עפה על זה

ההחלטה להשתתף ב"רוקדים עם כוכבים" החזירה את אסתי זקהיים לשיעורי הבלט הקלאסי. עכשיו היא נהנית מכל רגע (גם מהשרירים התפוסים) ויוצאת לכבוש את הרחבה

88 שיתופים | 132 צפיות

האביב הגיע, ותוכנית הריאליטי המסחררת "רוקדים עם כוכבים" מתחילה את עונתה השביעית (בימים חמישי ושבת, ב-21.00 ברשת).

הפעם תחולל בה גם השחקנית אסתי זקהיים, שתתחרה על הפרס הגדול מול פיגורות כמו השחקן שלמה בראבא, ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, כוכב הילדים יובל (המבולבל) שם טוב, הזמרת אילנית ואחרים, שינעלו את נעלי הריקוד וייצאו לסיבוב על הרחבה בניסיון לכבוש את לב השופטים והקהל.

הולכת ליהנות

"כשהזמינו אותי לתוכנית, אמרתי לעצמי שאני עפה על זה", מספרת זקהיים. "החלטתי שאני הולכת ליהנות. יש לי עבר בריקוד – זה אמנם היה מזמן, אבל מכיתה א' קיבלתי חינוך טוב, למדתי במשך כמה שנים בלט קלאסי בבת דור. אז עכשיו אנחנו במחנה אימונים של ממש. שלוש-ארבע פעמים בשבוע אני מתאמנת במשך שלוש שעות עם הרקדן שלי, בוריס זלצמן".

זקהיים (46) גרה בתל אביב עם בעלה אלחנדרו, הבן אוריאל (13) והתאומות תמרה ונעמה (שש וחצי). ראיתם אותה בין היתר בסרטים כמו "לילסדה", "הכוכבים של שלומי", "עפולה אקספרס" (עם צביקה הדר) ולאחרונה "עדות", וכן בסדרת הנוער "אליפים" המשודרת ב-yes.

גם בימים אלה זקהיים היא שחקנית עסוקה ביותר, שמופיעה כרגע בלא פחות מחמש הצגות (ביניהן "אחוזת וייס" ו"רעב") בתיאטרון תמונע התל אביבי. בנוסף היא מלמדת בבתי הספר לקולנוע סם שפיגל ומעלה בירושלים.

"מתחברת לגוף מחדש"

איך ההרגשה להחזיר את הריקוד למרכז סדר היום?
"זה כיף גדול, זה משחרר. כשאתה בתנועה, אז גם הנפש שרה. באנגלית רגש זה Emotion, E – אנרגיה ו-Motion – תנועה. אני קמה בבוקר וכל הגוף כואב לי מהאימונים, אבל זה אחלה – אני מתחברת לגוף שלי מחדש וזו הרגשה מאוד נעימה. חוץ מזה אני תלמידה מאוד טובה. אני לא דיווה ולא עושה סצנות, אלא בדיוק מה שאומרים לי. העולם שלי עכשיו מסתכם בבוריס זלצמן".

את צופה בתוכניות ריאליטי?

"האמת היא שאני די בורה בתחום הזה. אצלנו בבית הטלוויזיה נסגרת בשעה שבע בערב. אבל אולי זה טוב שאני לא מכירה את זה כל כך, אחרת הייתי נלחצת".

ובכל זאת, די מלחיץ – "רוקדים עם כוכבים" היא תחרות מול מאות אלפי צופים, בפריים טיים.
"אני זורמת עם זה, יהיה מה שיהיה. אם זה תלוי בי ארוץ עם זה עד הסוף, אבל ברור לי שזה תלוי גם בסמסים של הקהל. לגבי התחרותיות, אני לא משווה את עצמי לאחרים. אני לא אדם תחרותי, ואפילו בעולם המשחק אני מרגישה שאני יותר בצל מאשר באור.

"למרות שאני משחקת בחמש הצגות, בשלוש מהן בתפקיד ראשי, זה עדיין בתיאטרון תמונע שהוא תיאטרון פרינג'. האגו לא כל כך חזק אצלי, וייתכן שזה יעזור לי גם ב'רוקדים עם כוכבים'. אומרים לי להיות דיווה, לריב עם בוריס, אבל זה ללכת נגד עצמי. אני לא משחקת משחקים. אני מקווה ללכת עד הסוף בתוכנית, אבל אם לא – אין מה לעשות".


אסתי זקהיים ובוריס זלצמן – זוג ב"רוקדים עם כוכבים". צילום רמי זרנגר

"לא שמים ילדים על המדף"

זקהיים זכתה לחשיפה נאה בעקבות תפקידה כריבה בסדרת הנוער הפופולרית "אליפים", שעונתה השנייה עלתה בינואר. "הילדים שלי עדיין מתמודדים עם החשיפה של 'אליפים'. אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה שהם הבינו שאני 'שווה משהו', שאפשר 'לסחור' בי", היא צוחקת. "אני מגיעה לבית הספר וכל הילדים קוראים לי ריבה ומבקשים חתימות. בקטע הזה באמת שיחקתי אותה".

דרישות המקצוע מכתיבות לשחקנים להיעדר מהבית דווקא בשעות שבהן הילדים נמצאים בבית. איך את מסתדרת עם זה?
"זה נכון חלקית. חצי מהחודש אני באמת לא בבית כי אני משחקת בהצגות. אני חסרה לילדים, אבל אני מנסה להציג את נפלאות המקצוע בעובדה שאני יכולה להיות איתם בחודש אוגוסט, כי באוגוסט אין הצגות. אז אני מבלה איתם באמת, לא רק 'זמן איכות'. עכשיו יש להם סיבה להתגאות בי. הם לא רק רואים שאני נעלמת להם, אלא גם רואים אותי בטלוויזיה ומקבלים פידבק במועדונית ובבית הספר".

וחוץ מזה, לא פשוט לגדל תאומות.
"קשה מאוד לגדל שני ילדים יחד. למזלי אני לא אדם שצריך לישון הרבה. ויתרתי על הרבה דברים, למשל לא נכנסתי להרפתקה שנקראת סרט. לא הלכתי לאודישנים. זו החלטה משמעותית מאוד, אבל היה לי ברור שאני לא עושה ילד כדי לשים אותו על המדף.

רציתי זמן משמעותי להיות עם הילדים ולכן עצרתי קצת את הקריירה – למרות שלא הרגשתי שאני מקריבה אותה בשביל הילדים. גם לאוריאל היה קשה כשהתאומות נולדו. עד גיל שש הוא היה לבדו, נסיך. כשהן נולדו הוא אמר 'נהרסו לי החיים', אבל אחר כך סיפר למנהלת בית הספר שלו – ששמה גם תמרה, שקראו לאחותו על שמה, וכך הוא התחיל להתמודד עם זה".


אסתי זקהיים (משמאל) בהצגה "אחוזת וייס". צילום: אביבית לוי

"אמא, תפסיקי עם ההצגות"

זקהיים רואה קשר מעניין בין המשחק לחיי המשפחה, ולא רק בגלל שלפעמים אופי הדמויות שהיא משחקת נשאר איתה גם כשהיא חוזרת הביתה. "בהצגה 'אחוזת וייס', מחזה ישראלי על משפחת מאפיה יהודית, אני משחקת את אם המשפחה – הגברת אדית וייס", היא מספרת. "זו אישה איומה ונוראית, מרשעת של ממש, שמתחילה לנהל את המאפיה אחרי שהיא מנתקת את בעלה מהמכונות. תענוג.

הכי אמא שיש
אסתי משתפת ברגעים הכי שלה
* הכי מלחיץ: "שיקרה משהו לילדים, דברים שאינם בשליטתי".
* הכי כיף: "להיות עם הילדים במיטה. לובשים פיג'מות, מקריאים סיפורים – אני מתה על היחד הזה".
* הכי מרגש: "לראות את הילדים עושים משהו מפתיע, שאני לא יודעת מאיפה הוא בא. בקיץ שעבר, למשל, התאומות הקימו אוהל מחאה בחדר המדרגות. הם אמרו שאני אמא רעה ודרשו צדק חברתי".
* הכי מרגיז: "שילדים מתאכזרים זה לזה. מרגיז אותי שמעליבים אותם או פוגעים בהם".
* הכי הייתי רוצה: "להיות כבר אחרי הבר מצווה של אוריאל. להסתכל אחורה ולהיאנח אנחת רווחה, שהכל היה מעולה".

"כשאתה מתחבר על הבמה לרגשות כמו זעם, תסכול, נקמנות, שנאה וקנאה – זה שחרור גדול. אלה רגשות שקיימים בכולנו, ובתיאטרון יש לך אפשרות להוציא את החלקים האלה ולבטא אותם. זה אדיר. בתקופה של החזרות, הדמות של גברת וייס באה איתי לפעמים הביתה והתחלתי לנבוח על כולם. הילדים ממש לא אהבו את זה ואמרו לי להפסיק עם ההצגות".

אלה רגשות שלילדים כאילו מותר להביע, אבל למבוגרים הרבה פחות.
"משחק זה כמו להיות ילד. ילדים משחקים משחקי דמויות כל הזמן. הם מחקים את ההורים והמשפחה ולומדים הרבה דרך המשחקים האלה. הם מעבדים ככה את החיים. זה דבר שרובנו מאבדים כשאנחנו מתחילים ללכת לבית הספר.

"המורה של תמרה בכיתה א' אומרת שתמרה חולמנית, מדברת המון וממציאה דברים. זה אמור להיות דבר שלילי? לדעתי היא יצירתית. זה הדלק שיניע אותה כשתהיה גדולה. יכולת המשחק של ילדים היא טבעית, הם חושבים מחוץ לקופסה. אחר כך אתה רואה אנשים מבוגרים שמחפשים את היכולות האלה, את השמחה ואת ההנאה שלהם. הם הולכים לכל מיני סדנאות כדי להחזיר לעצמם את התענוג של להיות ילד, את החוויה של לחיות כאן ועכשיו. צריך פשוט ליהנות מהרגע".


אסתי זקהיים בהצגה "רעב". צילום: יח"צ

קרדיטים: סטיילינג: נדב אליהו | איפור ושיער: בן רביבו | בגדים אסתי: שמלה: סטודיוSAY , של: גליק, נעליים: אוסף פרטי| בגדים תמרה ונעמה: sweet girl shop