עוד ארוכה הדרך אל הנופש

כל מה שרציתי היה מקום קטן וצנוע, נטול ג'קוזי וגימיקים, מצויד במטבחון עם גינה קטנה, והכי חשוב – שיהיה קרוב לים. לא חיפשתי צימר רומנטי מפואר או מאובזר, ויתרתי על עיצוב מוקפד ונרות ארומטיים כאן, שם ובכל מקום, ומבחינתי כל חדר שיענה על דרישותיי הצנועות היה מתקבל בברכה.

את החיפושים אחר מקום לנפוש בו בארצנו הקטנטונת התחלתי לפני כשבוע. מאז התמלאה תיבת הדואר האלקטרוני שלי בכל מיני הצעות מפתות עם הבטחות לנופש חלומי, כזה שייקח אותי הרחק מכאן (ע"ע בית/עבודה), ועל הדרך ירוקן את חשבון הבנק שלי.

כך למשל, מלון על שפת הים באחד מהקיבוצים שהתמזל מזלם לשכון מול חופי הים התיכון, דרש – בלי להתבלבל – מחיר של כמעט 1,000 שקלים ללילה תמורת הזכות לפקוח את העיניים ולראות על הבוקר את הקצף של הגלים – מה שכמובן עורר את קצפי תיכף ומיד. "990 ש"ח?" אני שואלת את הפקידה האדיבה, "זה המחיר לשני לילות, נכון?", "לא", עונה לי זו בנושאלנטיות, " זה המחיר ללילה אחד". "מדובר על חצי פנסיון? אני מנסה בכל כוחי למצוא נקודת אור אחת. "לא, רק ארוחת בוקר" היא עונה בשלווה.

חולבים את ההורים

אני מצפינה עוד קצת ומגלה שגם נתניה כבר לא מסבירה פניה לתייר, במיוחד כשמדובר בתיירים תוצרת הארץ, תפרנים ונטולי כרטיסי אשראי מוזהבים. שם אני מגלה למרבה הזוועה שהמבצע שפורסם בעיתון (רק 430 ש"ח ללילה – מציאה של ממש) תקף רק בחודש יולי, ובאוגוסט, כמה מפתיע, המחיר קופץ כמעט פי שניים.

אכן, אין ספק שהראש היהודי ממציא לנו פטנטים שעיקרם לחלוב את ההורים בחופשת הקיץ, כשכל ילדי הגן יוצאים לחופש והקייטנות הסתיימו. כל מה שנותר להורים המרוטים זה למרוט את שיער ראשם, לדפוק את הראש בקיר, לשבור תכנית חיסכון ועל הדרך לארגן בזריזות קבוצת רכישה לחופשה במחיר שפוי. נשמע הזוי לחלוטין, אך מאידך לא פחות הזוי והרבה יותר מייגע להישאר עם הילדים בבית, לנשום אוויר מזגנים דחוס 24 שעות ביממה, להפקיר את הבית בידי הזאטוט ולהזמין אחר כך שיפוצניק מיומן שיעלה הון, או לחילופין לגייס את הסבתא התשושה והדודות המותשות (מהילדים שלהן).

אז מה עדיף? לפשוט את הרגל או את הנפש? להישאר בבית ולהשתגע, או לשלם ולשתוק? באמת שאינני יודעת. אולי אלך על האופציה של יום-יום טיול – השיטה שלפיה יוצאים בבוקר וחוזרים בערב. בחשבון פשוט גם אם ארכוש לבר בדרך את כל הדליים/כפות ומגריפות שאמצא, אחגוג בכל מסעדת דרכים וארכוש ארטיקים מהגזלנים שמסתובבים בחוף – עדיין יישאר לי עודף. הבעיה היא כמובן שאז אצטרך לעבור מדי יום את סאגת האריזות הבלתי נגמרות, וגרוע לא פחות – את סאגת הפקקים.

עכשיו נותר להחליט מה פחות גרוע ומה עדיף על מה: פקקים או תשלומים.