עמוסה ומוגזמת: טרנד השואו אוף באופנה
מעצבי העל קוראים לכם ללבוש בגדים מוגזמים, מוחצנים, עמוסים וחצופים. מה הוביל את עולם האופנה לעידן השואו אוף?
קארל לגרפלד, המעצב הראשי של שאנל ואחד המעצבים הפעילים ביותר ב־50 השנה האחרונות, בוודאי מכיר באופי הפנטסטי של הקולנוע. אחרת, קשה להסביר מדוע החליט לקיים את תצוגת קדם סתיו של שאנל ל־2016 על רקע תפאורה הוליוודית שיכולה להתחרות בכל שובר קופות ממוצע. הקולקציה עצמה הוצגה בדצמבר האחרון ברומא אך האולם כולו נראה כפריז, על רחובותיה הצרים והמתעקלים, תחנות המטרו בסגנון האר־נובו ופנסי הרחוב המקושטים המאירים על שלוליות נוצצות.
לקולנוע יש מטרה אחת ברורה – לטשטש את הגבולות בין המציאות לבין הבדיון. לכן כשהסרט טוב אנחנו מאמינים למה שקורה על המסך הגדול, מתמסרים אליו ופעמים רבות שואפים לאמץ את החיים המשתקפים בו, כולל הדרמה הגדולה מהחיים והסוף הטוב.
גם הקולקציה של שאנל שאפה להיות גרנדיוזית באותו האופן. רקמות פרחוניות, שזירות, פאייטים, נוצות ושימוש נרחב בעור ובפרוות. לגרפלד, כך נדמה, עשה הכל כדי לגרום לצופים לחיות בסרט, ואחד אסקפיסטי ומסוגנן במיוחד.
ההתלהבות שבה התקבלה הקולקציה על ידי מבקרי האופנה מבהירה כי לגרפלד הצליח לגעת בנקודה הנכונה, והוא לא היחיד. כל הסימנים מראים כי אחרי שמיצינו את האופציות השמרניות, אנחנו עתידים להיכנס שוב אל עידן של מקסימליזם. שנת 2016 מצווה עלינו להגזים, כי גם ככה הכל אפור בחוץ. בחינה של קולקציות האביב החדשות, וגם אלו לסתיו הבא, מגלה שהמעצבים עושים הכל כדי לנצל את המומנטום.
הלך הרוח – אכול ושתה כי מחר נמות; האמצעים – ניצול כל הזדמנות להגזים.
מעצבי האופנה לא יודעים את נפשם מאושר. מינימליזם אאוט, לונה פארק של אופנה אין. מעצבים כמו דריס ואן נוטן ובתי אופנה כמו ורסאצ'ה ולואי ויטון מיקססו כל דוגמה אפשרית כדי ליצור מראות גדולים מהחיים. שמלות המורכבות מטלאים שונים ומשונים, מכנסיים וחולצות בצבעים קונטרסטיים, הדפסים גרפיים בולטים וכמובן אקססוריז עצומים, כפי שהמחישו עגילי הענק של פראדה, שנדמו כצמד כדורי דיסקו המשתלשלים מאוזני הדוגמניות.
השאלה היא כמובן ממה אנחנו כל כך רוצים לברוח שאנחנו מוכנים להיסחף אחרי הפנטזיה בלי לשאול יותר מדי שאלות? התשובה ככל הנראה נעוצה בחיים האמיתיים – זה כבר כמה שנים שהעולם, לפחות זה המערבי, מגלה סימנים של אי ודאות והיעדר ביטחון מוצק. ידיעות על מיתון ועל קשייו הכלכליים של האיחוד האירופי; בתי אופנה המתמודדים עם צניחה כלכלית במזרח הרחוק וכמובן הטרור והמלחמה נגד המדינה האסלאמית, שהגיעו לשיא בנובמבר בפיגועים הרצחניים בפריז.
נדמה שהאופנה גילתה מחדש את הכוח הטמון בדיסהרמוניה ובכל עיצוב ששובר את הגבולות המקובלים. המכנסיים נעשים רחבים יותר, הגוונים עזים יותר, וקל לראות איך מעצבים נמשכים אל מרקמים מטאליים, פאייטים ושאר קישוטים. המגמה ניכרת אפילו במותגים הנודעים בלבוש קז'ואל, כמו המותג השבדי הקולי אקנה ג'ינס שהציג לאחרונה מכנסיים מתרחבים בצורה קיצונית – שום דבר שנראה שעולה בקנה אחד עם שגרה משעממת.
ולא מדובר רק בשיגיונות של מעצבים מטורפים. קולקציית הקפסולה של בלמיין ל־H&M, שהושקה לפני שבועות ספורים, לחצה חזק מאוד על דוושת הגלאם,
והוכיחה כי קהל הקונים פיתח רעב לכל דבר שאפשר לשדך לו את התואר "אקסטרה". ההתנפלות על שמלות מתכתיות בפוקסיה, עליוניות עשויות לורקס או תכשיטים נוצצים הייתה כה מסיבית עד ששיתוף הפעולה הזה הוכתר כמצליח ביותר בתולדות הרשת. כל הכרטיסים לסרט המופרך והצעקני הזה נמכרו.
האופנה כמקום מפלט
כמו שההיסטוריה מלמדת, אופנה מגיבה לשנים קשות בכל פעם באותו האופן. בתחילה היא מתכנסת בעצמה ונעשית שמרנית יותר. אחרי שהמצב ממאן לחלוף, אופנה הופכת למקום מפלט, והיא עושה כל שביכולתה כדי להיות גדולה מהחיים. כך למשל לטרנד השואו אוף הנוכחי קדמה אופנת שנות ה־90 הבנאלית מלפני שנתיים וחיבה לביגוד ספורטיבי פשוט ומינימליסטי. אותו תהליך נראה יפה גם בתקופת השפל הכלכלי של 1929. בתחילה החצאיות התארכו והבגדים נעשו חמורי סבר, אבל עם התקדמות העשור והבריחה של הקהל אל אולמות הקולנוע, האופנה נעשתה זוהרת ככוכבת הוליוודית, מה שנתן לעשור את שמו "שנות ה־30 הזוהרות", על אף המצב הקשה ששרר באותה התקופה.
בהקשר הזה מעניין לציין עד כמה מתחזקת אופנת הפרוות, שאולי אין כמוה כדי להעיד על ניתוק מהמציאות ועל דחייה של שאלות מוסריות הקשורות לעולם האמיתי. בדומה לשנות ה־30 – אז נעשה מעיל הפרווה העצום, The Great Fur Coat, לאופנתי, כך מעצבים כמו ג'ייסון וו ומייקל קורס ובית האופנה ברברי מציגים כיום פרשנויות משלהם למעילי פרווה אדירי ממדים, שכל מטרתם הוא לשוות ללובשת ארשת של "לי אין קשר לכל זה".
אם לא תפרוץ מלחמת עולם שלישית בקרוב, יש סיכוי לא רע ש־2016 תיזכר בדפי ההיסטוריה כרגע משמעותי של אופנה. אחרי הכל, אומרים שהדרך הטובה ביותר להילחם במציאות היא באמצעות פנטזיה.
