על סבים, הורים וילדים
בעד ונגד: האם לתת לסבא וסבתא יד חופשית בחינוך הילדים? פותרים את הדילמה
בעד: תרומה להתפתחות הילד
צריך לתת לסבים יד חופשית (בגבולות הסביר). הורים חוששים שאם סבא וסבתא ינהגו אחרת, הם יתקשו להמשיך ביישום הגבולות שהם מציבים לילד. אין בתפיסה זו מן האמת. סבא וסבתא לא יכולים "לקלקל" את הילד בזמן שהם איתו (אלא במצב שבו הוא "גדל" איתם).
הילד מושפע בעיקר מהוריו, ואין בזמן מוגבל עם הסבים לקלקל זאת. הסבים מעניקים לילד זמן איכות שונה וקבלה שונה משל ההורים. יש בכך לתרום להתפתחות הילד, לתחושת הקבלה שלו ולטיפוח הערך העצמי שלו. זה גם יאפשר לילד לראות שונות בהתייחסות לדברים ובכך להרחיב את עולמו ולאפשר לו בעתיד לעשות את הבחירות הנכונות לו.
אלי שגיא, פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן)
נגד: המחנכים הבלעדיים הם ההורים
בעיניי, המחנכים הבלעדיים של הילדים הם ההורים שלהם. סבא וסבתא שמעירים להורים, בוודאי שליד הילדים, מחלישים את סמכותם כהורים ופוגעים בביטחונם. תפקידם של סבא וסבתא הוא לפנק ולהיות דמויות רגשיות משמעותיות בהתאם לערכי החינוך שההורים מתווים. אם הילדים באים לביתם של סבא וסבתא, כמובן שזכותם לקבוע את חוקי הבית שלהם, שיכולים להיות שונים מהחוקים הנהוגים בבית ההורים, אולם זאת מתוקף היותם המארחים.
אם ההורים רוצים להתייעץ עם סבא וסבתא הם כמובן יכולים, אולם על הסבים לכבד את העובדה שהנכדים הם ילדים של הוריהם, ולא שלהם. הסבים כבר הנחילו לדור שאחריהם את החינוך שהם מצאו לנכון, ועליהם לכבד את העובדה שילדיהם כבר בוגרים.
דלית בלונדר רון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית