ראי זאת כדבר תורה: עשרת הדיברות למתחתנת בקיץ הקרוב

צהלולים! בשעה טובה, ממש בקרוב, אחותי מתחתנת. כלומר, גם אחותי. אחותי ועוד הרבה זוגות נוספים. כמה בדיוק? אין לי מושג, אני לא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אבל מבדיקה שטחית שערכתי באינסטגרם תחת התיוג said_yes# – מדובר בהרבה. יהיו המספרים המדויקים אשר יהיו, אין ספק שגם בקיץ הזה, ממש כמו בשנים עברו, צפויה מתקפת חתונות: צ'קים וטקסים, מגנטים וריקודים, נשנושים ושושבינים, שמלות, טבעות, כל השיט.

>> אלוהים החליט שהגיהנום לא מספיק, אז הוא ברא את השיט הזה

שיט עתיק יומין, שמעלה, בראש ובראשונה, את השאלה – למה. למה אתן עושות את זה? יש אהבה, אתן בטוחות שמצאתן את החצי השני, אחלה! למה שלא תחיו יחד איזה עשרים-שלושים שנה, תשפצו לפחות דירה אחת, תריבו, תשלימו, תזדיינו, תתעוררו בוקר אחר בוקר מול אותו פרצוף, תחלקו מסגרת אשראי, תעשו כמה ילדים, תראו איך אתן עומדות בזה, אם בכלל, ורק אז תחליטו? בשביל מה ישר לקפוץ מעל הפופיק, מה בוער? לא במקרה להיטם של הביטלס מ-1967 אינו כולל את הפזמון "אול יו ניד איז בר אקטיבי". מה כל כך דחוף לכן להתחתן?

למזלה הרב של תעשיית החתונות הישראלית, יש מספיק מי שרואות בסטמפה הרשמית שלב הכרחי בזוגיות, וגם כזה שיש לעבור אותו בנוכחות קהל. לטובת כל אותן כלות לעתיד, ובעיקר לטובתי שלי כמוזמנת לכל אותם אירועים עתידיים – עדכנתי את הפרשנות למצוות היסוד (שהתקבלו, אגב, השבוע לפני מיליון שנה). מדובר בשינויים קלים שבקלים, בלתי מורגשים כמעט, שבסך הכל נועדו להתאים את הטקסט לזמן – קיץ 2023, ולמקום – לוקיישן הומה יתושים כלשהו בין דן לאילת.

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

40 שנה, חום אימים, ניווט כושל במעגלים – היינו שם, וכבר אז זה לא היה כיף. אז גם אם מיום שאת זוכרת את עצמך חלמת על חתונה בטבע, אל תכפי עליי טרקים לחורי תחת אקזוטיים שכף רגלו של האדם המודרני טרם דרכה בהם (עיזים, לעומת זאת, דרכו, ואף השאירו גללים כראיה). אין לי סבלנות לנדודים בכבישים משובשים, ובטח לא בקיץ. לכן – אם אפילו הוויז לא מוצא את הדרך – תשכחי ממני. אני עושה פרסה וחוזרת הביתה.

לא תעשי לך פסל וכל תמונה

העובדה שסוף כל סוף יש מי שמוכן להתחתן איתך לא מצדיקה ליין מרצ'נדייז. אז מה אם פעם מישהו אמר שמרחוק את מזכירה קצת את בר רפאלי – להנציח את עצמך על כל תחתית לבירה, חבק מפיות וקאפקייק זה מנג'ס, מעפן, וגורם לי לתהות מה חוגגים פה בעצם – נישואים או יום הולדת שלוש.

לא תישאי את שם ה' אלוהיך לשווא

כמה פעמים את עוד מתכוונת למלמל מתחת לחופה אומייגאד? סבבה, את מתרגשת, אז או שתתעלפי או שנתחיל כבר לאכול. 

זכרי את יום השבת לקדשו

את מחליטה להתחתן דווקא בשישי בצהריים, ועוד מצפה שאשמח בשמחתך? שאביא צ'ק? שארקוד? שאחייך בתור לבופה? מה איתך, אין לך לב? אין בך רחמים? ולא, זולה בצל אינה תחליף לחדר ממוזג, ופוף זה לא מיטה. 

כבדי את אביך ואת אימך

פייר, מגיע להם. אחרי הכל, הם אלה שנתנו לך חיים, שגידלו אותך להיות האישה המעצבנת שאת היום וששילמו כמעט על כל החתונה. רוצים לנאום? שינאמו, אבל – עליך להציב מראש גבולות קשוחים. זכרי: לעולם, מה שמתחיל ב"יש לי רק כמה מילים להגיד", מתדרדר כהרף עין לחוברת עבת כרס הנשלפת יש מאין, ומשם לסקירת קורות חיי הכלה מיום היוולדה בשילוב אנקדוטות מביכות. ללא התערבות גורם חיצוני (את, לצורך העניין) – זה ימשיך לנצח.

לא תרצחי

את שמחת החיים. שלי. מבחינתי, שום חופה ושום קידושין לא מספקים עילה לסגירת הבר, וכמי שמקפידה על שתייה רציפה בהוראת הרופא, ממש מעצבן אותי לראות אותך דופקת שלוקים מתחת להינומה בעוד שאצלי בדם אחוזי האלכוהול רק הולכים וצונחים.

לא תנאפי

על כל פנים, לא במהלך החתונה. עתידך לפניך, יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות, אז דווקא עם הברמן בשירותים של האולם? פחות מתאים.

לא תגנבי

ההצגה הרי שלך מלכתחילה, כולם רואים שאת יפה אמא'לה ואיזו שווה אבא. לא צריך ללחוץ.

לא תעני ברעך עד שקר

אל תגידי חופה בשבע וחצי בידיעה שהרב לא יגיע לפני שמונה. אל תכתבי בהזמנה "חניה בשפע" שורה אחרי כתובת של לופט במרכז תל אביב. אל תבטיחי "מתחם יצירה מטריף לילדים" על סמך קביעה טנטטיבית עם אחיינית בת 10 וגיליון קעקועים של אנה ואלזה ממקס-סטוק. אל תפתי להישאר ל"הפתעה היסטרית" בהמשך הערב מבלי לציין שמדובר בלהקת קאברים ל"הכל עובר חביבי". ואל תסתירי את העובדה שאחרי סשן הטעימות האחרון כאבה לך הבטן יומיים.

לא תחמדי

כל צ'ייסר ושוט שחולפים לנגד עינייך על גבי מגש. גלי איפוק. זה היום המאושר בחייך, לא חבל לסיים אותו עם הראש באסלה?