על הרצפה

אם גם את מרגישה שבורח לך פיפי בכל פעם שאת מתעטשת או צוחקת, אם את תרה אחר שירותים בכל מקום שאליו את נכנסת כי את יודעת שעוד מעט תצטרכי לגשת, או אם כבר הפסקת להתבייש לעשות את צרכייך בטבע כי הגוף דורש להתרוקן בתדירות גבוהה מדי – דעי שאת בכלל לא לבד בנושא הרגיש הזה. תקופת ההריון והלידה גורמת להיחלשות שרירי רצפת האגן אצל נשים רבות, וכתוצאה מכך לתופעות לא נעימות כמו דליפת שתן. אז איך תשמרי על רצפת האגן שלך כבר בהריון, ואולי עוד קודם?

ד"ר טל בירון-שנטל, רופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות בבית החולים מאיר בכפר סבא ובקליניקה פרטית במרכז "אמא אדמה" להריון לידה והורות, מתמחה ברפואת האם והעובר ובהריונות בסיכון גבוה, מסבירה מהי אותה רצפה שנמצאת בתחתית האגן שלנו: "כאשר מדברים על רצפת האגן, מתייחסים למערכת השרירים התומכים באיברי האגן ובעיקר בשלפוחית השתן, בחלחולת וברחם. כאשר מערכת שרירי רצפת האגן פועלת היטב, כל האיברים מצויים גבוה באגן ומתפקדים היטב. כשיש פגיעה בשרירי רצפת האגן, מתחילה צניחה של איברים אלה הגורמת לאי נוחות בתפקוד היומיומי".

הכל מתחיל בהריון

"רצפת האגן מורכבת מרקמות חיבור, עצבים, כלי דם ושרירים, היוצרים כולם יחד מעין 'טרמפולינה' בפתחו התחתון של האגן", מסבירה מיכל שדה, פיזיותרפיסטית מומחית בשיקום רצפת האגן. "מעל 'טרמפולינה' זו מונחים איברי האגן ומעליהם איברי חלל הבטן. רקמת החיבור היא רקמה דקיקה העוטפת כל שריר ושריר וכל איבר ואיבר. כשמחזקים את שרירי רצפת האגן הם חזקים מספיק כדי להגן עליה. כל מאמץ שמעלה את העומס בחלל הבטן נבלם גם על ידי השרירים, ובכך נמנעת צניחת האיברים".

מדוע הבעיות מתחילות בהריון או לאחר הלידה?
ד"ר בירון-שנטל: "במהלך ההריון עולה הלחץ התוך בטני, מכיוון שבבטן יש רחם שהולך וגדל, עובר, שיליה, מי שפיר. השינויים ההורמונליים משפיעים על תפקוד השריר והרקמה החיבורית. במהלך הלידה, מאמץ הלידה יוצר עומס מוגבר על שרירי רצפת האגן ועלול לפגוע בהם. קרעים שנוצרים במהלך הלידה עלולים לפגוע בשרירי הנרתיק ולעיתים גם בשרירי רצפת האגן. נשים שעברו לידות מרובות, עוברים במשקל גבוה, לידות מכשירניות ולחיצות ממושכות בלידה – נמצאות בסיכון גבוה יותר לפגיעה בשרירי רצפת האגן. כמובן שיש גם משמעות לגנטיקה – נטייה לחולשה של הרקמה החיבורית והשרירים גם היא גורם לסיכון מוגבר לפגיעה בשרירי רצפת האגן".

שדה מוסיפה: "מחקרים מראים שלפני ההריון הראשון, כמאית שנייה לפני שקופצים או משתעלים, למשל, מתעורר רפלקס כיווץ הגנתי המכווץ את שרירי רקמת האגן ומגן עליהם מפני התרופפות. הרפלקס הזה נועד כדי למנוע מכל עומס הגוף לצנוח על שרירי רצפת האגן. אצל חלק מהנשים, במהלך ההריון או לאחר הלידה הרפלקס הזה הולך לאיבוד ושרירי רצפת האגן נמצאים בסיכון גבוה יותר לפגיעה".

להקדים חיזוק לצניחה

איך להגן על רצפת האגן?
שדה: "את הרקמה החיבורית לא ניתן לחזק, אלא על ידי סכין מנתחים. הניתוח הנפוץ ביותר הוא השתלת רשת מפוליפרופילן במקום הרקמה הפגועה. אבל חשוב לדעת שגם כשהרקמה החיבורית רופפת, נותרים עדיין השרירים שיכולים להגן על איברי רצפת האגן מפני צניחה. אני ממליצה להגיע לאבחון כבר לפני הלידה או בעת ההריון, כי אם יודעים לחזק את שרירי רצפת האגן, זו מעין 'תעודת ביטוח' מפני התרופפות האזור למרות השינויים ההורמונליים והבליה של מערכת רצפת האגן בעת ההריון והלידה".

תסמיני הבעיה מיכל שדה, פיזיותרפיסטית מומחית בשיקום רצפת האגן, מציעה לשים לב לתופעות הבאות שיכולות להעיד על בעיה ברצפת האגן: • תחושת מלאות: צניחת הרחם, השלפוחית והחלחולת מתבטאת בתחושת מלאות בנרתיק. רפיון של קירות הנרתיק יכול להתבטא למשל בבריחת בועות אוויר מהנרתיק. • דמוי בלון: במצבים חמורים יותר אפשר להבחין בבלון שיורד עד לפתח הנרתיק בתגובה לעליית לחץ כמו בשהייה בשירותים, בעת שיעול או קפיצה. תוכלו להיעזר במראה בין הרגליים כשאתן משתעלות כדי לראות את הבלון. • איבוד שתן במאמץ: אם בזמן שיעול, קפיצה או הרמה של משאות כבדים "בורח" לכן, כדאי מאוד להיבדק. • איבוד שתן מתוך דחיפות: הדחף להתפנות מגיע בבת אחת ללא יכולת להתאפק, כאילו שלפוחית השתן עושה כרצונה. ההתאפקות היא סוג של כיווץ שרירי רצפת האגן, ואם אתן מתקשות להתאפק, אולי זה משום שקשה לכן בעצם לכווץ. • התפנות לשירותים בתדירות גבוהה: אדם רגיל מתפנה כשבע פעמים ביום. אם אתן חשות צורך להתפנות כל שעה למשל, גם בזמן שנת לילה, זוהי נורת אזהרה. • עצירות כרונית: בעיה כרונית של עצירות יכולה גם היא להצביע על בעיה ברצפת האגן.

ד"ר בירון-שנטל מדגישה: "נשים המתמידות בביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן יכולות להפחית משמעותית את הצורך בהתערבויות כירורגיות. הפעלה נכונה של שרירים אלה מאפשרת ללחוץ נכון בלידה כדי להפחית את הסיכון לנזק לשריר, וכן מאפשרת לחזק את השריר לאחר מאמץ הלידה כדי לתקן נזקים שנוצרו.

"כדי לשמור על רצפת האגן, כמו בכל תחום בריאותי, שמירה על אורח חיים בריא עם פעילות גופנית מתאימה מפחיתות את הסיכון לבעיות ואת הצורך בהתערבויות פולשניות. לכן מומלץ לטפל במצבים המעלים לחץ תוך בטני, כמו שיעול כרוני או אסתמה. מומלץ להימנע מעצירות כרונית בעזרת טיפולים מתאימים ולשמור על משקל תקין. השמנת יתר היא גורם סיכון נוסף לפגיעה ברצפת האגן".

ובדרך לגשת להיבדק

איילה גרוסמן, מדריכת הכנה ללידה ומורה ליוגה המתמחה בעבודה עם נשים בהריון, ממליצה על שיעורי יוגה נשית או יוגה להריון הכוללים עבודה על רצפת האגן: "יוגה לא נוגעת בשרירי רצפת האגן, אבל יש שיטה שנקראת יוגה נשית המיועדת לכך. התרגול צריך להפוך לחלק מהחיים. בכל פעם שמרימים את התינוק, צריך לזכור לאסוף את רצפת אגן ולהכניס את הבטן, לקרב את התינוק צמוד לגוף כדי למנוע עומס על רצפת האגן והגב. הלימוד והמודעות לרצפת האגן הם תהליך, לא מדובר בפגישות בודדות".

שדה מרחיבה את ההמלצה: "נשים בכל שלב בחיים, כולל בהריון, יכולות להיתרם משיעורים כאלה. למעשה, הזמן היחיד שבו רצוי שאישה לא תכווץ את שרירי רצפת האגן הוא בחדר הלידה. עד אז רצוי מאוד, ומאז מומלץ ביותר".

מתי כדאי להגיע לאבחון?
שדה: "מחקרים מראים שמחצית מהנשים שקיבלו שיעורי הדרכה לשימור רצפת אגן לא ידעו למעשה לכווץ נכון כשנבדקו בבדיקה וגינאלית. מחצית מהנשים הללו חשבו שהן מתרגלות נכון, אבל בפועל התחושה הסובייקטיבית שלהן היתה מוטעית, לכן ההמלצה היא בכל מקרה להיבדק על ידי פיזיותרפיסטים שעוברים הכשרה מיוחדת לשיקום רצפת אגן. הבדיקה היא בדיקה גינקולוגית פשוטה. הפיזיותרפיסטית יכולה ללמד את האישה לכווץ נכון את שרירי רצפת האגן וזהו כלי שיסיע לה במהלך כל חייה, כי גם נשים שלא יסבלו מחולשת שרירי רצפת האגן לאחר הלידה עלולות לסבול מהתסמינים בתקופת הבלות".

גרוסמן מסכימה: "כאשר מגיעות אלי נשים עם דליפת שתן או צניחות, אני קודם מפנה לבדיקה של פיזיותרפיסטית, מכיוון שכאשר יש בעיה צריך אבחון והדרכה לחיזוק שרירי רצפת האגן, לפני שמתחילים לתרגל בקבוצה". גרוסמן ושדה ממליצות: "שיעורי היוגה והאבחון אצל פיזיותרפיסטית משלימים זה את זה. בבדיקה תוכלי לקבל משוב על מצב האיברים ואם יש צניחה, ובשיעור תוכלי לתרגל את השרירים, עד שהתרגול הזה יהפוך לחלק מאורח החיים שלך".