ערב חם בבית

בית חם לכל ההורים בבלוג של אמא

88 שיתופים | 132 צפיות

קצת עליי

מקצוע: משתדלת להיות מאה אחוז אמא. בזמן שנותר אני מנסה לכבוש את העולם ולרצות את כולם.
אמא ל: יובל בן השלוש ומעין בת ה-11 חודשים (וגם קצת לבן הזוג).
רגע יומיומי נהדר: האיסוף מהגן. לראות אותם נוטשים את המשחקים ודוהרים אליי במהירות מטאורית, וליהנות מחיבוקם החם והמתוק.
רגע יומיומי סיוטי: להגיע הביתה לפני בן הזוג ולהתמודד לבד עם פעוטות תובעניים (ובצדק, עם כל הכבוד לגן, מגיע להם זמן איכות עם אמא), להאכיל, לשחק ולקלח, וכל זאת בלי למצוא רגע פנוי להתרעננות או להחלפת בגדים.
ציטוט החודש: "היש כעוללי? היש כגוזלי?" (ביאליק, שירים ופזמונות לילדים)
המוטו של החודש: הכיני גופך לחורף, ונצלי היטב את מכירות סוף העונה.
אם החודש: אמו של החייל החטוף גלעד שליט.
מתכון החודש: מרק עשיר ומזין, כזה שהניחוח שלו ממלא את הבית בערב חורפי קר.

הידיעה כי החורף הגיע תפסה אותי בבגדים קיציים במהלך יום עבודה שגרתי: לפתע שמתי לב כי הטיפות מידפקות על החלון והמזגן המקפיא כבוי, נותן סוף-סוף לטבע לעשות את שלו. ברדיו דיווחו בשמחה על גשם ועל כבישים חסומים עקב הצפות. עם כל הכבוד למפלס הכנרת ולתפילות החקלאים, אי אפשר לומר ששמחתי, ואם אפשר להתוודות, אולי אפילו התעצבתי מעט. אני טיפוס של קיץ: ים, חופש ואבטיח… מי צריך יותר מזה? ומאז הפכתי לאם נוספו לכך סיבות משכנעות יותר: החורף הוא מילה נרדפת ל… כן, ניחשתם נכון – למחלות.

כבר בשבועות האחרונים, עוד טרם החל כאן חורף של ממש, נפגשתי בכל בוקר עם אפם הדולף של ילדי הגן. המראה, יש לציין, לא היה נאה במיוחד ועיקמתי את האף בסלידה. עד מהרה זה הגיע גם אליי, וכעת שני עולליי מנוזלים מבוקר ועד ערב. אלא שאף דולף הוא עניין אחד וחום גבוה, שיעולים ודלקות הם עניין אחר לגמרי. כל אלו מבקרים בחורף.

החורף הוא גם עונה לא פשוטה מבחינת העסקת הילדים אחר הצהריים: הפארק אינו זמין, הערב יורד מוקדם, הקור מרתיע, והילדים פורקים את האנרגיות שלהם על האח התינוק חסר הישע או על האם העייפה.

תפילת ההורים המאחרים

מרוב מחשבות נוגות לא שמתי לב כי השעה כבר מאוחרת. הקור חדר לעצמות, הגשם הרטיב, והפקקים שבדרך לא שיפרו את המצב. הזדחלתי לאטי בפקק, מתפללת שאצליח להגיע לגן בזמן ושחלילה וחס הילד לא יישאר אחרון. במקביל ניסיתי להכין את עצמי לאחר צהריים תובעני וקשה במיוחד בלי משחקים בחוץ – בבית נטו.

סוף-סוף יצאתי מהפקק ודהרתי לגנים, אלא שהאיחור כבר נרשם. בטח הורים אחרים יאחרו גם, ניסיתי להתעודד. חטפתי מהגן את בתי התינוקת והמשכתי במהרה לגן של בני. הלוואי שהורים אחרים גם יאחרו, התפללתי בלבי.

אלא שיש ימים כאלה, ימים של חורף כנראה, שבהם כשלא הולך אז לא הולך. שלפתי את בתי מהרכב ורצתי לגן. הלב שלי קפא. הגן היה ריק. זאת אומרת, כמעט ריק. הסייעת לגננת עמדה ליד הדלת, עיניה כועסות ונטולות כל אמפתיה כלפיי. בקצה הגן ראיתי את גבו של בני, עומד על כיסא ופניו דבוקות לקיר או לחלון. אוי אלוהים, לבי נשבר.

ואז לפתע נשמע קולו העליז והתינוקי כקרן שמש ביום חורפי: "אמא, תראי!" הוא הצביע החוצה בשמחה, פניו דבוקות לזגוגית הלחה, "יש גשם! תראי איזה יופי!" מרוב שמחה והקלה קפצתי עליו וחיבקתי אותו חיבוק גדול, מתעלמת מהסייעת שכחכחה בגרונה מאחורי גבי.



מרק שיכול לחמם גם בקור העז ביותר. צילום: GettyImages/ImageBank

מרק שיכול לחמם גם בקור העז ביותר. צילום: GettyImages/ImageBank

שיר אשיר בגשם

יובל קרן משמחה בשל הגשם, ושמחתו הדביקה גם אותי. הוא סיפר לי כי בגן רקדו היום את ריקוד הגשם, ואמר שהוא רוצה לקפוץ איתי בשלוליות. נראה שלחוות את הגשם דרך העיניים של ילד זו הדרך הבדוקה להתחיל לאהוב את החורף. השמחה שלו הייתה כה גדולה עד כי לא שם לב שאיחרתי והעייפות והעצבות שלי נמחקו כלא היו.

נסענו הביתה, הפעם לאט ובטוח, שרים ביחד שירים לגשם המידפק על חלונות המכונית.

לאחר שהגענו הביתה פשטנו את הבגדים הרטובים, ואני חיממתי את הבית. אם כבר חורף, אמרתי לעצמי, אז עד הסוף. שמתי סיר על הכיריים, שפכתי לתוכו מים והוספתי שקית אבקת מרק. עד מהרה התפשט בסלון שלנו ניחוח נהדר של מרק מזין וביתי, מרק שיכול לחמם גם בקור העז ביותר, לחזק כל נפש שפופה, ולהדוף כל שפעת וצינון.

לפוסטים נוספים בבלוג

במסגרת הרוח החורפית שנחה עליי הצעתי ליובל שנאפה עוגיות, ויחד לשנו בצק. בלי חברים, פארקים, מגלשות או גימיקים למיניהם עבר עלינו אחר צהריים חורפי וקסום בבית. רק אנחנו, אמא ושני ילדיה.

מאוחר יותר, כשבן זוגי חזר רטוב וקפוא, הוא הופתע למצוא אותנו עליזים במיוחד ואת הבית אפוף ריח תבשילים. "אני לא מבין", הוא זקף את גבותיו בתמיהה, לא מזהה את זוגתו. "חשבתי שאת לא אוהבת את החורף". "אוהבת, בטח אוהבת", הכרזתי. "בוא, תאכל מרק. אחר כך נרקוד יחד את ריקוד הגשם".

וסבתא הייתה אומרת…

כשלסבתי היו מודיעים במפתיע שמגיעים עוד אנשים לארוחה, היא מיאנה להילחץ ואמרה ברוגע: "שטויות, אז נוסיף עוד קצת מים למרק".

דעות, הערות והארות תתקבלנה בשמחה: kadaronit@walla.co.il



מרקי הבישול של אסם עם משולש הטבעיות»