עצמאי בשטח

– "אמא, תביאי לי לשתות בבקשה", דורש ממני בנימוס יורש העצר בן השש וחצי בעת שהוא צופה בריכוז מקסימלי בטלוויזיה ואינו מוכן לפספס ולו שנייה מעלילותיו של סופרמן בסדרה "ליגת הצדק".

– "אתה יכול לקחת לבד, אמא כרגע עסוקה".

– "לא, לא! תביאי את! אני באמצע סדרה שאני מאוד אוהב".

– "גם אמא עסוקה. תפתח את המקרר, תוציא משם בזהירות בשתי ידיים את הבקבוק ותמזוג לתוך הכוס שעל השולחן", אני משיבה בטון דידקטי וסבלני.

– "אבל אני לא אצליח לפתוח את הבקבוק לבד", הוא ממשיך בשלו.

– "תנסה ותצליח", אני צועקת מהחדר השני, תוך שאני מבטיחה לעצמי חגיגית לא להישבר מול הסבריו האמוציונליים.

– "יו, תראי מה קרה, הכל נשפך לי! את רואה שאני לא יודע למזוג בעצמי?!", מוכיח הזאטוט.
כאן תם פרק אחד של ניסיון כושל לעצמאות. בדיוק ברגע זה, כשחשתי שאני שוברת את הכלים ועל הלשון כבר כמעט התגלגלה הצעקה: "אפילו דבר כל כך פשוט כמו למזוג שתייה לכוס אתה לא יכול לעשות!", החלטתי אחרת.

– "לא נורא, חמודי. אני בטוחה שבפעם הבאה תצליח בלי לשפוך, ועכשיו רק ננקה", אמרתי ברוך.

– "כן אמא, אני מבטיח בפעם הבאה לא לשפוך".

לא לעשות בשבילו

מדובר בסיטואציה די מוכרת. אתם מנסים לחנך את הילד לעצמאות ולעשות את הדברים לבד, אבל לא תמיד זה מצליח. ואז מתחילות השאלות ואולי גם רגשי האשם בנוגע לדרישות האולי-מוגזמות-מדי שהצבנו לילד שעדיין קטן מכדי לא להזדקק לנו.

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומטפל משפחתי, מסביר כי תפקידנו כהורים הוא ללמד את הילד ולאפשר לו לעשות בעצמו כל מה שהוא מסוגל בהתאם לגילו, ולא לעשות הכל בשבילו, גם אם הדרך לעצמאות מלווה לעתים בכישלונות.

איך נדע שהמשימות שהטלנו על ילד בן שש אינן מוגזמות לגילו?
"ההורה שמכיר את ילדו יכול למצוא בכל גיל פעולות שונות שהילד יכול לבצע בעצמו. אצל כל ילד מתבטאים גילויי העצמאות באופן שונה. במצב הראשון נראה ילדים שמביעים רצון להיות עצמאיים ולעשות דברים לבד, למשל לחצות כביש, להכין אוכל, לנסוע באופניים, לענות לטלפון, והכל לבד.

"גם ההורה עצמו מעריך שיש לילד את היכולת לבצע פעולות עצמאיות שבהן עליו לגלות אחריות, כיוון שהוא רואה שהילד מודע לסביבתו ויש לו יכולת לתכנן דברים מראש. במקרה זה ההורה יכול וצריך לאפשר לילד להתנסות בפעולות עצמאיות וחדשות.

"במצב השני, הילד מבקש לבצע פעולות לבדו וההורה מעריך יכולת זו, למרות שבמבחן המציאות הילד מתקשה ליטול אחריות או להצליח בפעולות שהן בתחום יכולתו. למשל, הילד רוצה לסדר את התיק כל יום לבית הספר, אך שוכח. הוא רוצה להכין את השיעורים לבדו, אך לא מצליח וכו'. במקרה זה החינוך לעצמאות הילד יהיה הדרגתי וידרוש מההורה הרבה סבלנות, התמדה ועקביות רבה.

"במצב השלישי, הילד רוצה להמשיך להיות תלוי בהורה. הוא אינו מביע רצון לבצע פעולות כמו צחצוח שיניים או רחצה לבד. במקרה שהילד מאמץ גישה שמשמעותה היא שהוא אינו מסוגל לעשות כלום, שהוא מסכן וצריך להיזהר מכל דבר, ההורים חייבים לדרוש מהילד להיות עצמאי.

"למשל, הורים שהרגילו את הילד לשבת יחד אתו לעשות שיעורי בית, חייבים לשנות הרגלים אלה ולסגל לילד הרגלים של הכנת שיעורי הבית לבדו, כאשר תפקידם יתמצה בבדיקתם.

"באופן כללי חשוב שההורים יזכרו כי הילדים מסוגלים לעשות הרבה דברים לבדם ולהצליח בהם, הרבה מעבר למה שהם חושבים".


"עצמאות של ילדים נוגעת לתהליך ההעצמה שלהם. תחושת העצמאות מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו ומאפשרת לו התפתחות תקינה"

ביטחון עצמי והכרה ביכולות

מדוע כל כך חשוב לתת לילד עצמאות?
"עצמאות של ילדים נוגעת לתהליך ההעצמה שלהם. תחושת העצמאות מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו ומאפשרת לו התפתחות תקינה. ילדים עצמאיים הם ילדים שמפתחים את תחושת ביטחונם העצמי ואת ההכרה ביכולותיהם. ככל שתהליך העצמאות מתקדם, כך הולכת וגוברת תחושת הערך העצמי של הילד".

ומדוע הורים ששואפים לעצמאות ילדיהם, עדיין מתקשים לאפשר להם לעשות דברים בעצמם?
"בראש ובראשונה בשל החרדות שלהם והדאגה שגורמת להם לא לאפשר לילד עצמאות. הורים רבים חוששים שהילד לא יצליח לעשות את הדברים כפי שצריך, אן שביצוע מטלות עצמאיות יסכנו את חייו ועלולות לגרום לו לנזק.

"הורים שנוטים לדאגנות יתר בדרך כלל גם מאמינים שעצם נוכחותם בסמוך לילד מצילה אותו פיזית ונפשית. כך למשל, נראה הורים כאלה מלווים את הילד כשהוא הולך לשחק במגרש המשחקים ושומרים על קשר עין רצוף עמו.

"מלבד החרדה יש הורים שמתקשים לאפשר לילד עצמאות, מאחר שהם מונעים מרצון דומיננטי לשלוט על הילד ומתפיסת עולם שלפיה ההורה הוא היחיד היודע מה נכון עבור ילדו. דפוס התנהגות זה אופייני להורים ששוהים שעות רבות עם הילדים וחשים צורך לשלוט עליהם.

"ההסבר השלישי לכך שהורים אינם מאפשרים עצמאות הוא הזדהות כמעט טוטלית עם הילד, עד כדי כך שהם מתקשים לאפשר לו את המחיר הכרוך בעצמאות.

"לדוגמה, הורים שחשים צורך עז שהילד יצליח בכל ולא יחווה כישלון, נוטים להכין עמו שיעורי בית, כיוון שהם חוששים שמא יעשה טעויות אם יכין שיעורים לבדו. במקרה זה חשוב שההורים יפנימו כי אם הילד יתחיל להכין לבד את שיעוריו, ייתכן שיקבל ציון נמוך יותר. יחד עם זאת, תחושת המסוגלות של הילד תתעצם והוא ירגיש מסוגל לבצע פעולות לבדו ולפתח את מידת האחריות שלו.

"למשל, ילד שמתקשה להתלבש בבוקר, חשוב שההורים יאפשרו לו להתנסות להתלבש לבדו, גם אם התוצאה תהיה הנחת הבגד בצורה קצת עקומה על הגוף.

"יש הטוענים כי הורים מתקשים לאפשר לילד לעשות דברים בעצמו, כי עבורם המושג 'לסמוך על הילד' מתקשר לרגשות אשם. כלומר הם חשים שאינם מבלים מספיק זמן עם הילד, ולכן בזמן האיכות חשוב להם לעשות הכל בשבילו.

"מכל מקום, על ההורים לדעת כי טעות בידם להניח שאם יגוננו על ילדיהם יתר על המידה, הילדים יגדלו ויהיו מאושרים יותר. ההפך הוא הנכון. ההורה חייב לאפשר לילד להתנסות בפעולות עצמאיות וחדשות ולחוות הצלחה".

לסמוך על שיקול דעתם

מה עלול לקרות לילד שהוריו חוששים לאפשר לו עצמאות?
"ילד כזה עלול לגדול ולהפוך לבוגר חלש ובעל ערך עצמי נמוך ביותר, שאינו יודע להתמודד עם קשיים ולהתגבר עליהם. הוא יאמץ גישה פסיבית שלפיה אין אינו מסוגל לעשות דבר ויתרגל שעושים הכל בשבילו.

"גם בהיבט הרגשי ילדים אלה מתקשים בדרך כלל לפתח יכולת רגשית להתמודד עם תסכולים, מאחר שהם מורגלים שיש מי שמכוון עבורם. באשר לכישורים החברתיים, ילדים אלה יהפכו מבחינה חברתית ליותר נגררים ויותר תלותיים בחברים שלהם".

מקרים מזעזעים שאירעו לילדים שהושארו לבדם בבית כחלק מעצמאותם, מגבירים את סף החרדה שלנו כהורים.

"אין ספק כי המקרים הקשים של ילדים שהושארו לבדם בבית גורמים להורה לרצון להיות כל הזמן לצדו של הילד ולעשות דברים בשבילו. מנגד, אין סוף וגבול לפחד של ההורים.

"לכן, דרך הביניים היא להזהיר את הילדים מפני הסכנות האורבות, ועדיין לסמוך על שיקול דעתם. אם בכל זאת ההורה חושש לנזק מצד הילד, אסור לו לתת לילד להתנסות בחוויות עצמאיות שיביאו לכישלון, מאחר שזוהי התנסות שרק תזיק לילד ולא תפתח את עצמאותו".

על פי החוק, החל מגיל שש ניתן להשאיר ילד לבד. האם אתה תומך בכך?
"אני מצדד בהשארת ילד מגיל שש לפרקי זמן קצרים ביותר בבית לבד, כל עוד לא מדובר בילד שובב מדי שעלול להיכנס לחוסר שקט פנימי ולהשתולל בכל הבית. חשוב גם לזכור כי ניתן לצייד את הילד שנשאר בבית בטלפונים של ההורים והשכנים. כדאי אפילו ליידע את השכן שהילד בבית לבד. כל אותם אמצעי תקשורת נותנים להורים קצת שקט נפשי, ועדיין אני מתנגד להשארת ילד בן שש לבדו בעת שההורים יוצאים לבילוי ארוך בשעות הערב".


"ההורה חייב לאפשר לילד להתנסות בפעולות עצמאיות וחדשות ולחוות הצלחה"

לפתור את החיכוכים בעצמם

מה לגבי השארת הילד עם חבר לבד בחדר כחלק מפיתוח עצמאות חברתית?
"אני תומך בהישארותם של שני חברים לבדם בחדר, כאשר על ההורים להזהיר את הילדים לגבי פתיחת חלון, משחק בחשמל או כל משחק שעלול לסכן אותם. ההורה צריך לזכור שהילד מכיר את חדרו וחשוב לאפשר לו התנסות עצמאית עם חבר. גם אם ההורה שומע שהילדים קצת מתווכחים, עדיין לא צריך להיכנס לחדר ולהתערב. חשוב לנסות לתת לילדים לפתור את החיכוכים ביניהם בעצמם".

מה לגבי השארת הילד לבד במקלחת?
"אני חושב שמגיל שש ניתן לאפשר לילד להתקלח לבד, רק אם מתקיימים מספר תנאים: ההורה וידא עם הילד כיצד מכוונים מים חמים ומים קרים והסביר לו שעליו לחכות עד שהטמפרטורה מתייצבת. בנוסף, ההורה הדריך את הילד כיצד חופפים ראש ואיך שוטפים. רק אחרי מספר פעמים, כשההורים חשים מספיק בטוחים שהילד יודע כיצד להתקלח בכוחות עצמו, יש לאפשר לו להתקלח לבדו".

מה עם כניסה למטבח, המקום האהוב על הילדים?
"המטבח הוא חלל מסוכן בעיקרו עבור ילדים: בישול והתעסקות עם אש, ריבוי מכשירים חשמליים ועוד. בגיל שש-שבע אסור לתת לילדים להתעסק עם חימום ובישול. באופן כללי, חשוב לאפשר להם לעשות פעילויות במטבח בהשגחה הורית".

לסיכום, תמיד מומלץ "לשחרר קצת את החבל"?
"אני סבור שהורים צריכים תמיד לזכור כי עליהם לעזור לילד לקראת יציאה לחיים בוגרים ועצמאיים. הרי ההורה לא יוכל לעמוד כל הזמן ליד הילד ולעשות דברים בשבילו ובמקומו. הורה שגם יעבוד על עצמו ויפחית את רמת החרדה העצמית, יעזור לילד לפתח עצמאות ויכולת אחריות ויעזור לו להתמודד בכוחות עצמו כדי להשיג את מטרותיו ולהצליח יותר בחיים".

מתוך מגזין הורים וילדים