על סובלנות וחברות

הכוכב דניאל וגנבי הזמן

הרפתקה מוסיקלית נהדרת . לגילאי: 6-13
אביו ואמו של דניאל בן ה-10 טוענים שפעם היה להם יותר זמן. למען האמת, גם דניאל מרגיש שאין לו הרבה זמן. אין לו זמן לדבר, אפילו לא לחלום, ובטח שאין זמן לחגוג לו יום הולדת.
דניאל מבחין שמחוגי השעון זזים מהר מדי. אבל לאן הזמן הולך? האם באמת קיימים גנבי זמן? האם דניאל יצליח לתפוס אותם? יום לפני יום הולדתו יוצא דניאל להרפתקה נועזת ברחבי היקום כדי להשיב לחייו את הזמן האבוד.

ההצגה משעשעת מאוד, שזורה בשירים ואף מסתיימת בשיר מקפיץ במיוחד. בת השש שלי נהנתה (אפילו בת הארבע, גיל נמוך מקהל היעד שאליו פונה ההצגה, ישבה מהופנטת).
ההצגה באה לפקוח (או שמא לנער?) מעט את עיני ההורים והילדים – בעידן הטכנולוגי שבו גדלים ילדינו כיום, דור ה- SMS, האינטרנט, ה- wii ודומיהם, הזמן שלנו לעצמנו, שלא לדבר על הזמן שלנו עם ילדינו, הולך ומתקצר על ידי שודדי זמן טכנולוגיים, שנועדו במקורם לסייע לנו.

הכוכב דניאל וגנבי הזמן. צילום: כפיר בולוטין

החברות של זזה

הצגה שהיא גם מסיבת הפתעה. לגילאי 3-9.
זזה היא מכשפה. היא מודאגת שחברותיה שכחו את יום ההולדת שלה, אולם שההיפך הוא הנכון – לא רק שחברותיה לא שכחו, הן אף מתכוונות להכין לה מסיבת הפתעה מיוחדת בעזרת ספר הקסמים, אלא שאז מתברר שמישהו גנב את הספר. מי גנב אותו והאם יצליחו המכשפות להפתיע את זזה, שבינתיים כבר נעלבה?

אל תטעו, למרות שמדובר במכשפות, ההצגה מצחיקה מאוד. שירילי דשא עיבדה את סדרת ספרי המכשפות המצליחה "מילות הקסם" של רונית חכם למחזה משעשע במיוחד. נכון, נרשמו פה ושם רגעי פחד אצל בנות השש והארבע שלי (טוב, כמעט בכל הצגה גם יש דמות של רשע, לא?), אבל הם חלפו.

ההצגה מתרחשת קרוב לקהל. למעשה, השחקנים לא "עולים לבמה". דרך הקהל הם פשוט נכנסים ל"במה" ויוצאים ממנה במהלך העלילה. זוהי חוויית הצגה שונה ומיוחדת. התלבושות והתסרוקות של המכשפות מצחיקות, השירים מקסימים והשחקנים פשוט נפלאים.
ההצגה חושפת פן אחר אצל המכשפות. הן אמנם מכשפות, אבל הן חברות טובות, דואגות זו לזו, ולפעמים גם הן מפחדות. זהו סיפור על חברות וגם על איך לפעמים אנשים הם לא באמת מי שחשבנו שהם.

החברות של זזה. צילום: כפיר בולוטין

העולם על-פי אלון

סיפור שובה לב הנע בין עצב לבכי, על ילד שונה ומיוחד. לגילאי 7-13.
אלון הוא ילד שונה ומיוחד. עם כוונות טובות וחלומות גדולים, הוא עוזב את הפנימייה ומגיע הביתה, שבועיים לפני סוף החופש הגדול, כדי להצטרף לכיתה ה' בבית הספר הרגיל בשכונתו. המפגש בין אלון לסביבה החדשה הוא מפגש טעון, מרגש, משעשע, ולעתים בלתי אפשרי.
ההצגה ממחישה לקהל כיצד מקבלת הסביבה את השונה ואת האחר. מה עובר על אלון במפגש הזה, מה עובר על אחיו הקטן של אלון שבעצמו עדיין ילד, כשלפתע אחיו האוטיסט חוזר ומשנה את חייו, כיצד אימם של השניים מתמודדת (האב עזב) ומה אומרים השכנים?

בחשיבתו המקורית ובדרכו המיוחדת מצליח אלון להקסים את סביבתו ואת הצופים. יש אמנם רגעים שבהם הדמעות עומדות בעיניים, אבל במהלך ההצגה גם יש רגעי צחוק לא מעטים.
ההצגה מרגשת עד מאוד גם בזכות השחקנים הנהדרים שמשתתפים בה (עידית טפרסון, שושה גורן, בת חן סבג, אור מאיר ושיר שנער).
כצופה אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך כיצד כל אחד ואחד שיושב באולם מקבל את האחר, ויותר מכל נחרתו בזיכרוני מילותיה המרגשות של עדית טפרסון (המגלמת את אמו של אלון) כשהיא אומרת לבנה הקטן בהצגה: "יש לו (לאלון) מקום בעולם הזה בדיוק כמו לך".

העולם עפ"י אלון. צילום: כפיר בולוטין

כשהכריש והדג נפגשו לראשונה

הצגה המשנה חוקי טבע בהשראת סיפור מאת גלעד שליט. לגילאי 4-10.
החוקים בים התיכון מאוד ברורים: הדגים והכרישים הם אויבים. כך זה נמשך כבר שנים, ולמרות זאת נרקמת חברות יוצאת דופן בין דגיגון שנון לכריש סקרן. שני החברים רוקמים יחד תחבולה מקורית, שבעזרתה הם מקווים לשכנע את כולם שידידות אמיתית חשובה יותר מדעות קדומות. האם יצליחו לשנות חוקי אוקיינוס שלם?

ההצגה מקסימה. ברגע שהצופה נכנס למקום שבו מתרחשת ההצגה, הוא כבר מרגיש שהוא נמצא בלב ים. וזה לא רק בועות הסבון. התפאורה פשוט נהדרת. מה גם שאפשר לחוות אותה ממש מקרוב, כי הילדים יושבים על הרצפה (אל דאגה, יש משטח מיוחד שלא יהיה קר), ממש קרוב להתרחשויות על הבמה.

המחזה כתוב בצורה קולחת ומצחיקה והשחקנים פשוט נהדרים. בנות השש והארבע שלי, שמכירות את הספר בעל-פה, ציפו בקוצר רוח לראות את ההצגה, ונהנו (וגם אמא שלהן) מכל רגע.
כשהיה גלעד שליט בן 11 הוא כתב משל סימבולי על כריש ודג שמחליטים להיות חברים כנגד כל הסיכויים. מי ייתן וישוב הביתה במהרה. אמן.