עושים שוק בבוליביה

הלכנו בעקבות חימנה, המדריכה הבוליביאנית שלנו, והשתדלנו שלא לפגר אחריה כדי לא ללכת לאיבוד בין שורות הדוכנים האינסופיות של שוק לה קאנצ'ה (La Cancha). השוק נמצא בעיר קוצ'במבה (Cochabamba), והוא נחשב לגדול מסוגו בבוליביה.

אם לומר את האמת, דווקא כיף ללכת כאן לאיבוד, להסתחרר בין אלפי הדוכנים ולהיטמע בצבעוניות המתפרצת, בין הריחות והמראות, אבל בעלי ואני רצינו לדגום מבחר גדול ככל האפשר מהמגוון הרב של הסחורות, ולכן מיהרנו אחרי חימנה, שמכירה את השוק כמו את כף ידה.

בין עלי הקוקה ל"שדרות המעצבים"

שוטטנו באגף הירקות והפירות בין הרים צהובים של בננות, גבעות אדומות וירוקות של פלפלים, ערמות חומות של קסאווה (cassava, שורש מאכל המזכיר תפוח אדמה), ואיך לא – דוכנים של עלי קוקה (coca). תמורת בוליביאנו אחד (כחצי שקל) קניתי שקית של עלים ולעסתי אותם כדרך המקומיים, בחלק האחורי של הפה ובלחי תפוחה. אחרי שלועסים כמה דקות, מרגישים כמו אחרי זריקת הרדמה אצל רופא שיניים. במעברים הצרים שבין הדוכנים התחככתי בצ'וליטות, כך מכונות האינדיאניות המקומיות, שהתהדרו בלבושן המסורתי – חצאיות רחבות, סינרים רקומים וכובעי קש שבצבצו מהם צמות שחורות ארוכות.

עשינו הפסקה וזללנו שבבי קסאווה מטוגנים באחת מהמסעדות העממיות המפוזרות ברחבי השוק, שהן מוסד בלתי נפרד מההוויה המקומית. במטבח המאולתר של המסעדה עמדו צ'וליטות שטיגנו ובישלו במחבתות ובסירי ענק, וליד השולחנות הפשוטים ישבו קונים ורוכלים שאכלו, שתו והתעדכנו ברכילות האחרונה.

המשכנו לאגף החייטים והתופרות שישבו בחנויותיהם הזעירות כשהם רכונים מעל מכונות התפירה. מה שבפריז נחשב תפירה עילית ועולה ים של כסף, פה תופרים כמעט בחינם. בשביל חליפה לפי מידה לבעלי ביקשו 100 בוליביאנו (כ-50 שקל), אבל הוא הסתפק בתספורת בכוך קטן בשדרת הספרים. תמורת חמישה בוליביאנו (כ-2.5 שקלים) הוא יצא מסופר למשעי כשבשערו שמן ריחני.

חלפנו באגף כלי הבית והמשכנו ל"שדרות המעצבים", שבהן מצאנו הכל – ממכנסי ג'ינס מעוצבים ועד נעליים משומשות. היה קשה להיפרד מהדוכנים הססגוניים העמוסים בחרוזים צבעוניים, בצמות משיער אמיתי, בצעצועים, בכלי נגינה אינדיאניים עממיים, בכובעים ובמגבעות, אבל מיהרנו לאגף המנחות והקורבנות הסמוך.

ב"אגף המנחות והקורבנות" בשוק תוכלו למצוא עוברי למה מיובשים ועופות דורסים מתים. צילום: גליה גוטמן

שריוני ארמדיל ועופות דורסים

שוק המכשפות (Mercado de las Brujas) המפורסם של לה פאס (La Paz), בירת בוליביה, הוא גרסה תיירותית חיוורת לאגף המנחות והקורבנות המסחרר של שוק לה קאנצ'ה. המגוון מרתק: עופות דורסים מתים תלויים על ווִים, נרות, שריוני ארמדיל, נוצות צבעוניות, שיקויים משיקויים שונים, גולגולות למה ומבחר גדול של עוברי למה ועוברי גדיים מיובשים או משומרים, שאותם נהוג לקבור מתחת ליסודות של בית חדש, למזל.

חימנה ניגשה לדוכן הקבוע שלה למנחות שמגישים לכומר או לשמאן של הכנסייה (בבוליביה יש תערובת של קתוליות ושמאניזם), או שמניחים במזבח הביתי. היא הסבירה לבעלת הדוכן לאילו מטרות היא זקוקה למנחה הפעם – שקט נפשי, פרנסה, מזל ובריאות. המוכרת הקשיבה בכובד ראש והרכיבה את המנחה: על דף נייר פשוט הניחה בתשומת לב פיסות סוכר מוקשה בצבעים ובגדלים שונים, מיני עשבים, סרטים צבעוניים, סוכריות וניירות צלופן מרשרשים. כל מרכיב הוא סגולה לבקשה מסוימת. אחרי דקות ארוכות הזליפה המוכרת על המנחה טיפות צבעוניות ועטפה אותה בזהירות רבה בנייר עיתון. אין חנות כזאת בעולם.

דוכן מנחות ובו סוכר צבעוני מוקשה, עשבים, סוכריות ועוד. צילום: גליה גוטמן

מידע מעשי

איפה: בדרום העיר קוצ'במבה ליד כיכר 14 בספטמבר (Plaza 14 de Septiembre), שדרת ארומה (Avenida Aroma) ותחנת הרכבת הישנה (Estacion de Trenes). אחד הרחובות הראשיים המוליכים אליו ממרכז העיר הוא שדרת אייקוצ'ו (Avenida Ayacucho).
הגעה: כמה חברות תעופה, בהן Aerosur, מקיימות טיסות סדירות לקוצ'במבה מלה פאס ומערים ראשיות אחרות בבוליביה, כגון סנטה קרוס (Santa Cruz) וסוקרה (Sucre). אפשר להגיע גם באוטובוס מאורורו (Oruro), מרחק של ארבע שעות נסיעה, מלה פאס (כשמונה שעות נסיעה), או מסוקרה שרחוקה אף יותר.
פתוח: כל יום מ-6:00 בבוקר עד רדת החשכה. השוק פעיל בעיקר בשעות 17:00-10:00, ובימים ד' ושבת הוא פעיל במיוחד כשסוחרים מגיעים מכל הסביבה.

גליה גוטמן – עיתונאית וטיילת