשחקניות. יש לי עוד חוק שלפיו אני לא מביימת את השחקנים בסצנות המון. כי כשאישה מביימת סרטי פורנו היא נמנעת מלהציג נשים כאובייקט פסיבי שנתון למבט טורפני".
שלושה אתרי פורנו פמיניסטיים במיוחד
סינמה ג'וי ארכיון הסרטים של הקולנוענית הגרמנייה פטרה ג'וי, במאית פמיניסטית עטורת פרסים שהיא גם מפיקה, צלמת וסופרת, המתגוררת כיום בברייטון לחופי דרום־מזרח אנגליה. ג'וי נחשבת לאחת החלוצות בכל הנוגע ליצירת פורנו לנשים, והז'אנר המזוהה עימה מכונה art־core ומאופיין בדגש על מיניות מזווית נשית, על עונג נשי, על משחק מקדים חושני, על מין בטוח ועל חפצון גברים. cinemajoy.com
פינק לייבל הבמאית האמריקאית שיין לואיז יוסטון הקימה את הפלטפורמה הנ"ל כדי לתת במה לא רק לפורנו פמיניסטי, אלא גם לקהלים אחרים ונישתיים יותר שנדחקים לשוליים, מטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות ועד למבוגרים ולאנשים בעלי מוגבלויות. יוסטון, בוגרת מכון האומנות של סן פרנסיסקו, שמה לה למטרה גם לתמוך ביוצרות וביוצרים בעלי חזון אומנותי ואתי, ואת סרטיהם ניתן למצוא באתר הזה: pinklabel.tv
ששש "אינטילגנטי, מבדר וסקסי ביותר" הוא הסלוגן של האתר הזה, שמגדיר את עצמו כבית קולנוע וירטואלי לסרטי אינדי המבוססים על תהליך הפקה אתי ומיועדים לנשים ולזוגות. האתר, שאף מתאר את סרטיו כבעלי קווי עלילה פרובוקטיביים ובלתי מתנצלים, ידע פרסים רבים, ובהם הפרס לאתר המבוגרים הטוב ביותר לנשים לשנת 2017 מאת XBIZ Awards, מהפרסים החשובים בתעשייה. sssh.com