עניין של הרגל

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter

כסיסת ציפורניים

"כסיסת ציפורניים היא אחד ההרגלים הקשים ביותר לעקירה מהשורש, וילדים רבים אינם מתגברים בעצמם על ההרגל הזה גם כשהם גדלים. כוססי הציפורניים עושים זאת, כפי הנראה, כדרך להפגת מתח, מרץ או חרדה. ילדים מסוימים עלולים להתחיל לכסוס ציפורניים אחרי שראו אחרים עושים זאת. יהיה המקור אשר יהיה, ההרגל עלול להישאר זמן רב לאחר שהסיבה המקורית נעלמה. ככל שמקדימים לטפל בהרגל כן קל יותר לשנותו", אומר הפסיכולוג הקליני ד"ר רמי רחמים.

מה עושים? לצורך מניעה, הקפידו שציפורני הילד יהיו גזורות ומשויפות כדי למנוע קצוות מחוספסים. ילד שפעיל פיזית ושידיו מתעסקות כל העת בפעילויות מועילות יהיה מועד פחות להתחיל בהרגל זה. כמו כן, חשוב לדעת שנדנוד וגערה בילד על הרגלי הכסיסה שלו יחריפו בדרך כלל את הבעיה ולא יפתרו אותה.

חיטוט באף

ד"ר רחמים מסביר שחיטוט באף הוא פעולה שבה מוחדרת אצבע לאחד מנחירי האף, בדרך כלל במטרה להרחיק ממנו נזלת יבשה וגופים זרים. למרות שהחיטוט באף הוא נוהג נפוץ ביותר, חיטוט מוגזם עלול להצביע על הפרעה התנהגותית. התפרעה זו יכולה להיות מאופיינת כהתנהגות כפייתית.

מה עושים? טכניקה טובה לטיפול בבעיה מוחקת התנהגות בלתי רצויה ומטמיעה במקומה התנהגות רצויה. אם במשך שלושה שבועות ברציפות, בכל פעם שהאצבע של הילד מגיעה לכיוון האף ההורה מזיז אותה למקום אחר, למשל לגרד בראש, או שבכל פעם שהדבר קורה ההורה מושיט טישו לילד ומחייב אותו להשתמש בו, ההרגל החדש והנאות ייטמע. כמו כן, חיטוט באף, כמו הרבה פעולות שחוזרות על עצמן אצל ילדים, קשור להרגעה עצמית ולוויסות מתח. כדי לעזור לילד לחדול מכך כדאי להציע לו אלטרנטיבה שתוכל להרגיע אותו, כמו למולל דבר מה או למששו.

אכילה מול הטלוויזיה

"אכילה מול הטלוויזיה עלולה לפתח אצל הילד נטייה לאכול יותר ממה שהגוף צריך, מכיוון שאין לו מודעות למה שהוא מכניס לפה בשלב מסוים. פעמים רבות הורים נותנים לילד פרי או חטיף ומושיבים אותו מול הטלוויזיה בשביל קצת שקט. במקרים מסוימים, ההורה אף משמש מודל לחיקוי. ילדים רואים את הוריהם או את האורחים אוכלים מול הטלוויזיה ומבינים שגם להם מותר", מסבירה לירון דרורי, מנהלת "ליריקה" – המרכז ללמידה ולייעוץ לילד ולהורה.

מה עושים? ישנם מקרים, שבהם אפשר למנוע מראש את ההרגל. ילד לא יתרגל לשבת עם אוכל מול טלוויזיה, אם מגיל ינקות נושיב אותו מול שולחן ונסביר לו שכאן אוכלים. אם הילד מתעקש פתאום לאכול מול הטלוויזיה, יכול להיות שהוא היה אצל חבר וראה התנהגות כזאת. חשוב לבחון ממה נובע ההרגל; מחיקוי סביבתי, מקושי רגשי או שזוהי בדיקת גבולות. כדי לקדם את תהליך הגמילה מהרגל זה, ניתן לומר לילד כי יאכל את הארוחה בצורה מסודרת ליד השולחן ואילו את הקינוח נאפשר לו לאכול מול הטלוויזיה.



הרגלי הירדמות

הפסיכולוג החברתי רענן הס, אומר שילד שנרדם רק על הידיים, ישן עם ההורים או ישן רק עם אור דולק, מבטא למעשה תלות. "נראה שלהורים, ובדרך כלל לאם, קשה מאוד לאפשר לילד להיפרד מהתלות בהם. התלות היא תוצאה טבעית של צורך הילד להיות חלק בלתי נפרד מההורה כשהוא קטן, או של חשש שלו מהתמודדות עם דרישות הסביבה. שני הדברים הם תוצאה של הגנתיות יתר של ההורים, שאינה מאפשרת לילדים להיפרד וכתוצאה מכך הילד נשאר במצב תלותי.

מה עושים? על ההורים להרגיל את הילד בצורה הדרגתית, אך נחושה, להירדם לבד. ההדרגתיות חשובה מאוד כדי שהילד לא יחווה את ההורה כמי שנעלם ומשאיר אותו חסר ישע. חשוב שהילד יידע שההורה משגיח, שומר ומגן עליו. כמו כן, חשוב לשמור על עקביות – ילדים צריכים ללכת לישון בשעה קבועה מדי יום, כדי ליצור תחושה של יציבות וביטחון בחייהם".

איחורים ועיכובים

דרורי מסבירה שילדים שמעכבים בבוקר, "נמרחים" או מאחרים, יכולים להיות חלק מאותה קבוצה של ילדים עם קשיי התארגנות, הכוללים קושי בניהול זמן, קושי ביכולת התכנון וקושי בהבחנה בין עיקר לטפל. הם אף פעם לא יודעים ממה להתחיל ומתקשים לתכנן את סדר הפעולות שלהם. כתוצאה מניהול זמן ומרחב לקוי זה יכולת העמידה שלהם במסגרות זמן נפגעת גם היא. הם מאחרים או נזכרים בדברים ברגע האחרון. המטלות שלהם לא עשויות עד הסוף ולעיתים הם גם קופצים ממשימה למשימה.

<strong>מה עושים? דרורי טוענת שילדים אלו צריכים ליווי של מבוגר מגיל צעיר, כדי שהוא יארגן עבורם את סדר הפעולות. בזמן שילד כזה מארגן את חדרו, רצוי שמבוגר יהיה איתו ויאמר בקול מהו סדר הפעולות הרצוי. כך הוא יוכל לעזור לילד לקלוט את דרך החשיבה והארגון הנכונים. ילדים אלו זקוקים לחיזוקים חיוביים כאשר הם עומדים בזמנים ומצליחים לסיים משימה מתחילתה ועד סופה.

"תקנו לי"

ד"ר חנה צור, מומחית לגיל הרך בבית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית בירושלים, מסבירה כי מדובר בילד שבכל פעם שהולכים איתו לקניון הוא מבקש שיקנו לו דברים, ואף מתנה את התנהגותו ברכישת המוצרים שאותם הוא רוצה. ברמה ההתנהגותית, כל דבר שמתבצע בחוסר עקביות משפיע יותר על הילד. כלומר אם אמרנו לילד שלא נקנה לו דבר מה ואחרי נדנודיו רכשנו בסופו של דבר את המוצר, הילד יודע שאם הוא יתאמץ, ינדנד ויתעקש הוא יקבל את מה שהוא רוצה. המסר שהוא מקבל הוא שאם מתאמצים זה עובד.

מה עושים? צריך להגיד לילד מראש שהיום לא נקנה לו כלום, או שמחליטים מראש שקונים לו משהו אחד ושאם הוא דורש עוד חוזרים הביתה. ההורים צריכים לדעת שמדובר בתקופה של למידה עבור הילד ולעמוד על שלהם. בנוסף, זה לא הוגן לקחת ילד קטן לקניון מלא גירויים ולא לקנות לו כלום, מכיוון שזה גורם לתסכול רב.

יבבות להשגת רצונות

ד"ר רחמים אומר כי דפוס זה מאפיין גם הוא את הילד התלותי. ילד זה תובע לעיתים קרובות מההורים לעשות למענו דברים שהוא יכול לעשות בעצמו. התנהגותו מתאפיינת בחיפוש מתמיד של תשומת לב וברצון שההורה יסתכל עליו, ידבר אליו או יביט במשהו שעשה מדי כמה רגעים. ילדים מסוימים לומדים להפעיל מבוגרים ולהשיג את שלהם בשחקם את תפקיד התינוק. אצל הורים המתקשים להציב גבולות, אפשר לצפות שהילד יציק עד שההורה ייכנע לו.

מה עושים? כדי למנוע את ההרגל, יש לעודד את הילד לבחור ולהחליט בנושאים שונים, החל מגיל צעיר. ילדים יכולים להיעשות עצמאיים רק אחרי שהם לומדים לקבל החלטות. כמו כן, מרגע שהוצבה בפני הילד תביעה הגיונית ומוצדקת יש להיות תקיפים ולעמוד מאחוריה. כשילדכם מתנהג באופן תלותי, תקנו אותו בדרך עניינית ונעימה, בכך שתעודדו אותו להרגיש כי הוא יכול לנהוג בצורה בוגרת ותזכירו לו כמה טובה תהיה הרגשתו אם יתנהג כגדול. אם ילדכם מתמיד בבכיינות או בייבוב, התעלמו בשיטתיות מהתנהגות זו.



אי סדר בחדר

ילדים נוטים לבלגן; לשחק בכל הצעצועים, לפזר את הצבעים, להשליך את הבגדים ברחבי החדר וכדומה. דבר זה כשלעצמו אינו הופך אותם לבלגניסטים. רבים אימצו לעצמם הרגל לפיו הם אלו שמבלגנים ואחרים מסדרים אחריהם. ילד שאימץ הרגל מסוג זה יתקשה לדאוג לארגון חפציו ולסידור חדרו.

מה עושים? ד"ר צור טוענת שיש ילדים שפשוט קשה להם לסדר ולהתארגן. הדרך לפתור זאת היא לעשות טקס של "ביחד" – מסדרים ומארגנים את החדר ביחד. אחרי שהילדים יתרגלו לסדר אחרי פעילות, הם יעשו זאת לבד. הס מוסיף כי הרבה ילדים מתקשים להחזיר את המשחקים למקומם, בדיוק כפי שיש לא מעט מבוגרים שמתקשים להחזיר חפצים למקומם.

"מ-ש-ע-מ-ם לי"

ילד שמתלונן כל הזמן שהוא משועמם ומצפה שהוריו יעסיקו אותו, הוא ילד שאינו יודע להמציא לעצמו תעסוקה או שמוותר בקלות. חשוב מאוד לדעת, שילד יכול להשתעמם ולא חייבים למצוא לו כל הזמן תעסוקה. חשוב שילד ילמד להתמודד עם שעמום.

מה עושים? במצב שבו הקושי כבר קיים, כדאי לנסות ולפתור את הבעיה ביחד עם ילד. בשלב הראשון צריך לעזור לו להבין שקיים קושי ובשלב השני לארגן יחד איתו "בנק פעילות". הבנק יכלול רשימה של עיסוקים שהילד אוהב. המטרה היא להביא אותו בהדרגה לבחירה עצמאית של פעילות בכל פעם שעולה תחושת ה"משעמם לי", ובכך לנער את ההורה מהאחריות למצוא לילד תעסוקה.

נסיעה בעגלה במקום הליכה

הכוונה כאן היא למצבים שבהם ילד גדול יחסית, שכבר יודע ללכת היטב, מעדיף לשבת בעגלה ולהיות מובל על ידי אחרים. גם בהרגל זה מתבצעת בדיקת גבולות – הילד רוצה לדעת עד כמה ירשו לו, ואיפה הוא יכול למתוח את הגבול. הישיבה בעגלה מתרחשת לעיתים דווקא מטעמי נוחות של ההורים שלא רוצים לרדוף אחרי הילד בקניון או בחנות. התוצאה של הרגל הנסיעה בעגלה היא שהילד מנצל את העובדה שהוא יכול לשבת ולא להתאמץ וכך מתפתח דפוס התנהגות עצלני.

מה עושים? הגמילה מעגלה דומה לגמילה ממוצץ ובקבוק וחשוב שהיא תבוצע בהדרגה. ההדרגתיות חשובה גם עבור ההורה, מכיוון שהוא צריך להתרגל לכך שמעכשיו הכל יהיה איטי יותר. אם אין ברירה וצריך לקחת את הילד בבוקר בזריזות, אז ההורה צריך להבהיר לילד שבבוקר, למשל, ניסע בעגלה לגן, אך בערב נלך ברגל לגינה.

המלצת המערכת
לילד שלכם יש יותר מהרגל רע אחד? אל תטפלו בכולם בבת אחת כדי לא ליצור התנגדות ותסכול מצד הילד. שקלו איזה הרגל הכי קריטי למיגור והתחילו בו. אחר כך פנו לשאר ההרגלים לפי סדר "חשיבותם" ונסו להיפטר מהם, כל אחד בתורו.

הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, נובמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

 

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם