על אש קטנה

ל"ג בעומר הוא יום מיוחד עבורי. בלילה זה נולדו צמד תאומיי, אביב ואור. להפתעת כולם לא נקראו השניים בר ויוחאי, גם לא עומר ואפילו לא הומר, כפי שנקרא תינוק שנולד באותו היום שהוריו החליטו למזג מסורת יהודית בקוסמופוליטיות.

את הדרך הביתה מבית החולים רמב"ם לא אשכח לעולם. בשעה שלוש לפנות בוקר כל כביש החוף, מחיפה דרומה, היה אפוף אש ותמרות עשן מתאבך. גיצים זהובים חוללו סביב מכוניתי והוסיפו נופך דרמטי לתחושת האופוריה שליוותה אותי. נדמה היה שכל עם ישראל חוגג על שפת הים ומעלה זבחים השמימה, כפי שרימז ריח הבשר החרוך. בר-כוכבא יכול היה להתגאות בנו, ללא ספק. המרד שלו אמנם לא ממש הצליח, אבל היי, לא ניתן לזה להפריע לחגיגות, נכון?

היה או לא היה?

ישנה עובדה אחת שתמיד עניינה אותי בנוגע לל"ג בעומר. מדובר במועד עברי שכולם, כולל כולם, מקפידים לציין. חילונים, מסורתיים, רפורמים, חרדים, יהודים, פרילאנסרים ואפילו כופרים. אני מתקשה להיזכר ב"מצווה" אחרת, מלבד הדלקת המדורות, הנשמרת בכזו אדיקות. אפילו במצוות ברית המילה מתגלעים סדקים פה ושם, אך אש התמיד לעולם דולקת.

מדוע דווקא במנהג המדורות מהדרים כולם? ומהי הסיבה למנהג? מרבית האנשים ששאלתי סוברים כי מדובר בזכר למדורות שהדליקו לוחמיו של בר-כוכבא לשם העברת אס.אמ.אסים עתיקים. אלא שאפילו כדוקטורנט להיסטוריה של העת העתיקה (נשבע לכם שזו הגדרת ההשכלה שלי) לא מצאתי שום אסמכתא לכך שהודלקו מדורות סלולריות כאלו. יתרה מכך, לא מצאתי שום קשר בין בר-כוכבא לציון ל"ג בעומר. פשוט אין. תבדקו.

ואם אתם בכל זאת מתעקשים על עניין בר-כוכבא, כדאי שתדעו שהמרד היה אחד האסונות הכבדים ביותר לעם ישראל, וזו ממש לא סיבה לחגיגה. מאות אלפי יהודים נהרגו במהלך ימי המרד והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב כבר אז, ולא בזמן חורבן בית המקדש, שהתרחש כשישים שנה מוקדם יותר. תקופת המרד הייתה האחרונה שבה חיו יהודים בעצמאות מדינית עד לשנת 1948, השנה שהעניקה לנו את המנגל של יום העצמאות.

אז אחרי מחקר מעמיק הגעתי למסקנה שככל הנראה אין סיבה דתית-היסטורית לקיומו של המנהג, מעבר לחיבתו של האדם למראה האש. העיקר שיש סיבה למסיבה. אבל אם נשאיר לרגע בצד את הסיבה למדורות, ניזכר כי קיימים מנהגים אחרים בחג, שתחילתם בקהילות אירופה לפני כ-300 שנים. בל"ג בעומר של אותה תקופה היו מקשטים ביצים, יוצאים אל היערות ומשחקים בחץ וקשת. כנראה שמקורם של מנהגים אלו קשור לתחילת האביב באירופה וביציאה אל הטבע.

אך בעת החדשה ידועים לנו מספר מנהגים נוספים, שכנראה ייכנסו בקרוב לרשימת מנהגי החג הרשמיים. כך, למשל, מנהג הגפת התריסים והורדת הכביסה מהחבלים, הצטיידות במשאפי ונטולין ואבטחת עגלות סופרמרקט למקומן בכבלי ברזל מגולוון.

לעומת המנהגים הללו, מנהג איסוף הקרשים ייהפך ככל הנראה לחוק של ממש בישראל.

אין סיבה דתית-היסטורית לקיומו של המנהג, מעבר לחיבתו של האדם למראה האש (אילוסטרציה: iStock)

ההר השחור

כל מנהג הוא בחזקת חיובי כל עוד הוא אינו מזיק ואינו נלקח לריאות. ל"ג בעומר, כידוע, אינו עונה על ההגדרה הזו. הנזק הסביבתי של ציון החג במתכונתו הנוכחית מתגלה כהרסני ביותר לסביבה האקולוגית שבה אנו חיים. אם אתם מעוניינים לדעת מה השפעתו על הסמפונות שלכם תוכלו לערוך את הניסוי הפשוט הבא: הכינו חומר דביק (מרגרינה או וזלין יעשו את העבודה מצוין). מרחו אותו על שתי צלחות חד פעמיות לבנות בשכבה דקה. את הראשונה הניחו במקום פתוח ביום שלפני החג, כדי שתשמש כמקור להשוואה. את הצלחת השנייה הניחו בחוץ בזמן הדלקת המדורות. לאחר מכן תוכלו להשוות את כמות הפיח אשר דבקה בכל אחת מהצלחות.

למי שאין זמן לערוך ניסויים כאלו, יש אפשרות להיכנס לאתר המשרד להגנת הסביבה. שם ניתן לגלות כי ריכוז החלקיקים באוויר בליל ל"ג בעומר מתחרה בהצלחה במדדים שנרשמו בהירושימה ובנגאסקי לפני 65 שנים. ריכוזים כאלו החודרים אל מערכת הנשימה גורמים לקשיי נשימה ולהפרעות בריאותיות אחרות. בנוסף, זאטוטינו נוהגים להוסיף, מלבד קיסמים למדורה, גם חפצים העשויים פלסטיק וניילון. אלו משחררים עשן רעיל עוד יותר ומוסיפים שמן על מדורת הסוגיות הבריאותיות והסביבתיות הנקשרות לחג זה.

בטיחות זה הכל

מה בוער? גם אם תקפידו הקפדה יתרה על כל כלליו של המשרד להגנת הסביבה, ייתכן כי בכל זאת אחד החוגגים ייכווה ברותחין. מה עושים במקרה כזה? העקרונות ברורים: • קירור: יש לקרר את מקום הכוויה ולשטוף אותו במים זורמים. • בידוד: יש לבודד את מקום הפגיעה ממגע עם זיהומים ולאטום אותו בצורה סטרילית (רצוי בתחבושת מטאלין, אם יש בנמצא). • פיצוץ: אין לנסות לפוצץ שלפוחיות או למרוח מיני אלוורות, יוגורטים, ממרחי אנשובי ושאר תרופות סבתא אלטרנטיביות בשלב ראשון. • טיפול מקצועי: חשוב להביא את הנפגע בהקדם למקום שבו יקבל טיפול רפואי (וחובשים שטיילו לפני יותר מדי שנים בבה"ד 10 לא נחשבים).

לא רק אתגרים סביבתיים מעמיד לנו יום האש, אלא גם בטיחותיים. כמו בכל שנה, ממלאות האזהרות מפני המדורות את דפי העיתונים. מדובר בהתראות שנתיות בנאליות החוזרות על עצמן בערך כמו ההפסד השנתי באירוויזיון. אך בכל זאת, חשוב לשים לב לכמה דברים ולכן, כעיתונאי החוקר שאני, פניתי לאתר המשרד להגנת הסביבה ובדקתי מהן ההנחיות ליום המעושן הזה. כדי שהנושא יהיה ברור לכולם הוספתי כמה הבהרות, סתם ככה בתור שירות לציבור.

• מיקום: בבחירת האתר להדלקת המדורה הקפידו על שטח נקי וחשוף. ואם כבר שאלתם אז יערות, תחנות דלק, חניונים תת קרקעיים וחוות גז אינם נחשבים לשטח נקי.
• תיחום: דאגו לתחום את המדורה בשורת אבנים שתגביל את התפשטות האש, ולא רק בטבעת ילדים האוחזים בשיפודי מרשמלו.
• שיתוף: מומלץ לחגוג בחברותא כדי "לחסוך" זיהום אוויר. פחות מדורות – יותר קרחונים בקוטב ויותר פינגווינים שמחים.
• כיבוי: הכינו מראש אמצעים לכיבוי אש: מקור מים, חול ולמי שיכול אז מטף נייד עשוי תמיד להועיל. שלפוחיות שתן מלאות אינן נכללות בהגדרה "אמצעי לכיבוי אש". מבוגר אחראי דווקא כן.
• עצים למדורה: הקפידו על שימוש בענפים יבשים בלבד, ללא עלוות ירק. עשו שימוש בפסולת עץ נקייה ממסמרים, ברגים ופלסטיק. מסמר מלובן הננעץ בכף הרגל חודר בקלות גם סוליה של קרוקס, זאת אני יודע מניסיון אישי לוהט. הימנעו מכריתת עצים ושיחים ומפירוק פיגומי בניין. אני בטוח שאיזה קבלן דפק אתכם פעם, אבל זה לא תירוץ. בנוסף, אין לזרוק למדורה ברזלים, זכוכיות ואבנים. אלה עלולים להתפוצץ מחומה של האש, שבריהם יעופו בכוח רב ויהוו סכנה ממשית לעומדים בדרכם.
• אחרים למדורה: אין לזרוק לתוך המדורה עצים צבועים בצבע או לכה. אין לשרוף תחליפי עץ מלא כמו מלמין,M.D.F ופורמייקה, מאחר ותהליך ייצורם כולל ערבוב עם דבקים שונים הפולטים לאוויר בעת שריפתם חלקיקים המכילים חומרים מסוכנים. אין לשרוף ספרים. אמנם הם אינם משחררים חומרים רעילים, אך כיהודי זה לא מרגיש לי נכון.
• כלים חד פעמיים: אסור להשליך למדורה בקבוקי פלסטיק, פחיות משקה, שקיות ניילון, צלחות וסכו"ם חד פעמי מפלסטיק או קלקר. שריפתם של חומרים אלה גורמת לפליטת חומרים מסרטנים ובנוסף מלווה בריחות רעים .לדעתי, רצוי שלא להשתמש בכלים חד פעמיים בכלל.
• מרשמלו: מרשמלו הוא ממתק המפוצץ בצבעי מאכל, חומרים משמרים וסוכר. מעבר לכך צלייתו על האש היא מנהג גויים נלוז שמקורו באמריקה. כדאי לנסות דברים בריאים יותר, דוגמת תפוחי אדמה לוהטים ולאנינים אפילו סושי (את המקלות ניתן להוסיף כקיסם למדורה).
• מקומות ישיבה: מומלץ לא לשבת קרוב מאוד למדורה וגם לאבכיוון העשן, כדי להימנע משאיפה מיותרת של מזהמים. זה גם מסריח נורא את הבגדים.
• כיבוי: בסיום הקומזיץ הקפידו לוודא שהמדורה כבויה לחלוטין. באקלים הים תיכוני קיימת נטיית התלקחות במוקדי בעירה, אפילו כאלו שכולם שכחו כבר מזמן את קיומם.
• משאירים את השטח נקי: בסיום החגיגות אוספים את כל השאריות משטח המדורה לתוך שקיות אשפה ומעבירים אותן למכולות האשפה הסמוכות. חשוב להקפיד שלא לאסוף את הגחלים, שכן מנהג הצתת פחי אשפה נהוג רק בירושלים.