עזרה בדרך

בכל פעם שאנחנו שומעים על מקרה עצוב של אובדן בן משפחה קרוב או בן זוג, החיים הפרטיים שלנו מקבלים פרופורציות חדשות. פתאום אנחנו חושבים אחרת על חילוקי דעות ומריבות ואומרים – "הכל שטויות, העיקר הבריאות, העיקר שאנחנו יחד".

זו היתה ההרגשה שלי כשצפיתי בסרט "נ.ב אני אוהב אותך", המבוסס על ספרה של ססיליה ארן. הסרט מתאר את חייהם של הולי (הילארי סוואנק) וג'רי (ג'רארד באטלר), זוג צעיר ויפה, המנהלים חיי זוגיות רגילים למדי שכוללים גם ויכוחים ומריבות על הדירה, על ילדים לעתיד, על כסף ועל כל מה שזוגות רבים עליהם בדרך כלל. כשהמריבה מסתיימת הם, כמובן, משלימים בנשיקה סוערת.

שגרת החיים של בני הזוג נקטעת כשג'רי נפטר מגידול בראשו. הצופים אינם שותפים לכל תהליך המחלה והמוות, אלא נחשפים לחייה של הולי (הילארי סוואנק) החל מטקס האשכבה יוצא הדופן שנערך לג'רי, ומלווים אותה בתקופת האבל ובדרכה החדשה.

הולי, שאיבדה את אהבת חייה, שוקעת לאחר מותו של ג'רי לחיים של דיכאון ואבל. היא אינה יוצאת מבית, מנתקת קשרים, לובשת את בגדיו ומאבדת את הרצון ואת הכוחות להמשיך הלאה. השינוי במצבה מתרחש ביום הולדתה ה-30, שלושה חודשים לאחר מותו של ג'רי, בעודה "חוגגת" בביתה עם אמה (קייתי בייטס), אחותה וחברותיה (ליסה קודרו וג'ינה גרשון), שהחליטו להגיע לביקור ומצאו אותה במצב נוראי בדירתה המוזנחת.

במהלך הערב מגיע לדירה שליח עם עוגה, עליה כתוב "יום הולדת שמח, מג'רי". אל העוגה מצורף טייפ מנהלים, וכאשר הולי מפעילה אותו היא מגלה כי ג'רי תכנן את פרידתו ממנה לפני מותו. בהודעה המוקלטת מספר ג'רי להולי על מכתבים שכתב לה לפני מותו ושעתידים להגיע אליה במפתיע. בהקלטה זו הוא גם מבקש ממנה להתלבש ולצאת לחגוג את יום הולדתה כמו שצריך, ובזכותו יוצאת הולי לבילוי עם חברותיה, בפעם הראשונה לאחר מותו.



סופו של דבר לומדת הולי (הילארי סוואנק) להתגבר על מותו ולהמשיך בחייה

לאורך הסרט מתגלים מכתביו של ג'רי, שתכנן לפרטי פרטים את הדרך בה הם יגיעו אליה: ממשלוח רגיל בדואר, דרך "מברק מזמר" ומכתב ש"הושאר בטעות" במעיל העור שלו שהיא אוהבת ללבוש, ועד למכתב שהוא משאיר אצל אמה. במכתביו, אותם הוא חותם במשפט: "נ.ב: אני אוהב אותך", ג'רי ממשיך ללוות את הולי גם לאחר מותו. כך הוא מסייע לה להתמודד עם עבודה שאינה אוהבת, שולח אותה לטיול באירלנד (אותו ארגן לפני מותו), ובאופן כללי מוביל אותה בדרך שתאפשר לה להתגבר על כאב האובדן, להמשיך בחייה ולממש את היכולות הטמונות בה.

בסופו של דבר לומדת הולי – בעזרתו הצמודה של ג'רי – להתגבר על מותו, להמשיך בחייה, לגלות את ייעודה ואת עצמה מחדש, ואפילו להתאהב בשנית – למרות שלא האמינה שתהיה מסוגלת לעשות זאת.

הסרט מעלה הרבה נקודות למחשבה, מכניס לפרופורציות מריבות זוגיות (עד לפעם הבאה, לצערנו), ונע בין אופטימיות וצחוק לכאב ועצב. כך, כבר לאחר 15 דקות של צפייה בסרט, מצאתי את עצמי נלחמת בדמעה, שאליה התלווה גם חיוך קטן. הרגשה זו של רגשות מעורבים ליוותה אותי במהלך הסרט כולו, המשלב רגעים מרגשים ונוגעים ללב עם רגעים משעשעים מחייהם של בני הזוג ומחוויותיה של הולי ושל חברותיה.

הנקודה היחידה שטעונה שיפור בסרט היא אורכו. היה אפשר בקלות לוותר על עשרים דקות לפחות מחלקו האחרון, בו הולי נוסעת לאירלנד ונזכרת בתחילת הקשר שלה עם ג'רי. הקטע מעט נמרח מדי, ומעניק לרגע תחושה של "סרט בנות" – למרות שבמשך שעה וחצי הצליח לא ליפול למלכודת הזו (בכל זאת, מדובר בסיפור קורע לב ובדרכה האמיצה של גיבורה צעירה, שמוצאת בסופו של דבר אהבה חדשה).

לסיכום, מדובר בסרט מומלץ מאוד, שיכול ללמד אותנו דבר אחד או שניים על התמודדות עם אובדן, על אהבה ועל הדברים החשובים באמת בחיים.

נ.ב אני אוהב אותך, ארה"ב 2007, במאי: ריצ'ארד לגראבניז, שחקנים: הילארי סוואנק, ג'רארד באטלר, ליסה קודרו, ג'ינה גרשון, קתי בייטס, הארי קוניק ג'וניר, ג'פרי דין מורגן, 126 דקות