על העיוורון: מחשבות על עירום, פורנו ושערי מגזינים

ניבר מדר על שער אוקטובר של מגזין "את"
ניבר מדר על שער אוקטובר של מגזין "את"

סערה בפיד הפייסבוק של עורכת מגזין "את" בעקבות שער גיליון אוקטובר הנועז עם ניבר מדר גרם לה לנסות להבין למה כל עירום נשי אוטומטית נתפס כפורנו?

88 שיתופים | 132 צפיות

רגע אחרי שפורסם שער גיליון אוקטובר שלנו עם הדוגמנית העולה ניבר מדר בעירום, הפך פיד הפייסבוק שלי לזירה סוערת של דיונים מלאי טענות מעניינות ואני מרכזת פה את המחשבות שלי עד כה בעקבות התגובות הללו:

אחד הדברים שעלו זה איך אני בתור אישה-עורכת עומדת מאחורי שער שמחפיץ אישה. אני רוצה להתחיל בחידוד הנקודה הזו: אני לא רק עורכת-אישה, אני עורכת פמיניסטית. זה אלמנט מאוד מרכזי בזהות שלי ואני מנצלת את ההזדמנות כדי להכריז על זה פה, כי למרבה האבסורד אנחנו עדין חיים בעולם שבו יש נשים שלא תופסות את עצמן כפמיניסטיות.

השאלה המרכזית שעלתה בהקשר הזה היא איך פמיניסטית שמה "נערה עירומה" – השם ישמור! – על השער. ובכן, בתפיסת העולם שלי עירום לא שווה פורנו. אני לא חושבת שכל עירום הוא פסול ושכל עירום נשי הוא שיקוף של תרבות האונס. בעיניים שלי (ושל רוב המערכת שלי, אני מדברת פה בגוף ראשון יחיד אבל חשוב לזכור שהמגזין וגם השער הם תוצר של עבודה של הרבה נשים מוכשרות, שזה כבוד גדול עבורי להיות העורכת שלהן) עירום נשי יכול להיות גם פשוט יפה. לא מחפצן, לא משפיל. סתם יפה.

קייט מוס על שער "ווג" ברזיל
קייט מוס על שער "ווג" ברזיל

אני מבינה שחלקכם לא רואים את זה ככה, בעיניים שלכם כל עירום טומן בחובו מיניות. איך יכול להיות שאני וחברות המערכת  שלי לא רואות את זה ככה? אולי כי לא ראינו כל-כך הרבה פורנו, המוח שלנו עדיין לא נשטף בכל כך הרבה תמונות של גאנג באנג, עד שלא בכל פעם שאנחנו רואים תחת אנחנו ישר חושבות איך "נותנים בו עבודה".

ולא, השער הזה לא קשור בשום צורה למה שקרה ב"אלנבי 40", כמו שהיה מי שטען בפיד. מה שהיה ב"אלנבי 40" הוא אונס. אין שום דרך להצדיק אותו, יש פה קו אדום ברור מאוד בעינינו. הטענה כאילו השער הזה דומה למה שקרה ב"אלנבי 40" היא פשוט מגוחכת. הדרך הכי קלה להבהיר את זה טמונה בתגובות של הדמויות המרכזיות: כשהשער יצא ניבר מדר, הסוכנים והצוות שעובד איתה – כולם מיהרו להגיד לנו תודה ולספר כמה שהם אהבו את התוצאה. ניבר סיפרה שהיא מקבלת תגובות נהדרות מהסביבה. באופן כללי, השער והכתבה גרמו לה תחושת גאווה וסיפוק. היא שמחה להסתובב ברחובות ולפגוש את תמונתה בדוכני העיתונים. לעומתה, א' מ"אלנבי 40" מתראיינת בטשטוש פנים, מסתגרת בביתה ונמצאת בנקודת השפל של חייה.

האם צילומים דוגמת השער הזה הם תחילתה של שרשרת שמדרדרת את השיח ומובילה בסופו של דבר לאירועים מסוג "אלנבי 40"? בשום פנים ואופן לא.
יש לי שני בנים קטנים בבית, הגיליונות עם תמונתה של ניבר מונחים על השולחן ללא חשש, אין לי שום פחד שמראה תמונתה יגרום להם להעריך פחות נשים. הם גדלים בבית שוויוני, מגיל אפס הם לומדים שצריך לכבד את הזולת. כשיגדלו עוד קצת, אסביר להם שאסור לעשות דבר לאדם אחר שלא מרצונו המלא, שלא שוכבים עם מישהי שיכורה שהם אינם מכירים, שלא מצלמים אותה, שלא מפיצים סרטונים כאלה, שלא מתנהגים ככה. זה שהם ראו את צלליתה העירומה של ניבר מדר על שולחן האוכל לא יגרום להם לכבד פחות נשים. כך לפחות אני מאמינה.

מימין: ג'יזל על שער "ווג" ברזיל, לייק בל על שער "ניו יורק מגזין"
מימין: ג'יזל על שער "ווג" ברזיל, לייק בל על שער "ניו יורק מגזין"

חלק מהטענות שהועלו כנגדנו היו שהעירום הוא גימיק זול כדי למכור. ובכן, שוב – הפתעה! – אנחנו מעצבות שערים כדי שימשכו הרבה תשומת לב, כדי שיימכרו. אנחנו משתמשות בכל מיני כלים אסתטיים כדי לייצר שערים מעניינים. במקרה הזה השתמשנו גם בעירום. השימוש בעירום הוא חלק מאסתטיקה ארוכת שנים של צילומי אופנה. קייט מוס, ג'יזל ועוד שורה ארוכה של דוגמניות בינלאומיות מובילות צולמו בעירום כזה או אחר על ידי צלמי אופנה מובילים, לשערים של מגזיני האופנה המובילים בעולם. אנחנו ב"את" בהחלט תופסות את עצמנו כחלק ממסורת של עיתוני אופנה איכותיים, אנחנו פועלות בגבולות השיח שלהם. אנחנו מאוד אוהבות את האסתטיקה הזו, את השפה הזו של צילומי אופנה.

האם זו אסתטיקה שמונעת על ידי מעצבי אופנה הומואים שבעצם שונאים נשים, וצלמי אופנה סטרייטים שהפנימו את תרבות האונס? האם אני ובנות המערכת שלי קורבנות של שטיפת מוח ארוכת שנים של התרבות הזו? ממש לא. אנחנו יכולות לאהוב אופנה ולצרוך תמונות שכוללות עירום ונשים יפות מבלי להיות משועבדות לתרבות האונס. אני לא חושבת שהפמיניזם שלי פגום, אני לא חושבת שאני קורבן. אני חושבת שצריך לבחון כל תמונה כזו בקונטקסט שבו היא נעשתה.

ואם נחזור לקונטקסט של השער עם ניבר: לא מדובר בגיליון רגיל, מדובר בגיליון אופנה מיוחד לכבוד החורף. לכן גם על השער נמצאת דוגמנית ולא פוליטקאית, שחקנית או זמרת. הנושא המרכזי פה הוא אופנה, ודוגמניות הן המייצגות של עולם האופנה. האם זה הופך אותן ל"מחופצנות"? על פניו כן. כל דוגמנות היא סוג של חפצון, אבל בעיני כשמבינים שזו דוגמנית שעושה את עבודתה זה לא חפצון שבהכרח פוגע במאבק לשוויון ובמעמד הנשים ולכן זה לא "חפצון" במובנו ההרסני. הכל תלוי קונטקסט. אם כל מי שהייתה באה לריאיון ב"את" באופן סיסטמטי הייתה מתבקשת להתפשט כדי לקדם את הספר האחרון שלה או את עמדותיה – אז היה בזה משהו מחפצן, זה לא המצב.

ניסחה את זה הכי טוב ניבר עצמה בריאיון שתחיה ברק ערכה איתה בעיתון: "אין לי שום בעיה לדגמן, אף אחד הרי לא הכריח אותי לעשות את זה. אני מגיעה לסט ויודעת שאני לא הולכת לדבר שם על פוליטיקה. אני לא מרגישה סחורה בשוק כי אני לא נותנת שיתייחסו אלי כך. אני יודעת מה אני עושה ויש לי את הגבולות שלי. רק אני מחליטה מה כן ומה לא בצילומים. באיזה עוד מקום בחורה בת 19 תרוויח את הכסף הזה? אם כבר, אני זו שמנצלת את המערכת, 'עוקצת' אותה. דוגמנות יכולה להיגמר באחד הימים. חשוב לי לרכוש דירה ולשים בצד כסף שיעזור לי להקים עסק משל עצמי".

ניבר מדר על שער אוקטובר של מגזין "את"
ניבר מדר על שער אוקטובר של מגזין "את"

האם היא נשמעת לכם כמו קורבן של תרבות האונס? לי היא נשמעת כמו אישה חזקה ומורכבת שיודעת מה היא רוצה, ובמקרה היא גם יפה באופן מושלם. היא לא נשמעת לי כמו חפץ של אף אחד. היא לא נראית לי כמו מישהי שתמונת הסמי-עירום שלה תדרדר גבר לאנוס ילדה שיכורה.

ואגב דוגמנות, מישהו חיבר באחת התגובות בפיד שלי בין "נשים שמשתמשות במראה שלהן לפרנסתן" לבין זנות. אין שום קשר בין אסתטיקה לבין זנות. זנות היא אלימות שמבוססת על אלימות. דוגמנות היא פרנסה שמבוססת על מראה.

עוד נטען כלפינו שיש במגזין דואליות – מצד אחד דוגמנית מעורטלת, מצד שני תכנים חברתיים חשובים. ובכן:  זה נכון! למרות שאנחנו נשים איננו חד ממדיות! מפתיע, אה? אנחנו יכולות לקרוא ריאיון מעמיק עם עוה"ד רוני אלוני סדובניק ועדין ליהנות מהפקת אופנה של מעילים, אנחנו יכולות לעשות עבודה עיתונאית מעולה ולהביא ציטוטים שיסעירו את המדינה משרת התרבות והספורט מירי רגב, וגם להתעניין בשאלה האם רטינול באמת עוזר לקמטים או לא. איזו מורכבות! מדהים ממש.

הטענה הזו כאילו עירום, אופנה, חיבה לאסטתיקה ושאיפה לשערים שמיישרים קו עם "ווג" ו"אל" לא יכולה ללכת יד ביד עם התעניינות מעמיקה ורצינית בפוליטיקה מגדר וחברה – היא פשוט כל כך פוריטינית ושטחית בעיניי, שזה ממש מייאש אותי לגלות שרבים סביבי עדיין אוחזים בה.

הדרישה לא לפרסם את הגוף הנשי בעירום פירושה להיכנע לפטריארכיה. לטבוע בשיח פוריטני. מותר לנו לחגוג את הגוף הנשי עבור עצמנו. לצאת נגד שער כזה זה לא שונה מלהאשים בחורה שהתלבשה חשוף בזה שהטרידו אותה. מה שדווקא שימח אותי ביממה האחרונה זה שחוץ מכמה דושבאגים פה ושם, רובו של הדיון בפיד על השער היה מאוד מכבד ומכיל והלוואי וכל שיח ציבורי יהיה כזה.

מירי רגב על שער מגזין "את", יולי 2015
מירי רגב על שער מגזין "את", יולי 2015