מה צריך לעשות כדי למצוא מישהו חדש אחרי פרידה?

הוא היה רק פרק אחד בספר שלך, הוא לא כל הסיפור. את הסיפור. הם יבואו וילכו, את תמיד תישארי. כשתביני את זה תביני הכול. תביני שאת יכולה להסתדר בעצמך. נקודה. תביני שהוא היה רק עוד שלב בדרך. דרך מלאה בשלבים. 

שוב היא הגיעה אליי, החברה מפעם. גדלנו יחד, אנחנו חברים כבר שנים. היא היומן שלי ואני שלה. היא תמיד קופצת לביקור לפני החורף או אחרי פרידות. היא קופצת אליי כי היא צריכה עצה. אליי, שכבר 10 שנים רודף אחרי הזדמנויות אחרי שהן נעלמות. אני, שחי בשלום עם עולם בו זוגיות זו ההבנה הפשוטה שלפני "צריך" יש "רוצה". והרוצה הזדקן, הזדקן יפה, אבל הזדקן. 

>> לעמרי פלד אין ניסיון באהבה, אבל הוא יודע איך היא צריכה להיות

"תכירי את עצמך, תביני את עצמך. תאבקי בעצמך". עמרי פלד

היא שאלה אותי מה היא צריכה לעשות כדי למצוא מישהו חדש. איפה היא טעתה ולמה דווקא היא זאת שתמיד נשארת עם הדמעות. ואני מבין אותה, לתקופה של אחרי הפרידה יש נטייה להזכיר לה שהיא לא חזקה כמו שהיא חשבה. בימים רגילים היא בטוחה בעצמה, אבל הווליום הגבוה של תקופות כאלו מצליח לחדור את השריון שלה, כי בזמן שכולם סביבה מוצאים היא עדיין מחפשת. 

היא קופצת אליי כי היא צריכה תזכורת. לא לזה שהיא יפה ומקסימה, את זה היא יודעת שאני יודע שהיא יודעת. לא לזה שהיא שנונה ומתוקה. לא שהחיוך הנבוך שלה מזכיר לי בלוז כנעני בערב עם גיטרה אקוסטית ופינג׳ן. את כל זה היא יודעת. היא במשחק הזה כבר כמה שנים. היא רק רוצה שאזכיר לה שעד שהיא לא תמצא את עצמה, בתוך הג׳ונגל הזה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילה.

אז אני מזכיר לה. שלב שבור זה בית ספר. בית הספר שלך בעצמך. מזכיר לה שכדי להבין את המתיקות של המתוק צריך ללמוד את המרירות של המר. לא להפך. וכדי ללמוד את המר באמת, לפעמים צריך פשוט להיות קצת לבד. אני לא תמים. זה לא משחק ילדים, זה יהיה קשה. הלבד הוא קשה. יש הרבה לבד בלבד. הקפה של הבוקר, האימון של הערב, האוזניות בפקקים. ההליכות על החוף, השקיעות. ימי שישי. ימי שבת. זה מלחיץ אני יודע, אבל את חזקה. כולם כבר יודעים את זה, הגיע הזמן להראות את זה לעצמך. 

היא מדברת על זה שהיא מחפשת חבר. מחפשת אהבה. מחכה שיגיע האביר שיצית לה את הלב. אני מבין אותה, אבל אין לה סיכוי. לא ככה. אמרתי לה שמבחוץ זה לא יגיע, את לא צריכה אף אחד שיגיע ויצית לך את הלב. תציתי אותו לעצמך. תכירי את עצמך, תביני את עצמך. תאבקי בעצמך. בעיקר בסופי שבוע, כשהכי קשה. תטיילי לבד, תציירי, תכתבי, תחלמי. תהיי התשובה לכל השאלות, תהיי האביב של הקיץ והסתיו של החורף. תהיי החלומות בהקיץ. תהיי השמש בימי שבת חורפיים והבריזה של יפו בימי שישי קיציים. תלמדי לאהוב את עצמך לבד. זה קשה. אני יודע. אבל אני מאמין בך. ויודע שמתחת לכל הספק, את מאמינה בעצמך.

היא הנהנה, הסתכלה, הקשיבה וראתה. והבינה. אבל היא הרי כבר ידעה את כל זה בעצמה. היא ידעה. שביום שהיא תקבל את עצמה, תבין את עצמה ותאהב את עצמה, יגיע היום שהיא כל כך חיכתה לו, יגיע הבוקר שהיא חלמה עליו. הבוקר שהוא ישכב לידה. עם עיניים עצומות. עדיין ישן. היא תשכב לידו, מתחת לפוך, בפיג׳מה שלה, תחייך לעצמה את החיוך הטיפשי שלה ותודה לאלוהים שזה לא עבד עם אף אחר אחד לפניו. הבוקר הזה עוד לפנייה.

>> לעמוד האינסטגרם של עמרי פלד