עיצוב ושוקולד בקלנסווה

הוא שאל אם אני פוחדת, וישר אמרתי שלא, מה פתאום. הוא הוסיף ושאל אם הייתי פעם באזור הזה ועניתי שלא ממש, אבל אשמח להכיר. קבענו ליום שני בארבע. כל כך התרגשתי, חצי לילה התהפכתי ולא הצלחתי להירדם. חשבתי שזהו אתגר מקצועי אדיר וחששתי שאולי לא אצליח לעמוד בו. חשבתי שזהו מפגש בין תרבויות כל כך דומות ובה בעת כל כך שונות ושאולי לא נצליח יחד. פחדתי שאמרתי כן מהר מדי.

עשר פעמים החלפתי בגדים עד שבחרתי מה ללבוש. בשעה ארבע בדיוק, לאחר שתמרנתי בין הסמטאות של קלנסווה, הגעתי אליהם. אמנם אמרתי שלא אפחד, אבל פחדתי נורא. חיכיתי מול שער ברזל עצום המשופע בפיתוחים, וכשנפתחה דלת הכניסה ירדו אליי בגרם מדרגות מעוגל אומיימה ואיאד.

מחויכים, לבושים בהידור ונבוכים מעט, לחצנו ידיים ונכנסתי פנימה. שמעתי את הלב שלי פועם בחוזקה ונדמה היה לי ששמעתי גם את שלהם. כדי לשבור את המבוכה, ניסינו לקשקש קצת על הילדים, על כלובי התוכים שתלויים תחת הפרגולה במרפסת ואפילו על מכוניות.

הקרח נשבר, גם הדעות הקדומות

הבית נראה כמו ארמון. ספרתי שישה סלונים, שלושה מטבחים, המון חדרים (אחרי שבעה הפסקתי לספור), אינספור שנדלירים שיורדים מהתקרות, עמודי שיש וקרניזים מעוטרים. הקרח נשבר כשהוגשה לי צלחת מלאה בשוקולדים, וצחקנו על איך הדיאטה תמיד נשברת מול שוקולד. אחרי שגם הקרח נשבר וגם הדיאטה, החלו להישבר גם הדעות הקדומות. אומיימה היפהפייה נראית כמו דוגמנית, שיער בלונדיני ופנים של בובה. "אני עורכת דין", היא סיפרה. "למדתי אצלכם באוניברסיטה. גם איאד למד אצלכם – הנדסת כבישים. יש לו משרד פרטי משגשג". שלושה בנים יש להם, תאמר, ריאן וראם.

"גם אצלכם יש שמות כאלה", היא אמרה לי. "תאמר הוא כמו תומר וראם מבטאים כמו רם. אצלכם המשמעות של רם היא גבוה, תמיר, ואצלנו המשמעות היא הבן של הצבי. רק ריאן אין לכם", הוסיפה בחיוך. "משמעות השם שלו היא דלת בגן עדן". היא התלוננה שהילדים יושבים כל היום מול המחשב והיא כבר לא יודעת איך לנתק אותם ממנו. טלוויזיה היא מעדיפה שהם לא יראו יותר מדי, כי רוב התכניות הן ברמה נמוכה. היא שאלה אם גם אנחנו מתמודדים עם הבעיות האלה.

שאלתי אותה איפה היא הכירה את איאד והיא סיפרה לי שהיא הייתה מאורסת במשך כמה שנים לבחור אחר, אבל אחרי הלימודים היא פגשה את איאד והתאהבה. היא תיארה איך המשפחה שלה ניסתה לשכנע אותה לא להתחתן עם בחור מעיר אחרת כי הם יותר דתיים שם והיא כבחורה חילונית תצטרך לעשות ויתורים בחיים החופשיים שהיא חיה.

היא צחקה עם החיוך המושלם הזה שלה ואמרה לי, "אצלנו יש כאלה דעות קדומות, והנה תראי, אני נשואה כבר עשר שנים באושר גדול. בקלנסווה חיים בדיוק כמו בטירה, העיר שבה נולדתי. גם המשפחה של איאד חילונית ואין שום הבדל. גם אצלכם זה ככה?", היא שאלה. "דעות קדומות וגזענות?"

שוקולד ממיס את הפחדים

כבר שבועיים אני צמודה לבחורה הכי יפה בעיר, וכולי גאווה כשכל הראשים מסתובבים אחריה ברחוב. אנחנו מטיילות שלובות זרוע בין כל חנויות הקרמיקה ועוצרות ליד כל אריח מוזהב. "זה ערבי מדי?", היא שואלת בהומור. "לא, זה פולני מדי", אני מחזירה לה. הפרויקט עדיין בראשיתו. לפעמים אני עוד מתקשה להירדם לנוכח האתגר המקצועי, ולפעמים בסמטאות אני עדיין קצת פוחדת. אבל כשהשער נפתח, והחיבוק החם של אומיימה ואיאד עוטף אותי ובפנים מחכה לי השוקולד הכי טעים בעולם, אני יודעת שאת מפגש התרבויות כבר צלחנו.

בשנת 1905 הקים המופתי של יפו את גשר שלוש הנמצא בנווה צדק שבתל אביב. הגשר הוקם אך ורק כדי שידידו הטוב, אהרון שלוש, סבו של סבי, יוכל לחצות בבטחה את הוואדי בדרכו לבקר אותו ביפו. היום, 107 שנים אחרי, יש בינינו כבישים מרובי נתיבים ומכוניות מפוארות הדוהרות בבטחה לכל הכיוונים, ורק הדרך בין הלבבות עדיין לא סלולה, שם עוד יש וואדי.

אולי מפגש שכזה מניח אבן אחת קטנה, אבן פינה, לגשר של הלב שיום אחד עוד ייבנה.