עזר כנגדי: הטור של נטלי עטיה
נטלי עטיה שומרת שבת. ולא. היא לא מתחזקת, היא לא התחרפנה והיא לא מכה על חטא. היא פשוט מאוהבת. טור אישי על זוגיות, כבוד הדדי והרבה הקשבה
שבת מלכה.
״אז למה לא כל יום שבת…?"
כך שרתי בגן הדתי בו למדתי בעיר בני ברק. כן, החיים המוקדמים שלי החלו בתור חילונית שמגיעה בכל יום לגן דתי, עם גננת דתייה, בעיר מאוד דתית ועם דודים (אחים של אבא) שחזרו בתשובה ו״השתגעו לגמרי״ – לפי השיחות שניהלו אימא ואבא.
רושם לא מוצלח במיוחד השאירו עלי ה״דוסים״. הם נראו מחופשים ולא מעוניינים בשום תקשורת איתי, בעיקר כי אני בת ובנות זה כנראה לא נעים לקבוצת האנשים הזו, כך שדי בקלות מצאתי עצמי מחוץ לעולם הדתי, מנטאלית ופיסית.
לעוד טורים של נטלי עטיה
בגיל 42 נטלי עטיה מעיזה להסתכל על עצמה ערומה
למה נטלי עטיה הפסיקה להיות טבעונית?
איך נטלי עטיה הפכה להיות אמא מגניבה?
בשנים שהגיעו לאחר מכן, בהיותי כבר נערה, עוד שמרתי על מסורת יהודית שנעמה לי, בעיקר כשעבדתי בחו״ל כדוגמנית צעירה, שם הדלקתי נרות בשישי, התפללתי וביקשתי ברכה לכל אהוביי. בכיפורים צמתי והאמנתי שהצום ינקה את כל החטאים הצעירים שלי ואת הבלבול שכרוך בעצם היותי אישה צעירה בת 20.
כל שרציתי הוא שאלוהים יעזור ויושיע אותי מאי השקט ששרר בי, עד כדי כך שזכורה לי פעם אחת בה המשכתי לצום שעתיים נוספות לאחר גמר הצום (חשבתי שככה אלוהים יבחין טוב יותר בכוונות הטובות שהיו לי ויוכל לכוון אותי לעתיד פחות מבלבל). מאוחר יותר, המצב השתנה מקצה לקצה. פיכחון גיל 23 הביא איתו את ניפוץ "האלוהים" שהכרתי וידעתי עד אז. הבנתי את הצורך האנושי שלנו להמציא אבא גדול ואוהב בכדי שלא נרגיש לבד בעולם, דמות כל יכולה שאפשר לבכות אליה, לבקש עזרה ולהרגיע את חרדת הקיום שלנו בשעת משבר.
כך התנהלתי בעולם כמעט 20 שנה, עם זיכרון מעוות ולא שלם על דת, עם ההבנה שאין סבא ענק עם זקן לבן שפוסק החלטות נוקשות ודן את חיי בכל שנה על המשקל , אלא אך ורק אנחנו והכול תלוי רק בנו, ולמען האמת זה הרגיש לי לעיתים מאוד בודד.
לפני כשנה וחצי פגשתי את בעלי, עולה חדש מבריטניה, אב לארבעה, חתיך אש ו…דתי. הספיק לי סופ"ש אחד בשביל:
1. להתאהב.
2. לנוח שבת שלמה, כמו שלא נחתי בחיים.
במוצ״ש הבטתי מוקסמת באיש הנפלא שעמד מולי, מנסה לנער מעלי את התדהמה של "כמה נעים זה היה לשמור שבת" כשהטלפון הנייד כבוי, הכתיבה והעבודה אאוט ושלוות הנפש והמנוחה אין.
זו הייתה השבת הראשונה בחיי בה השארתי מאחור את כל שיגרת השבוע ובמקום לנסות לדחוק סידורים ל-24 שעות של שבת אחת (שלרוב הייתי הופכת להיות שלולית אדם עד צאתה) מותשת מעבודה קשה ופותחת את השבוע החדש בצליעה, בסופ״ש המדובר הזה לא הרמתי אף לא עט. מנוחה שלמה.
אז מה בעצם שבה את ליבי באותו הסופ"ש?
בשישי שרנו שירי שבת (מסתבר שהזיכרונות שלי מהגן איתנים), נטלנו ידיים, אכלנו לחם עם מלח ומטעמים שבישלנו יחד לפני שהשבת נכנסה. בשבת דיברנו הרבה, הוא הקריא לי סיפורים, צחקנו והכרנו האחד את השניה כשהטלפונים הניידים שלנו בשביתה גם כן.
קסם.
את תחילת השבוע שהגיע מיד לאחר מכן, כבר התחלתי בריצה קלה ומלאה באוויר חדש. לא עצרתי לרגע לחשוב מה זה אומר לנהל מערכת יחסים כשאני חילונית ובן זוגי דתי. התאהבתי וכל מה שראיתי מולי זה אדם שמחזיק בדעות שחלקן שונות ממני, אך יחד עם זאת גיליתי שכשאוהבים אז מקבלים ומעריכים את השוני אצל האחר.
כבוד הדדי לא קיים בינינו רק כשאיפה או קלישאה של מערכת יחסים חדשה. כבוד הדדי שמתקיים בזכות ההבנה וניסיון החיים הרב שכל אחד מאיתנו חווה עד שנפגשנו, בידיעה עמוקה שאפשר להעלות לדיון דעות שונות לחלוטין ואפילו חשוב והכרחי לנהל ויכוח, ותמיד אפשר לשכנע את האחר בדרכנו, אבל בעיקר לדעת מתי להניח לרצון ולאגו שלנו בצד ולכבד את המחשבה והחירות שמגיעה לכל אדם לחשוב מה שבא לו.
כך שבינתיים, בשנה וחצי האחרונות, למדתי להיפתח לעולם אחר, לאמץ חלקים ממנו לתוך חיי, לדעת להזיז חלקים אחרים שלא מתאימים לי, לגלות כמה הכללה וסטיגמה נשאתי עימי על הדת היהודית וכמה עיוות נוצר כשפחד מאיבוד ערכים משתלט ומוביל לשנאה וחושך גדול על קהל המאמינים.
אני, נטלי לוסיה (ע״ש סבתי האהובה) עטיה שימל, חילונית גאה שנהנית לא לנסוע בשבת אך הרבה מעבר לזה, אני נהנית מגדילה רוחנית, נפשית ואישית, כשהמילה הרמוניה אינה בגדר חלום אלא שותפה חדשה לחיים.
שבת שלום ? Shabbat Shalom my #LOVE ❤️ Dress by @sabinamusayev
A post shared by Nataly Attiya Schimmel (@natalyattiya) on