על אהבה, שנאה והקיטש שביניהן

אם יש משהו שמבטא את הפער הגדול בין רווקה למישהי שיש לה בן זוג הוא, ללא ספק, חג האהבה. כשאת רווקה, את שונאת את היום הזה וקובעת בציניות כי חג האהבה הוא רק המצאה של חנויות פרחים, שוקולדים ובגדי הלבשה תחתונה למיניהן, שעושות קופה על חשבונם של זוגות מאוהבים, ושזה נורא עצוב שאנשים צריכים יום מיוחד כדי לציין את האהבה שלהם.

אך כשיש לך בן זוג, חג האהבה נראה לך נפלא. שבוע לפחות לפני "היום הגדול" את מתחילה לחשוב מה לקנות לו ואיך תבלו את היום מלא האהבה הזה. הוא, ברוב המקרים, נזכר בדקה ה-90, הולך על בטוח וקונה לך פרחים.

ג'נביב (ניאה ורדלוס, המוכרת בעיקר בזכות הסרט "החתונה היוונית שלי") סותרת את התפישה הזו. היא אישה רומנטית ביותר הנמצאת בשיא האופוריה בחג האהבה, למרות שהיא נטולת בן זוג קבוע – מרצון. היא אינה מחפשת מערכת יחסים משום שהיא מעוניינת רק ברומנטיקה, ולא מעבר. על פי גישתה, הרומנטיקה מתרכזת בחמישה דייטים, הכוללים פרפרים בבטן, פלרטוטים, הרפתקנות – וכל מה שהופך את הפגישות הראשונות למסעירות ביותר. לאחר חמישה דייטים היא מעדיפה לסיים את מערכת היחסים לפני שההתלהבות מתחילה לדעוך, או כדבריה: "כשהרומנטיקה דועכת – זה הזמן להמשיך הלאה".

ואז היא פוגשת את גרג (ג'ון קורבט, שלנצח יישאר איידן המופלא מ"סקס והעיר הגדולה") – בחור רומנטיקן שמעוניין באהבה ובמערכת יחסים אמיתית, המגלה כי חברתו בוגדת בו (עובדה שתגרום לנשים שביניכם להתאהב בו יותר). הם מתחילים לצאת, ולאחר הפגישה הרביעית העניינים מתחילים להסתבך ונוצרים סדקים בתורתה של ג'נביב. כשהפרידה הבלתי נמנעת מגיעה, ג'נביב הופכת מאישה קלילה ורומנטית לשבורת לב ששונאת את חג האהבה. הסוף, כמו תמיד, הוא טוב ומתקתק.



לא באמת זורמות

גישתה של ג'נביב לעניין מערכות יחסים היא גישה מרעננת בסרטים קומיים-רומנטיים, המוכיחה כי קיימות גם נשים שרק מחפשות את ההתלהבות והרומנטיקה של המפגשים הראשונים ולא מעוניינות במערכות יחסים ארוכות, ואלמלא סופו של הסרט, המנפץ את אשליית "האישה הזורמת שלא מחפשת מערכת יחסים ארוכה", הוא יכול היה להיות סרט שמצליח לשבור כמה מיתוסים על נשים ועל מערכות יחסים. במקום זה הוא רק מחזק את התפישה כי כולן, גם האישה החזקה ושוברת הלבבות, זו שלא חייבת גבר לצידה, רוצות בסופו של דבר מערכת יחסים ולא מסתפקות רק בכמה דייטים סוערים.

לאורך הסרט נראה היה כי ורדלוס, שגם ביימה את הסרט, הצליחה להתחמק ממלכודת הקיטש שאליה נופלות קומדיות רומנטיות מסוג זה, וליצור קומדיה רומנטית משעשעת וקלילה, כזו שגם גברים יכולים ליהנות ממנה. ואז, ברבע השעה האחרונה של הסרט, נוחתת על הצופה כמות מחרידה של קיטש מרוכז, המוכיחה שקשה מאוד לחרוג מהנוסחה הקבועה של סרטים הוליוודיים מסוג זה: קומדיה רומנטית = קיטש מתקתק.

בשורה התחתונה: מדובר בקומדיה רומנטית שנשים ייהנו ממנה (ולו רק בגלל ג'ון קורבט המגלם תפקיד שלא מאפשר שלא להתאהב בו), גברים לא יסבלו ממנה ואפילו ימצאו אותה די משעשעת, ואם תצליחו להתעלם מרבע השעה האחרונה של הסרט – כשהעניינים מתחילים להיות מתקתקים מדי – אשריכם.

"שונאת את חג האהבה", שחקנים: ניאה ורדאלוס, ג'ון קורבט; בימוי: ניאה ורדאלוס; 98 דקות; ארה"ב 2009