המעצבת שמעניקה שמלות כלה במתנה לנפגעות השבעה באוקטובר

כשעדן אבגי (27) מירושלים פתחה את הסטודיו שלה לשמלות כלה לפני שמונה חודשים בסך הכל, היא לא דמיינה כמה טוב היא תעשה בעולם. כשהשבעה באוקטובר הכה גם בה, היא הבינה שביכולתה לעזור לנפגעות פסטיבל נובה שהיו עתידות להתחתן, וכך גם למילואמניקיות ולבנות זוג של מילואמניקים, למפונות מהדרום ולכל אחת שנפגעה מהמלחמה בצורה כזו או אחרת.

>> האירי את יומך עם קורס איפור חינם ברשת

היא רתמה את נשות הסטודיו שלה, הפיצה פוסט בפייסבוק שבו היא מציעה שמלות כלה בתפירה אישית ללא עלות עבור כל אותן נשים, ועל הדרך מצאה את עצמה דואגת לא רק לעיצוב שמלות כלה במלחמה, אלא גם לקייטרינג ולשאר הספקים.

"באותה שבת נוראית הייתי בשוק מוחלט", היא מספרת. "אחרי שבועיים-שלושה ראיתי שאנשים מתחילים להתחתן בבסיסים, ורוצים לקיים את האירועים שלהם בכל זאת. ברגע הזה ידעתי שאני אתרום מעצמי והעליתי פוסט שבו הצעתי שמלות כלה ללא עלות. לא ציפיתי שתהיה כזו התלהבות כפי שהייתה".

"קיבלתי עשרות פניות, מתוכן כבר היו שלוש חתונות בבסיסים עם שמלות שעיצבתי, ועתידות להיות עוד שתיים בקיץ", היא מספרת בהתרגשות, "חמש כלות זה המון, שמלות כלה שלי עולות 8,000-10,000 ש"ח, והן מקבלות אותן ממני בחינם".

עדן אבגי | צילום: באדיבות המרואיינת

יש מחשבה על הכסף שהולך?
"אין לי מחשבה על הכסף שאני מפסידה, כל עוד יש לי את היכולת לתת – אני אתן. כל אחת שמגיעה אליי ויוצאת ממני עם שמלה – אני מתרגשת. גם חשוב לציין שהסטודיו עדיין פועל כסדרו, ואם יש מישהי שמגיעה ואינה מאחת הקטגוריות שציינתי, היא משלמת על השמלה שלה, כך שאני ממשיכה לעבוד כרגיל, למרות המיזם וכמה שאני מושקעת בו".

במשך שש שנים למדה אבגי עיצוב אופנה ואפילו עשתה סטאז' אצל אלון ליבנה. לפני שנה, אחרי שחוותה בלבול מסוים בתקופת הקורונה, מצאה את עצמה בעולם שמלות הכלה והקימה את הסטודיו שלה בירושלים. על אף שלדבריה היא "חולה על המקצוע, אוהבת לעצב שמלות כלה ולעבוד עם בדים", ושהמיזם שלה הוא "רק כדי לעזור", מצאה את עצמה אבגי הופכת בתקופת המלחמה למפיקת אירועים של ממש. היא עושה זאת משום שהיא מבינה שחלק מהזוגות שהגיעו אליה, וניצלו למשל מהטבח בפסטיבל נובה, לאו דווקא מסוגלים נפשית לארגן לעצמם אירוע כזה גדול. גם את ההפקה המאולתרת הזו – היא עושה בהתנדבות מלאה.

>> חם בלב: הכירבוליות שיחממו אותנו בתקופה הנוכחית 

"הבנתי שיש זוגות שניצלו מנובה ועומדים להתחתן, ועכשיו הם מתחילים להרים את הראש. מאחר והם עברו טראומה, לא ידענו מה המצב שלהם. הגעתי לבחורה שקוראים לה ענבל לוי, היא מנהלת חמ"לים, והיא שמחה לעזור להפיץ את המיזם ולהגיע לבנות נובה. פנו אלינו בזכותה חמישה זוגות של ניצולי נובה, ובשבוע האחרון התחלנו במפגשים ובתהליכים עמם. תאריכי החתונה יהיו כמובן בעתיד, לא בתקופה הנוכחית, והארגון הוא בקצב שלהם".

איך זה התעצם והפך להפקת אירוע של ממש?
"בעקבות הפצת המיזם עם השמלות, פנו אליי מאפרים, צלמים, קייטרינג. פתחתי קבוצת ווטסאפ ובה אני שולחת תאריך שבו זוג קבע חתונה, ומי מהספקים שיכול – לוקח. אני מאושרת שיש לי את היכולת לעזור, אבל אני רק השליח. לאחר המלחמה אתעסק בשמלות הכלה ועיצובן בלבד, זה בסוף מה שנועדתי לעשות".

שובל תורג'מן, בת זוג של מילואמניק שאבגי עיצבה לה שמלה | צילום: מני ציוני

ספרי לי על זוג מיוחד שהגיע אלייך.
"הגיע אליי זוג מאורס שהאישה בהריון. הוא סיפר לי שבעודה בהיריון, כשחדרו מחבלים לנובה, היא רצה 20 קילומטר עד שהשניים מצאו מקום מחסה. היא אמורה ללדת בקרוב".

מטורף. ואיך מעצבים למישהי כזו שמלת כלה?
"קודם כל היא תלד, ואז תחזור לגזרה שלה ולמידותיה המקוריות, אבל בינתיים אני כבר מקדמת את חתונתם עם ספקים אחרים ומלווה את הזוג בהקמת החתונה שלהם מאפס עד מאה. אני מקבלת תגובות של אנשים שלא ידעו איך להתחיל את הארגונים מתוך הטראומה, ולכן אנחנו עושים הכל ביחד".

"האנשים האלה גיבורים", היא ממשיכה. "אז כל מה שאני יכולה לעשות עבורם – אני עושה. אני לא מבטיחה להם שום דבר מלבד שמלה, אבל לפחות מנסה לעזור בכל".

"חשוב לי לציין שלא החלפתי את חיי, וכדי שאוכל להעניק לאותן נשים שצריכות את זה, אני עדיין שמחה שבנות שאינן מהקטגוריות שצוינו מגיעות לסטודיו ורוכשות דרכי את שמלת הכלה שלהן. זה הדלק שלי והדרך לתת לבנות שכן צריכות".