עידן לרוס יציג בשבוע האופנה בתל אביב
בתחילת דרכו לא התקבל עידן לרוס למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ועכשיו הוא מציג את הקולקציה החמישית שלו בשבוע האופנה גינדי תל אביב. סיפורו של כוכב עולה בשמי האופנה הישראלית
עידן לרוס, כוכב עולה בשמי האופנה הישראלית, לא התקבל למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. לדבריו, כבר מגיל צעיר התגבשה הפנטזיה להגיע לשם וכשנסגרה בפניו הדלת ונדרש ממנו לחשב מסלול מחדש – הוא מצא עצמו אבוד. היות והיה לו ברור שאופנה היא היעוד שלו, ההחלטה לעסוק בסטיילינג היתה מתבקשת. במשך כשבע שנים הוא הלביש אושיות כמו רומי אבולעפיה ונטלי דדון ובמקביל עבד כקניין של בוטיק ורנר – המקום הכי נכון לשופינג בעיר. לפני כשנתיים, הקים את המותג העצמאי שלו, LAROS, והתחיל לעבוד כמעצב אופנה הידוע בעיקר הודות לשמלות ערב מסקרנות החוגגות נשיות עדכנית ומתוחכמת, בגזרות שנראות מיליון דולר אבל לא מגבילות את חופש התנועה ועשויות בדים עשירים, בהם הרבה בדי וינטג' של מיטב בתי האופנה. מעבר ליופיין של השמלות, סוד הקסם שלהן נעוץ בתחושת הנינוחות שהן מעבירות, מה שכנראה תרם לכך שנשים יודעות דבר כאניה בוקשטיין, נסטיה ליסנסקי, דפנה לוסטיג וליאל דניר – בחרו לאמץ אותן למלתחתן.
לרוס יציג בשבוע האופנה גינדי תל אביב, שיתקיים בשבוע הבא, את הקולקציה החמישית שלו. הקולקציה כוללת שמלה שעיצב עבור חברת קולגייט, שנותנת את חסותה לתצוגה. מדובר בשמלה מבד משי סאטן לבן בשילוב תחרה צרפתית, שנוצרה בהשראת עבודת וידאו-ארט של אנדי וורהול, ששמה Baby Jane Hoizer. בסרטון המדובר נראית דוגמנית המצחצחת שיניים במשך יותר מארבע דקות, כך שפעולת הצחצוח מקבלת משמעויות סקסיות ומעוררת מחשבה על פעולה יומיומית פשוטה זו.
איך עשית את המעבר מסטיילינג לעיצוב?
"לפני שנתיים בערך חבר טוב שלי עשה לי היכרות עם אניה בוקשטיין. הייתי סטייליסט שבע שנים ונפגשתי איתה כדי למצוא לה בגדים להשקת הדיסק שלה. חיפשתי בארץ ובחו"ל ולא מצאתי משהו שאהבתי מספיק, אז אמרתי לה "בואי נתפור". למזלי היה לנו שיתוף פעולה מדהים, תפרנו עוד דגם ועוד דגם ונוצרה קולקציה שלמה. מי שמכיר אותי יודע שזה תמיד היה החלום שלי אבל א' – לא היו לי ביצים, ב' – לא היה לי ביטחון כלכלי ו-ג' לא הייתי מספיק בשל. היום בדיעבד אני יודע שזה לא רק עניין של כסף, צריך להיות מאוד מגובש. תמיד שואלים אותי אם כל סטייליסט יכול להיות מעצב אופנה והתשובה היא שממש לא".
אז הסטיילינג היה מעין תחנת ביניים בדרך לעיצוב שבוודאי עזרה לך מאוד.
"הסטיילינג היה בית ספר מדהים. הכרתי את כל המעצבים הכי גדולים שהיום הם חברים שלי. הבנתי מה עובד מה הטעם שלי מה פחות, מה יושב טוב על הגוף, מה נינוח ומה פחות – דברים שמלווים אותי עד היום".
ואתה מרגיש שחסר לך הידע המקצועי שסטודנטים בשנקר רוכשים?
"אני אוטודידקט, למדתי תוך כדי תנועה. אני לא תופר, אני עושה דיגום חופשי. לא נוגע במחט, אני דיסלקט בזה. התופרת שלי מרינה סובלת אותי למרות שלפעמים אני קוקו. יש לי המון דגמים שנזרקים לפח כי הם לא מספיק טובים. אני כל הזמן לומד עוד ועוד".
איזה מעצבים אתה מעריך בארץ ובעולם? מי משפיע עליך?
"בתור ילד גדלתי על גדעון אוברזון. אני מאוד אוהב את העבודה של סמפל, הן (האחיות עינב זיני ונופר מכלוף – נ"ב) עושות עבודה סופר אינטיליגנטית. אני מאוד אוהב את ויוי בלאיש מגיל צעיר. בחו"ל אני אוהב סטלה מקרטני. יש כאלה שמחכים תמיד לראות את התצוגות המטורפות של דיור ואלכסנדר מקווין, שעל כל שמלה שמוצגת בהן עבדו חצי שנה. אני תמיד מחכה לראות את הבגד הזה שאפשר להרדם איתו. אם היית שמה אותי עכשיו בגוף של בחורה – הייתי רוצה להרדם בסוודר של סטלה ומכנסיים של סלין"
מה הכי חשוב לך כשאתה מעצב קולקציה?
"אני תמיד אני מתחיל מהמקום של חדר השינה, לאו דווקא הסקסי-אירוטי. אני באופן אישי לא קונה בגד אם אני לא יכול להרדם איתו. זה הדבר הכי בסיסי מבחינתי. קולקציה תמיד מתחילה מהמיטה שלי. אני שם עליה 700 מחברות, מתחיל לקשקש, מצייר במיטה. אני מת על דיגום חופשי, הבית שלי נראה כמו בית משוגעים, הכל מבולגן, אבל אני אוהב זה".
ומתוך הבלגן וההתגלגלות מהר מאוד תפסת תאוצה, יש לך קהל לקוחות שחוזר אליך וקונה בגדים לא זולים, אתה מציג בשבוע האופנה – זה לא מובן מאליו.
"הלקוחות שלי הם עולם שלם. כל הזמן יש עוד אתגרים ודברים שנרקמים. מאוד נחמד שיש חיבוק ענק אבל אני לא יכול להגיד לך שחלמתי להציג בשבוע האופנה. הדברים קרו תוך כדי, החלום שלי היה לעצב, לא הגדרתי לעצמי יעדים ולא ידעתי מה יקרה מתי, פשוט עשיתי. וזה מפתיע שככה זה קרה. כיף לדעת שאדם יכול לבנות את עצמו מאפס ולקבל תוצאות כאלה מדהימות, ואגב, גם לא מדהימות. גם זה חשוב בעיני ולמדתי גם לקבל את זה".
אז מה תציג בשבוע האופנה?
"אני מציג קולקציית חורף שמונה 37 דגמים. זה סיפור שקורה בחדר השינה, אני לא רוצה לחשוף הרבה פרטים אבל יש המון הפתעות שעבדנו עליהן מאוד קשה. זה הבייבי שלי, אני מתעורר מזה באמצע הלילה. למעשה, לא ישנתי כבר 24 שעות. האדרנלין מחזיק אותי".
איך היה תהליך העבודה על הקולקציה הזאת? היו התלבטויות? ידעת מיד מה אתה רוצה להציג?
"היה לי ברור שהפלטפורמה והבמה שאני מקבל היא מדהימה ואני צריך להיות בפרונט. אני לא רוצה להשמע יהיר, אבל הדברים שלי מאוד מזוהים איתי, כתב היד שלי מאוד ברור. אני אמנם בתחילת דרכי אבל אני כבר יודע שאם אין לי כתב יד שאנשים מזהים לא עשיתי כלום".
ספר לי קצת על שיתוף הפעולה עם קולגייט, איך הוא נוצר ומה מקור החיבור? בכל זאת מדובר בחברה שאין לה קשר לתחום האופנה.
"מה שמחבר בעיני הוא החיוך. חיוך מבחינתי, וזה ישמע הכי טרחני וקלישאתי אבל הוא נכון, זה משהו שאתה הולך איתו ואתה ישן איתו. אתה נכנס עם זה לחדר וזה תמיד איתך. לא משנה מה את לובשת ובאיזו קונסטלציה, החיוך עושה הכל. החיבור עם קולגייט הגיע בטיימינג מעולה מבחינתי. כמעצב אתה עובר המון תהפוכות עם עצמך וכשהם הגיעו עם רצון לעשות שיתוף פעולה מבחינתי זה היה בינגו. החשיפה שמאפשר חיבור עם חברה מסחרית היא חשובה. נכון שאני ממותג כמעצב של בגדי ערב ואין לי ציפיה לראות בחורות מסתובבות עם שמלת 17 קומות באלנבי, אבל יש דברים שאני עושה שהם מאוד לבישים, נינוחים, גורמים לך להרגיש טוב עם עצמך, ועל זה החסות הזאת מדברת".
לסיכום, מה התחושות לקראת התצוגה? מה הציפיות שלך?
"אני עדיין לא מרגיש את זה כרגע, זה נראה לי כמו צ'יזבט גדול שאני עדיין לא ממש יודע מהו. יש פה טירוף. אבל רציתי את זה מגיל קטן וזה מדהים לקבל במה כזאת ולדעת שאנשים באים ספציפית כדי לראות את התצוגה שלי. מי אני? זה מדהים. אני אסיר תודה"
