עיבוד לידה דרך כתיבה

בכל פעם שאני נקראת ליולדת, אני מוצאת מאחורי דלת ביתה מלבד אמא, תינוק ומשפחה, גם סיפור – סיפור לידה. אוסף אדיר של סיפורים, מקבץ אין סופי של תחושות, רגשות, תסכולים, אושר ודמעות.

בכל סיפור שאני שומעת יש דמויות ראשיות ודמיות רקע. בכל סיפור לידה יש התחלה, והסוף לפעמים ברור ולפעמים מטושטש ואין סופי.

מאחורי כל סיפור עומדת אישה שרוצה שישמעו אותה. עיבוד סיפור הלידה הוא חלק חשוב ומרכזי בעבודה שלי מול אמהות. כל אמא צוברת במהלך חייה סיפור לידה אחד או יותר, וכל אחד שונה מהשני, ואני מתעקשת לשמוע את כל הסיפורים. הם מרתקים אותי, מלמדים אותי ונותנים לי לחוש את האמא שעומדת מולי.

מתוך המקום החשוב והמרכזי שאני נותנת בעבודה שלי עם יולדות לסיפור הלידה, בקשתי מקולגה תמר אגמון, דולה ומנחת סדנאות "כתיבה יולדת", לדבר על החשיבות והמקום שיש לתת לסיפור הלידה. לפניכן כמה כלים חשובים ופרקטיים לעיבוד סיפור הלידה וכתיבתו, המומלצים לכל אמא.

הצורך בעיבוד חוויית הלידה

נשים אינן שוכחות לעולם את לידותיהן. לידה, ככל חוויה אנושית, היא סיפור. הסיפור שאותו אנו מספרות לעצמנו חוזר ומסופר פעם אחרי פעם, מדי פעם משתנים הזמנים או כמה ממילות התיאור, אך קו העלילה נותר קבוע.

הלידה היא אירוע המבודד מהיומיום. כשאישה נמצאת לאחר לידה, סיפור הלידה שלה שב וחוזר לראשה ולתחושותיה. הוא יכול להיות בן ימים ספורים, והוא יכול לשוב לתודעתה גם שנים לאחר שהתרחש בזמן אמת.

גם אם הלידה נחקקה כחוויה חיובית וגם אם היא חוותה לידה טראומטית, קיים צורך בעיבוד שלה. אחרי הכל, עוברים על האישה שינויים רבים בעקבותיה: מבחינה פיזית מדובר בטלטלה פיזית אדירה שעובר גופה; מבחינה נפשית מדובר בחוויה שלעולם לא תחזור על עצמה בנסיבות אחרות ומבחינה חברתית, הפיכתה של האישה לאם מכניסה אותה לתפקיד חדש ולהגדרה עצמית שונה. כל אלה משתלבים בחוויית ההורות ובחיי היומיום, ולעתים קרובות איננו מעזות או מספיקות לגעת במשמעויות השונות של חווית הלידה.

כתיבה היא אחת הדרכים לעבד חוויות חיים. במאמר זה אתן רעיון אחד מני רבים לעיבוד הלידה: שכתוב הסיפור.



בלי צנזורה – פשוט לכתוב

כשאנו קוראים או שומעים סיפור, אנחנו מקבלים אותו בצורה פסיבית לתוכנו, אך מבצעים בו את הפרשנויות שלנו והוא נחקק אצל כל אחד בצורה שונה. כשאנחנו יוצרים את הסיפור, אנחנו נותנים לעצמנו את השליטה במציאות חיינו – לקיחת המציאות, עובדות שהתרחשו, ושינוי שלהן על פי רצוננו ע"י נתינת פרשנות לעובדות ממרחק הזמן או המקום. כמו שכבר נאמר בעבר: "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה".

ראשית, אני ממליצה לכל אשה לכתוב את סיפור הלידה שלה. יש נשים שבוער בהן לכתוב בשבועות לאחר הלידה, ויש נשים שבמשך שנתיים לאחריה אינן מסוגלות להוציא את הדברים החוצה. יש נשים שכותבות את סיפור הלידה כשהן כבר לקראת לידה נוספת וחשות צורך לשחרר משהו מאז.

אין דרך לא נכונה לכתוב את סיפור הלידה שלך. פשוט כתבי. גם אם הסיפור יתקבץ לכדי שורות אחדות או יצא מכלל שליטה ויתפרש על פני דפים רבים. גם אם הוא בפורום אינטרנטי או במגרתך בלבד, גם אם הוא מתחיל בציר הראשון או לפני ההפריה.

בזמן הכתיבה, היי מודעת לקולות הנשמעים אצלך. מי זה יושב לך על הכתף ומשמיע הערות מחלישות בסגנון "זה לא יפה, לא ככה צריך, אני לא ראויה לכתוב את הלידה הזו, זה לא מה שהיה בדיוק, מי אני שאפרסם סיפור לידה, מי כבר יקרא אותי"? זהו הצנזור הקטן והמרושע שקיים בך עם כל צעד שאת עושה בחייך. הוא יכול להיות בן דמות ממשית, כמו אבא, מורה, חברה. הוא גם יכול להיות דמות בדיונית, עורך ספרותי חמור סבר, ילד קטן שלועג לך.

הודי לו על קיומו המגן ושלחי אותו לדרכו, כי את עסוקה בלכתוב כרגע. לא תודה, אין צורך בעריכה, ביקורת או צנזורה. זה סיפור מיוחד שבו הכל מותר וראוי להיכתב. זהו הסיפור שלך, הלידה שלך, היצירה הבלעדית שלך שאיש אינו יכול לבקר או לשנות – חוץ ממך. היי אלוהים קטן של מציאות חייך.

לאחר שתכתבי את סיפור הלידה שלך, תני לו "לנוח" מעט. סיפור כתוב שנח מספר ימים או שבועות נראה לנו פתאום, בקריאה שנייה, כמו הילדים שלנו; עצמאי ושונה, בעל צדדים מפתיעים שנראים כמו לא שייכים לנו לגמרי, למרות שאנחנו יצרנו אותו.



לשנות עובדות כואבות

כעת התבונני בלידה שלך – בעובדות ובתחושות.

עובדות מהעבר שבמציאות לא ניתן לשנות (כמו מקום הלידה, זמן התרחשותה, האנשים שהיו שם, פרוצדורות שקרו ועוד), יכולות לקבל כל צורה שתרצי בכתיבה מחודשת של עיבוד לידה.

את מוזמנת לנסות ולשכתב את עובדות הלידה. כתבי את הסצנה תוך שאת משמיטה את האנשים הלא רצויים משם. הוסיפי אדם שהייתי רוצה לחוש שם ולא היה (אמא, חברה, אחות, דמות דמיונית). קצרי לידה מתישה, האריכי לידת בזק מבהילה. העבירי למיטתך הרכה את לידת הניתוח המנוכרת. השאירי את הפרינאום שלם אם נקרע ונתפר, חתכי החוצה מהסצנה את המספריים שחתכו אותך. השיבי לחיקך תינוק שנלקח לבדיקות בשל מצוקה.

ומה לגבי תחושות? אם המיילדת היתה לא נעימה, אם הרגשת כי בן זוגך אינו תומך בך כפי שציפית, אם הרגשת כי התינוק בכה המון, אם הכאב היה אדיר מכדי להתמודד. איש לא יכול לקחת ממך תחושות אלו. אך זכרי כי הן רק פרשנויות שלך לחוויות שאינן ניתנות למדידה עובדתית. ביכולתך לקחת מרחק מהסיטואציה, ולנסות לפרש את ההתנהלות החושית דרך עיניים אחרות כעת. היי דמות נוספת בחדר הלידה אשר מתבוננת עליך היולדת. היי יצירתית. הוסיפי או הסירי כל שתרצי. זה שלך, מותר לך.

זכרי – זה רק סיפור. כלום רע לא יאונה לך או לתינוק. אין התוויות רפואיות, אין היסטוריה מיילדותית, אין שום תנאים מגבילים. אין צנזורה, עריכה או ביקורת.

כשתסיימי תיווכחי לדעת שתחושתך השתנתה ושיש בכוחך לשנות כל מציאות שתקלעי אליה בעתיד או שחווית בעברך.

הלידות שלנו הן שער לשינוי. אנחנו יכולות לבחור לעשות את השינוי לחיובי.

 

ליצירת קשר עם תמר ולשיתופה בחוויית הלידה, בסיפורך ובסיפורך המעובד באתר ובדוא"ל: tamar@harit.co.il