עכשיו באים?!

דווקא עכשיו, כשנראה שאהבה חדשה בפתח, מגיחים האקסים של ליבי. האם לתת הזדמנות שנייה לאהבה או להשקיע את האנרגיה בקשר החדש? פרויקט למצוא אהבה בשבוע - היום השישי

88 שיתופים | 132 צפיות

יום לפני היום האחרון לפרויקט למצוא אהבה בשבעה ימים, ונראה שהדברים הולכים ומשתפרים. כפי שהבטיח, ברי התקשר וקבענו להיפגש השבוע, גבר נוסף מהספיד דייטינג יצר איתי קשר והביע התעניינות, ובאופן כללי יש תחושה של אהבה באוויר.

יש הרבה דגים בים

אבל, כפי שכבר למדתי, החיים יכולים להפתיע אותך ובין רגע הדברים יכולים להשתנות. לפני שיחת הטלפון מברי, התקשר אליי ניר, בחור שיצאתי איתו למספר דייטים לפני חודש, ושאל אם אני רוצה להיפגש. הוא אמר שהוא חשב על זה המון, והחליט שאולי אנחנו צריכים לתת לזה הזדמנות נוספת.

מכיוון שהעניינים עם ברי עוד לא לגמרי ברורים, החלטתי ללכת על זה. בכל זאת, אי אפשר לדעת: לא חסרים סיפורים על זוגות שבהתחלה לא התלהבו אחד מהשנייה ועכשיו הם מאוהבים בטירוף, ובגלל שהחלטתי לעשות השבוע הכל כדי למצוא אהבה, גם זו אופציה שכדאי לנסות, ואנחנו קובעים לערב.

בחזרה לעתיד?

ואז, אחרי כמה דקות, מצלצל שוב הטלפון ועל הצג מופיע השם "עידו". אני לוקחת כמה שניות כדי להסדיר את הנשימה – ועונה. עידו היה האהבה הכי גדולה שלי, ועד שלא פגשתי אותו, לא ידעתי באמת שאפשר להרגיש אהבה בעוצמה כזו אחרי גיל 16. היינו יחד שנתיים ואף גרנו יחד, למרות שאת חצי השנה האחרונה העברנו בלהיפרד, לחזור, להיפרד ושוב לחזור. למרות שנפרדנו לפני שנה בערך, בכל פעם שהיה נראה שאני מצליחה לבנות קשר חדש, הוא פתאום היה יוצר קשר – כאילו יש לו רדר המסמן בכל פעם שנראה שאני מאושרת עם גבר אחר.

הפעם האחרונה שראיתי את עידו היתה לפני כמה חודשים, כששנינו הרגשנו שאנחנו מתגעגעים, אך בבוקר שאחרי רק רצינו את החופש שלנו בחזרה. הוא אמר שהוא נמצא באזור שלי, ואם בא לי הוא יכול לעצור לומר שלום ולהמשיך בדרכו. הסכמתי, והוא אכן הגיע. אני יוצאת החוצה כזי לדבר איתו קצת, הוא שואל אם הוא יכול לעלות לשירותים ואני אומרת שכן – תוך שאני יודעת שזה תירוץ…

פרויקט אהבה תוך שבוע

יום 1 – למצוא אהבה דרך הרדיו
יום 2 – להכיר גבר במאהל המחאה
יום 3 – להתחיל עם נהג אוטובוס
יום 4 – להכיר גבר בחדר כושר

יום 5 – דייט עם שמונה בערב אחד
יום 6 – האם לחזור לאקס?
יום 7 – לחפש אהבה באינטרנט

כשהוא נכנס לדירה, אני מיד מתנצלת: דירת החדר התל אביבית שלי (כן, גם בעל הבית שלי למד איך הופכים דירת שלושה חדרים לארבעה) מבולגנת בטירוף אחרי שבוע שלם שלא הספקתי לקפל כביסה, לנקות או לשטוף כלים. הוא מסתכל מסביב, מחייך ואומר "את חייבת לגור עם מישהו, רק ככה את שומרת על בית מסודר" – והולך לשירותים.

כשהוא חוזר הוא אומר לי "טוב, אז איפה את רוצה לגור?". אני עונה שאין לי ממש כסף לעבור מהדירה הזו, והוא משיב: "לא, איפה את רוצה שאנחנו נגור". לוקח לאסימון שלי כמה שניות לרדת, ואני מבינה שהוא מציע לי שנעבור לגור יחד.

"תגיד, מאיפה זה מגיע?" אני שואלת אותו בקול הכי שקט ורגוע שלי, תוך שאני מתאמצת לא להתעלף, "מה גורם לך לחשוב, אחרי כל החזרות והפרידות האלה, שהקשר שלנו יכול להיות יציב כדי שנעבור לגור יחד?". מה שבעצם אני רוצה לעשות זה לנער אותו ולצעוק עליו: "עכשיו נזכרת?! אחרי כל מה שעברנו?! אחרי כל הכאב שלי?! אחרי שאני מתחילה להתעניין במישהו אחר ולשכוח ממך?! עכשיו באים?!" אבל אני מתאפקת.

הוא חושב ועונה שבתקופה האחרונה יצא לו לחשוב הרבה (נראה שכל הגברים בחיי חושבים הרבה בתקופה האחרונה), והוא הבין שטוב לו להיות איתי, שאני אוהבת אותו ושהוא רוצה שננסה להתגבר על הקשיים ונבנה קשר בריא וטוב יותר לשנינו. אחרי הדברים האלה אני מתמלאת דמעות ואומרת בקול הכי חנוק שלי, שזה לא מספיק טוב בשבילי. שאני לא רוצה להיות עם מישהו שרוצה להיות איתי רק בגלל שטוב לו להיות איתי. שאני רוצה שהגבר שלי יבוא ויגיד לי שהוא אוהב אותי ושרוצה להעביר את החיים שלו איתי, ושלא יגיד לי שהוא אוהב את עצמו – שזה בעצם מה שהוא התכוון כשאמר "טוב לי להיות איתך".

אבל אני לא מסוגלת להגיד לו "לא" מוחלט, ואחרי שחולפת כמעט שעה שבה אנחנו מנתחים מה עשינו לא נכון שגרם לקשר להיכשל הוא הולך, תוך שאנחנו משאירים את הדברים פתוחים פחות או יותר – אני אמנם לא עוברת לגור איתו כרגע, אבל גם לא שללנו את האפשרות להמשיך להיות בקשר ואולי אפילו לצאת.

תזכיר לי למה נפרדנו?

אני מחליטה לא לבטל ברגע האחרון, ונפגשת עם ניר. אני נהנית מכל שנייה. הוא מצחיק אותי, הוא מעניין אותי והוא מתעניין בי, ואני מצדי מרגישה שאני יכולה להיות איתו מי שאני בלי מסכות ובלי להתאמץ, ומנסה להיזכר למה זה לא הצליח בפעם הקודמת.

וכך אני מוצאת את עצמי בין ברי, ניר, עידו ועוד מישהו מהספיד דייטינג שמנסה לקבוע איתי, אבל עכשיו, מרוב הבלבול, אני כבר לא הכי בעניין. ושוב אני מגלה את האירוניה שבחיי האהבה שלי: או שאין אף אחד – או שאני מוצפת בגברים סביבי.

כל הבלגאן הזה כמעט גורם לי לפרוש מהפרויקט. אני מרגישה מותשת, אבל האופי העקשן שלי לא נותן לי לוותר. אני מחליטה שאם החלטתי משהו, אני גם אסיים אותו, והעובדה שאף אחד מהגברים האלה לא עונה על כל הקריטריונים שלי לבן זוג שמתאים לי באמת, ושאני עדיין לא מחויבת לברי כך שזה ייחשב כמעשה לא מוסרי – אני ממשיכה לחפש. אני לא יודעת מה צפוי לי ביום האחרון. מה שאני כן יודעת זה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי…