עליות ומורדות בבית

סיוון ועמיר קופצים מקפצה ביחסים (שכבו) אך חוזרים שתי מדרגות אחורה. היחסים ביניהם סבוכים ורק הולכים ומסתבכים, כי פשוט שניהם לא מוותרים. על חובת ההתפשרות בזוגיות בריאה
מערכות היחסים בבית האח הן לא פשוטות. גם כשבוערת אהבה בין שני דיירים (סיוון ועמיר, ליהיא ועתי, ג'קי ונופר), נחשול של מים ממהר לכבות אותה. ואולי בעצם זהו סוד הקסם של האהבה: היכולת להתמודד ביחד עם משברים, תלאות ומכשולים, ולא לצעוד יד ביד על דרך סוגה בשושנים. ובקיצור, אהבה מיסודה היא פשוט דבר מורכב.
סיוון ועמיר אוהבים אחד את השנייה. היא לא מתביישת להודות, וגם הוא מרגיש את תעצומות האהבה בדרכו שלו. אבל ככל שהימים חולפים, מתווספים קוצים למערכת היחסים. לא מספיק שהם צריכים להתמודד עם המציאות החדשה (מרחב מצומצם ומנותק מהעולם החיצון), השניים נדרשים להתחשב בשני, לדאוג, להתייחס, להקשיב, לתמוך ולעודד. וכן, לעשות את הכל גם כשמתחשק להיות לבד או בחברת השותפים האחרים בבית.

ניסיון לקשור אותו על ידי מניפולציה טראשית? סיוון אברהמי עושה "קיצי"
סקס מניפולטיבי?
אולי זו רק אני, אבל איפשהו בדרך איבדתי את יכולת המעקב אחר הזוג הפוטוגני סיוון את עמיר. יש ימים שלמים שבהם הם בקושי מילה מחליפים, אבל בלילות הם נראים צמודים. וככה פתאום, משום מקום ובלי הכנה מוקדמת, הם גם שכבו (סיוון מתוודה בפני ליהיא והילה).
אחרי שהתריעה מראש אינספור פעמים שאין בכוונתה "ללכת עד הסוף", נראה שאפילו סיוון כבר מתבלבלת. אולי היא חיפשה להוסיף ריגוש חדש ליחסים הבנאליים, שגרתיים וכן, גם משעממים.
זוכרים את השיחה שניהלה עם עמיר לפני שבועיים? שבה ניסתה לראשונה לחרוץ את דין הזוגיות שלהם וביקשה מעמיר להתרחק? אז זהו, שבדיעבד כל שרצתה הוא קצת יחס מהגבר שלה. שיקום ויצעק "אבל אני רוצה", שיאבק על אהובתו. ובמקום זאת, היא קיבלה "זה יהיה קשה אבל נתגבר".
הייתכן שסקס עם עמיר הוא עוד תחבולה מצדה למשוך אותו אליה? ניסיון לקשור אותו על ידי מניפולציה טראשית האהובה על רוב הגברים?
אך יחד עם זאת, אל לנו לשכוח שאמנם סיוון היא תמימה וביישנית, שלפעמים מתקשה למצוא את המילים שיבטאו את הגועש בלבה, אבל טיפשה היא לא. אולי היא פשוט רצתה להוסיף צבע חדש לתמונת יחסיהם השחורה-לבנה.

כל-כך עסוק בעצמו ובזוגיות שלו, עד ששוכח לפרגן או להקשיב לזו שלצדו. עמיר גולדברג גבר-גבר
לשמור על גחלת בוערת
|
|||||
המורכבות ביחסים בין השניים משולה למתרחש לא מעט גם בחיים האמיתיים: החובה לשמור כל הזמן על גחלת בוערת – משמע להשקיע בזוגיות. הרצון והצורך לגוון, לחדש ובעיקר לרגש, במיוחד כשהזוגיות מונעת מכורח ההרגל ופחות מכוח האהבה.
סיוון, מההיבט הזה, מייצגת בחורות שאוהבות יחס חם, אוהד, מעריץ ומחבק. הצמאון שלה לתשומת לב הוא ליגיטימי ומשותף לנשים רבות בחברה שלנו. ועמיר? עמיר מייצג את הגבר-גבר, הישראלי הטיפוסי שבטוח כל-כך בעצמו ובזוגיות שלו ושוכח לפרגן או להקשיב לזו שלצדו.
וזה לא שהוא לא אוהב. הוא פשוט לא מרגיש נוח עם הדביקות הזאת. הוא חם מבפנים לא פחות ממנה, אבל כנראה שהוא מעדיף להראות את זה בדרכים אחרות, שלא עולות בקנה אחד עם דרכיה. כנראה שהחיים בבית גרמו להם לשכוח את הכלל הבסיסי בזוגיות: התפשרות.
זוגיות בריאה היא כמו הספרה שמונה: כל צד הוא הספרה אפס, וכדי שהחיבור יהיה נכון, כל אחד מבני הזוג צריך להתפשר, לוותר, להקריב, כדי ששני האפסים יתמזגו ויצרו יישות אחת. או במילים אחרות, מערכת יחסים מבוססת על היכולת להתפשר כדי לשפר ולהשתפר.
נראה שבינתיים אף אחד מהם לא מבין את זה. שניהם עסוקים מדי בלהביע את מה שהם רוצים או דורשים, מתעסקים פחות במה שהם מרגישים בפנים, ויותר מכל, מסרבים להשתנות או לשנות כדי להתמודד בהצלחה עם המשבר.
העובדה ששניהם מושכים את החבל, כל אחד לקצה שלו, מבלי להרפות לרגע, היא שמסבירה את הזוגיות הבעייתית שלהם. בעוד שהיא מצפה לפרגון וללחישת מילים יפות וחמות, הוא מקבל את הסעיף כשהיא "מתבכיינת" על זה ונכנסת לדיכאונות.
ובהיעדר רצון להשתנות (ולו במעט), היחסים ממשיכים להתנועע כמעגל אינסופי של טעויות. מן אינטראקציה סבוכה שאין ממנה מוצא. אין ספק שככל שהימים יעברו בבית, וכל עוד לא נראה נכונות לוויתור הדדי כלשהו מצדם, צפויים לנו עוד הרבה אַפּס אנד דאונס בגזרת הסיויעמירית.