עולם דמיוני עשיר
ממה נובעים פחדים של ילדים (בגיל שלוש עד שש), איך מתמודדים איתם ומתי הם אמורים להדליק נורה אדומה? והעיקר, לא לפחד כלל
מדוע הם פוחדים?
"הפחד להישאר לבד מגיע לשיא בגילים אלה ולאחר מכן נחלש בהדרגה. נפוץ הפחד מחושך וממפלצות, ובמקביל החל מגיל ארבע פוחתים פחדים רבים – מדברים חדשים, מזרים, מרעש", מתארת ד"ר יעל סגל, פסיכיאטרית בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל.
גיל שלוש מאופיין גם בפחדים אדיפליים. "קיימת משאלה אצל ילדים לסלק את ההורה בן אותו המין ולהיות בן זוג של ההורה שנשאר, והפחד שנוצר נובע מחוסר היכולת לממש את המשאלה", מסבירה אורית ברעם, פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים במכון אדלר. "ילדים שלצערנו איבדו אחד מהוריהם בשלב מוקדם של חייהם לא פעם חשים אשמה על כך, בעקבות המחשבה המגית שליוותה אותם לפני המקרה הטראגי. החשיבה המגית יכולה לגרום לילד לתחושות אשם ואחריות עקב מקרים כמו מוות או גירושין".
ד"ר סגל מסבירה כי הגורם לפחד בגילים אלה הוא בעיקר עולמם הדמיוני העשיר של הילדים והקושי שלהם להבחין באופן עקבי בין מציאות לדמיון, "לכן הם חוששים מפני יצורים דמיוניים ומפני סכנות שאינן מציאותיות, והם גם עשויים להאמין למתרחש בסרטים מפחידים.
בהדרגה מתחילה התפתחות קוגניטיבית הגורמת להם לחשוש מסכנות מציאותיות". פחד מחושך או מגנבים הוא צורה שונה של חרדת הפרידה מההורה, אם כי חששות כאלה עלולים גם לחקות חרדות של ההורים. ברעם מציינת כי גם שינויים באורח החיים, כמו מעבר דירה, גן חדש, הולדת תינוק או מוות של אדם קרוב עלולים לעורר פחדים בילד.
איך מתבטא הפחד?
"ככל שהילד גדל הוא ממעיט בביטוי חיצוני של פחדיו. לפיכך יהיו ילדים שיבטאו זאת בבכי, צרחות, בריחה והיצמדות להורה, בעוד אחרים לא ייתנו ביטוי חיצוני לפחד", משיבה ד"ר סגל.
איך לסייע?
- תמיכה: לעודד את הילד לדבר על פחדיו ולא לזלזל בהם.
- חשיפה הדרגתית לגורם המפחיד: להתחיל למשל בגור כלבים קטן, או במקרה של פחד ממים להיכנס בהתחלה למים רדודים.
- דמיון חיובי: "כשקיימים פחדים ממפלצות ומחלומות רעים, מומלץ להדליק אור ולהראות לילד שאין בחדר דברים מפחידים", ממליצה ד"ר סגל. "במקביל כדאי לפנות אל הדמיון של הילד למציאת פתרונות ('טקס גירוש מפלצות', 'אבקה נגד מכשפות' וכו')".
- הזדהות: השלב האדיפלי בא על פתרונו בהזדהות עם ההורה מאותו המין, אולם ברעם מדגישה: "הורה חלש, הורה מזניח או הורה מכה אינם דמויות שהילד יכול להזדהות עימן. הורה כזה עלול להגביר את החרדות של הילד".
- הכנה לקראת שינויים: הכנה נכונה, לדברי ברעם, תעניק לילד תחושות שליטה וביטחון בבאות ותפחית פחדים הקשורים בשינויים בלתי נמנעים.
- הימנעות מהפחדה כגורם מרתיע ומחנך: משפטים כמו "אם לא תאכל – לא תגדל", "אם תרביץ יבוא שוטר" וכו' עלולים, לדברי ברעם, להגדיל את רפרטואר הפחדים של הילד.
- הימנעות מחוסר יחס: הכוונה להורים המענישים את ילדיהם דרך חוסר תקשורת, באמצעות התעלמות, חוסר דיבור וחוסר שיתוף פעולה. "מניעת אהבה כעונש מבלבלת את הילד והופכת את הקשר שלו עם הוריו למפחיד ולא יציב. התנהגות זו יכולה להתפתח בעתיד להתנהגות חרדתית", היא אומרת.
- הדרכת הורים: "לעיתים נחוצה להורה הדרכה איך להתמודד עם פחדיו שלו, כדי שהם לא יועברו אל הילד", מוסיפה ד"ר סגל.
מתי הפחד צריך להדאיג?
- בעיות שינה מתמשכות: "כשהילד מתקשה להירדם מספר לילות ברציפות או מרבה להתעורר, ועקב כך נפגע תפקודו", מתארת ד"ר סגל. "כשהילד מאוד חרד ומקור הפחד אינו ידוע, רצוי לפנות לאיש מקצוע לאבחון והדרכה".
- חרדות סביב נושא המוות: "ילד בגיל שלוש או ארבע שלא חווה אירוע משמעותי בחייו הנוגע למוות ובכל זאת מגלה חרדות בנושא, מלמד אותנו שהוא עסוק או מבולבל בתכנים שאינם קשורים לגילו, או אולי התפיסה שלו סביב חרדות ופחדים היא תוצר של התנהגות ההורים, המגלים דאגנות יתר או חששות בתחומים רבים", אומרת ברעם.