עקרת בית נואשת

בפתח הדברים גילוי נאות: אף פעם לא הייתי עקרת בית מוצלחת במיוחד: יום אחרי הניקיון השבועי, או אם נדייק – המריחה של יום שישי, הבית נראה כאילו הוא זקוק לשטיפה יסודית. נכון שאני משתדלת, שופכת לדלי הרבה מים וגם הרבה חומר ניקוי כדי שיהיה "ריח טוב", אבל איכשהו אחרי הניקיון שלי הרצפה נראית כמו עיסה סבונית, הסמרטוט עייף ואני נשארת עם בית שמריח כמו בקבוק אקונומיקה וגב תפוס.

תודה לאלוהי הקפואים

אבל תלאות הניקיון הן כאין וכאפס לעומת ניסיונותיי הקולינאריים במטבח: נכון שעולם לא התיימרתי להיות מאסטר שף, אך מצד שני הילדה בבית, ומקרר הרווקות שלי, שכולל גבינה 5% (שפג תוקפה), מים קרים ואיזה חסה עייפה, לא מתאים למשפחה עם ילדה.

אז מה עושים? בצעד יוצא דופן, אחרי שנים של קפואים וקופסאות שימורים, החלטתי שהגיע העת לבשל: ערכתי רשימת קניות ארוכה כאורך הגלות, הצטיידתי בספר בישול חדש דנדש ויצאתי לדרך. התוצאה היתה עיסה בלתי ברורה של אורז עם עדשים, שגם בעלי הדמיון הפרוע ביותר יתקשו לראות בה מג'דרה.

בצר לי החלטתי ללכת על בטוח: חביתה וסלט. לא מאוד מסובך, ולא מצריך מיומנות מיוחדת. אבל איכשהו גם את זה הצלחתי להרוס: החביתה יצאה שרופה (טוב, רק קצת) והסלט סבל ממחסור חמור בשמן. הילדה, שמפתחת טעם אנין משל היתה מינימום אייל שני, הביעה מיד את דעתה המלומדת וקבעה בפסקנות: "האוכל שרוף!!!". הקביעה שלה בתוספת הבעה מאוכזבת כמעט שהביאה אותי לדמעות: איזו מין אמא אני אם אני לא מצליחה להכין לה אוכל? מזל שאלוהי עקרות הבית הנואשות חשב עליי ועל שכמותיי, ויצר שניצלים מוכנים, צ'יפס קפואים וירקות שכל מה שצריך כדי לבשל אותם זה רק מים רותחים וקצת תבלינים – פתרונות יצירתיים לאמהות עובדות שהן קצת אבודות.

זה לא שרוף, זה סתם תפס קצת צבע. אילוסטרציה: photos to go

הכל בגלל שאני לא עובדת מהבית

לעומתי, כישלון קולינארי קולוסאלי, מתהדרת מ' חברתי משכבר הימים בכישרון בישול מרשים: מצוידת בחוברות בישול היישר מהמטבח הצרפתי היא קולפת, קולה, טוחנת, מטגנת ואופה. אף עוגייה אצלה לא נקנית בסופר, ואת מאמא עוף היא מכירה בעיקר מהפרסומת. הקפואים הם מחוץ לתחום, וצמד תאומיה זוכים לאוכל חם, מזין וטרי.

בכל יום כמעט אני מקבלת "דיווח מהשטח" מה בתפריט. רק מהשמות אפשר למות מקנאה: "טארט טאטן" "קוטלט שמפניון" בריוש מתוק ועוד כל מיני שמות עם ניחוח צרפתי-פריזאי. לזכותי ייאמר שמ', על שלל כישרונות הבישול שלה, עובדת בעיקר מהבית, וככזו היא יכולה לנסות שלל מתכונים מסובכים עם המון מרכיבים.

נכון שזה נשמע כמו תירוץ מפוקפק שבא לטשטש את העובדה שלא ניחנתי בכישרון בישול ושגם, יש להודות, אין לי חיבה גדולה למטריה, אך כשחוזרים הביתה בשש בערב למי יש כוח לפתוח חוברת בישול ולהתחיל להתלבט בנוגע לתפריט?

מזל שבר התברכה בסבתא בשלנית, אחרת עוד הייתי מקוטלגת אוטומטית כסוג של 'אמא מרעיבה'.