עולם מגויס

אם הייתי צריך לסכם את חווית הצפייה בסרט "עולם גדול מופלא" במילה אחת, הייתי בוחר ב"מדהים", ולא במקרה. אין זה מקרי כיוון ש"עולם מופלא" הוא סרט עם אג'נדה ברורה- יוצר הסרט הצהיר במפורש כי כוונתו לעורר אצל הצופים תחושה של "מחויבות כלשהי כלפי כוכב הלכת היפהפה והשביר שלנו", שבתקווה, תניע אותם לפעולה.

הסרט מבצע מלאכת זו ביעילות מרשימה, הבולטת תחילה בעיקר בצד הוויזואלי של הסרט. הוא לוקח את צופיו למסע מפותל מהקוטב הצפוני, דרך רוסיה, סין, מונגוליה, הודו, גינאה החדשה, אפריקה ועד לקוטב הדרומי. במהלך המסע מתוארים אירועים בחייהן של החיות השונות המאכלסות אזורים אלו. קשה עד בלתי אפשרי למצוא במסע הזה ולו פריים אחד שאינו עוצר נשימה, אם על ידי המחשת הפרטים הקטנים שבו ואם על ידי המחשת הגודל וההיקף העצום של מושאו – העולם. הצילומים עושים שימוש בכל טריק ויזואלי אפשרי: קומפוזיציות, זוויות צילום משתנות, שינוים בקצב הזמן ועוד על מנת להמחיש לצופה את עוצמתו של הטבע. צילומים אלה, בשילוב פס הקול המרשים של ג'ורג' פנטון והקריינות הסמכותית, כפי שניתן לצפות ממפקד של ספינת חלל (פאטריק סטיוארט), נאספים לכדי 96 דקות של חוויית "וואוו" מתמשך אצל הצופה.



אם הצד הטכני של הסרט נועד להדהים, הרי שעל הצד התוכני מוטל להשתמש בתדהמה זו כדי להעביר את המסר העיקרי של הסרט, קרי, ליצור את תחושת ההזדהות והמחויבות אצל הצופה. גם בשדה זה מבצע הסרט את מלאכתו נאמנה. תסריטאי הסרט השתמשו בחומרים המצולמים כדי להרכיב שורת סיפורים אשר כל אחד מהם כמו לקוח מז'אנר קולנועי שונה: דרמה, מתח, אימה, טרגדיה ואפילו קומדיה רומנטית קצרה. שילוב סיפורים שונים אלה לכדי נראטיב אחד מציג את מורכבותו של הסיפור הראשי – סיפורו של העולם, ואילו כל סיפור בנפרד יוצר את התגובה הרגשית מהקהל, לעיתים באופן ישיר ובוטה. הסיפורים מתמקדים תדיר בגורים, ב"פספוסים" ובשאר הדברים שהיו יכולים לאכלס את האתר הזה, רוצה לומר, דברים חמודים. סופי הדרמות הם בדרך כלל סטריליים (אם כי לא תמיד משמחים)- כמעט ולא תראו בסרט מישהו נטרף, המצלמה כבר עברה לסיפור הבא.



רוב הזמן האג'נדה של הסרט באה לידי ביטוי במבע הקולנועי ובתחושת ההזדהות והתדהמה אותה הוא מעורר בצופיו, ורק מידי פעם משתחלת אמירה קטנה המציגה את מצבו העדין של האיזון האקולוגי. מצב זה משתנה בסופו של הסרט, הזורק את הקהל לסדרה של תמונות נוסח "איפה הם היום", מתאר מה עלה בגורלן (או עלול לעלות בגורלן) של כל אחת מ"הדמויות הראשיות", וקורא לצופה לנסות ולגלות כיצד הוא יכול לתרום להצלת הכדור.

"עולם גדול מופלא" מסתפק בהצגת תמונת עולם חדה וברורה מבלי להיכנס למורכבותן של הבעיות אותן הוא מציג. הצופה מתעורר מסרט הטבע האסקפיסטי והמרשים בו שקע אל תוך סרט פרופגנדה לעילא ולעילא.

"עולם גדול מופלא". בריטניה, 2007. בימוי: אלסטייר פותרג'יל, מרק לינפילד. שחקנים: דיוויד אטנבורו, פטריק סטיוארט, גיא זהר. 96 דקות