ערב על החוף: תצוגת קיץ 2016 של רנואר
רנואר נותנת למתחרים בראש עם תצוגת אופנה נהדרת, שכללה בגדי חוף וערב לנשים ולגברים והצליחו לעורר תשוקה לקיץ חם במיוחד
תצוגת האופנה של רנואר שנערכה הבוקר (שני) נפתחה בעקיצה סרקסטית שכוונה לאזני הרשתות המתחרות. "לא רק בגדים ולא רק מחיר", אמר רון קהאן, המנהל האמנותי של רנואר, בנאום הפתיחה שלו, בנוגע לקולקציה שעומדת לעלות על המסלול, כשהוא מתכוון להדגיש כי בניגוד לקסטרו וגולף, שהעלו בכוונה תצוגות רזות ומסחריות מבחינה סגנונית תוך שימת דגש מופגן על תמחור נמוך, ברנואר מתכוונים לנצל את המסלול כדי להציג אופנה של ממש. או במילים אחרות – עיצובים שעומדים בקונטקסט רחב יותר ומטרתם לעורר תשוקה ולא רק למלא ארונות.
ההבדל באווירה (גם ביחס לקולקציות עבר של רנואר) הורגש בעיצוב מסלול דוגמנים מפותל ובהיר, שדימה במידה מסוימת סיפון של ספינת קרוז, כך שבזמן שבמותגים אחרים התאמצו מאוד העונה לנקוט בגישה שעניינה "מה שאתם רואים זה מה שיש", ברנואר העדיפו לבזוק על הנוכחים פנטזיה אסקפיסטית.
בניגוד לעונות קודמות, רנואר הכריזו על שינוי עקרוני. במקום להציג את קולקציית הקיץ באופן כללי, התצוגה הנוכחית הוקדשה למה שמכנים במותג קולקציית הריזורט, הכוללת בגדי חוף וערב שתושק בחודש יוני הקרוב.
למרות שחלק קטן מהעיצובים כבר זמין לרכישה מוקדמת באתר הבית של רנואר (הם מבטיחים כי הפריטים יסופקו למזמינים חודש לפני הגעתם לחנויות) מדובר בסופו של דבר בעיקר בהבדל בגישה. רנואר לקחו את בגדי האירועים שהם גם ככה מוכרים לקראת עונת האירועים, הגדילו את נפחם, והתמקדו בהם על המסלול.
זו הייתה החלטה מושכלת. המסלול נראה משכנע ומעצים כאשר משאירים בחוץ חולצות טי גנריות או או מכנסי ג'ינס פשוטים וכשבוחרים במקום זאת להתמקד בשמלות קוקטייל או בחליפות קיציות לגברים, גם אם אלה פריטים לבישים יחסית. בקיצור, ברנואר הבינו את כוחו של המסלול בבמקום שבו המתחרים החמיצו אותו – מצד אחד, הוא כלי שיווקי ראשון במעלה לתקשור הקולקציה לקהל הרחב הצופה בו מבעד הרשתות החברתיות; מצד שני, יש דברים שעדיף שלא להציג עליו. לפעמים, כל מה שצריך זו עריכה מושכלת של יתרונות מול חסרונות.
גם אם לא חדשנית או מאתגרת, ולמרות בעיות בגימורים (השמלות ההדוקות רטטו על גופן של הדוגמניות), התוצאה הייתה משכנעת וחגיגית למדי. אלו אכן בגדים שאנשים רבים – בארץ ובכל מקום בעצם – היו לובשים לאירועי קיץ או על שפת החוף, והם לא נראו כאסופה גנרית של ארון בגדים ממוצע. אמנם שאלת הטעם הטוב עדיין עומדת במקרה של מחשופים עמוקים יותר מהשבר הסורי-אפריקאי או במקרה של עודף פיתוחים והתחכמויות על גבי פריט אחד, אבל החלקים הטובים עלו בצורה ניכרת על הרגעים הרעים.
הקולקציה, שהתבססה לפי ההצהרה על אווירה לטינית, חולקה לשלוש קבוצות צבע עקרוניות – אדום (נשים), כחול (גברים) וצהוב (נשים וגברים). בפועל הייתה זה אסופה של מראות בסגנון שנות החמישים של המאה הקודמת, בדגש על פוליטיקת המגדר של התקופה. כלומר, נשים שנראות כמו נשים וגברים שנראים מצו'איסטים, כשכל אחד מהם מנסה להשתמש במה שהטבע נתן לו כדי ללכוד מישהו. בכלל, היה קשה להתעלם מהטון המיני המופגן על המסלול – דוגמניות בסנדלי עקב (ולא בסניקרס לשם שינוי) הפציעו במכנסונים קצרצרים או בשמלות מעכסות, חלקן כוללות מספר הזדמנויות להציץ בגוף שמתחת, בזמן שהדוגמנים נפנפו במכנסוני ריצה הדוקים וחצופים או בחולצות מאווררות במיוחד. אגב, גם ברגעים שבהם הסקס-אפיל הישיר הוחלש מעט, כמו בסט ז'קראד מנוחש של מכנסונים וז'קט תואם לנשים, או בחליפת שלושה חלקים הדוקה לגברים בצהוב בהיר ורענן, עדיין נשמר מתח אופנתי ראוי.
כמובן, שיש שיטענו שמדובר בקונספט אופנתי מיושן למדי, וייתכן שהאמת איתם. עם זאת, קשה להתחמק מהקביעה שאם צריך לבחור בין מסלול המתבסס על בגדים גנריים משעממים לבגדים שמבטאים מחויבות לסקס, האופציה השנייה עדיפה פי כמה על הראשונה. אנחנו כאן הרי בשביל הפנטזיה.
