"זה לא טראש": ריאיון עם במאית ועורכת התוכנית "טיפול זוגי"

אני פוגשת את הבמאית והעורכת עדי לוי בקפה תל אביבי שהפך לצלחת הפטרי המטאפורית של תעשיית הטלוויזיה בישראל. מלצרית ותיקה מגישה לנו עוגת שיש על חשבון הבית ועל פניה נפרש חיוך ספק מוטרד-ספק אמפתי, שמתחלף תדיר גם בין יתר יושבי הקפה, המנסים לפצח את עתיד הטלוויזיה הישראלית בשעת מלחמה – אבל אנחנו עוד נגיע לשם.

>> איילת זורר היא הגיבורה שחיכינו לה כל הזמן הזה

לצופות הטלוויזיה מבינינו שנוטות לדלג על רצף השמות ברולר הסיום (אינני שופטת), אספר שלוי (48), היא אימא תל אביבית לארבעה, שערכה את שתי העונות הראשונות של הלהיט הקולינרי "בואו לאכול איתי" (רשות השידור ובהמשך כאן 11), ביימה את תוכנית הדוקו "סליחה על השאלה" (כאן 11) ואיפשהו ברזומה שלה אפשר לפשפש ולמצוא כמה עונות של הסאטירה הפוליטית "ארץ נהדרת" (קשת 12). בימים אלו, חרף התהפוכות הקיומיות, היא סוגרת עונה שנייה של "טיפול זוגי", שתעלה השבוע בכאן 11.

"זה מאוד יומרני לדבר על העתיד, באופן קיצוני. אני נעה בין מלחמה ואמונה ורצון לברוח וטלוויזיה היא חלק גדול מזה"

"טיפול זוגי" היא תוכנית ריאליטי המלווה במשך כחצי שנה ארבעה זוגות אמיצים, שהחליטו להתיישב על כורסת המטפלת, לפתוח את לבם ולהכניס את הצופות אל המשברים, הקשיים, המורכבויות, המכאובים וכן, כל אותם קונפליטים שרובנו לא פותחות בפני החברות, בטח לא בפני כל המדינה, ולעתים, אפילו גם לא בפני עצמנו.

ביימת גם את "סליחה על השאלה". מאיפה נולד רעיון כל כך אינטימי?
"הפורמט עצמו נולד באוסטרליה כסדרת רשת קצרה של רבע שעה. לא ידענו אם זה יחזיק חצי שעה בטלוויזיה וזו אכן הייתה ההתלבטות העיקרית".

האמנת שזה יצליח?
"לא חשבתי שהתוכנית תהפוך למה שהיא היום, כי אין יותר קטן מזה. בסך הכל יושב מולך בן אדם מאחורי מסך לבן ומדבר, ועדיין, זה נחמד ומפתיע. מבחינתי ההצלחה הכי גדולה היא שצעירים ובני נוער צופים בתוכנית – גם כשמדובר בפרקים קשוחים, לא בהכרח הפאן והמצחיק".

>> ליאור דיין מגיע לנטפליקס, ועוד סדרות שתרצו לראות בחודש מרץ

אבל לצד הביקורת החיובית, יש גם טענות שהפורמט מנציח שבטיות ובדלנות.
"אני לא מרגישה שהתוכנית באה לעשות שירות. אנחנו פשוט עושים טלוויזיה הכי טוב שאפשר ומכבדים את מי שמגיע להצטלם. אני חושבת שהתוכנית מספיק 'עגולה', ומי שצופה בה מרגישה את זה".

ויש פרק שהיה קשה במיוחד לעבוד עליו?
"הרבה מהתכנים היו קשים, אבל ככל הנראה הפרק שבו אירחנו נשים שעברו תקיפה מינית היה הכי קשה. זה טלטל את עולמי, אבל באופן כללי העשייה של הסדרה הזו היא חוויה מטלטלת. אפילו עכשיו, כשעשינו פרק מיוחד עם משפחות החטופים. זה תמיד פוקח עיניים".

"הרבה מהתכנים היו קשים. זה טלטל את עולמי". מתוך "סליחה על השאלה" | צילום: באדיבות כאן 11

ומתי הוחלט שגם "טיפול זוגי" צריכה לעלות לארץ?
"ערוצי הטלוויזיה כל הזמן מחפשים תכנים ותוכניות חדשות, והפעם קיבלתי טלפון מעמית סטרטינר, המנכ״ל של יולי-אוגוסט. הוא אמר לי שלדעתו מדובר בממתק ששווה להפיק בארץ. עוד לפני שהוא הספיק לעשות לי פיץ׳, שאלתי אותו אם הוא מתכוון ל'טיפול זוגי'. כולנו צפינו בזה וממש נדלקנו".

וגם לצופות יש נטייה לראות את עצמן על המסך.
"התוכניות האלה בעיקר עובדות כשמישהו צופה בטלוויזיה ורואה שם את עצמו. אחרי העונה הקודמת, לא מעט אנשים פנו אליי ואמרו לי שזה גרם להם לעצור ולדבר רגע עם בני הזוג שלהם אחרת".

איך הצלחת למצוא זוגות שיסכימו להשתתף בתוכנית כל כך חשופה?
"קודם כל, זה לעבוד עם התחקירנים הכי טובים שיש, אבל זה נורא קשה. כמעט ואי אפשר לפנות לאנשים עם הצעה לעבור טיפול זוגי, בטח שלא בטלוויזיה. לרוב זה נורא מעליב אותם והם מניחים שאת רומזת שמשהו לא תקין אצלם. זו גם אחת הסיבות שהתוכנית הזו צריכה להיות משודרת".

>> פשוט מופת: נפרדות מ"מנאייכ" ומודות לאל על לירז חממי

תסבירי.
"הקושי של זוגיות מאוד מוסתר. אנחנו יכולות להתלונן בפרהסיה על זה שלא קיבלנו מתנה מספיק שווה ליום האהבה או שהוא נתקע בעבודה עד מאוחר, זו רמת המורכבות שבני אדם מסכימים לחלוק. הקושי האמיתי לא באמת יוצא החוצה".

ומה מיוחד בתהליך המיונים והאודישנים?
"אחרי שזוג פונה אלינו, או שלחילופין אנחנו מאתרים אותו – יש פגישה. הם מכירים אותי ואת צוות התחקירנים ולפעמים אנחנו נפגשים שוב אם הם זקוקים לזה. בגדול, חיפשנו זוג שבאמת רוצה לעבוד על הזוגיות שלו, באמת רוצה להצליח ולתקן ומסוגל להסתכל פנימה ולדבר בכנות".

ובגזרת המטפלות? לא מדובר בהפרה בסיסית של החוזה שבין מטפלת ומטופלת?
"אמנם איתן זה היה יותר קל, אבל אני לא אגיד שלא היו סירובים. אני חושבת שמאוד עזר לנו שהתוכנית האמריקאית כבר עבדה מעולה. היה לנו רפרנס שמבהיר שלא מדובר בטראש".

"לזוגות מותר להטיל וטו"

העונה הנוכחית של "טיפול זוגי" צולמה עוד בטרם פרצה המלחמה שטלטלה את החיים של כולנו. היא מתעדת ימים שנראו כאילו נלקחו ממציאות אחרת (עוד נגיע לשם) ומתחדשת בארבעה זוגות חדשים ובמטפלת שרי אופיר-לביא, שמביאה איתה גישה חדשה והתמחות ייחודית בטיפול מיני וטראומה.

אם כבר בזוגיות ופרידות עסקינן, למה נפרדו הדרכים עם שרון ברעם וולובסקי, המטפלת הקודמת?
"המטפלת הקודמת נטשה אותנו מכל הסיבות הנכונות שהופכות אותה לאישה ומטפלת מהממת. היא אמרה שהיה לה מדהים ומרתק, אבל זו לא העבודה שלה. היא רצתה לחזור לקליניקה. יצאנו למסע חיפוש ארוך ואינטנסיבי ומצאנו מישהי שהיא גם וואו, אבל אחרת".

איזה חידוש שרי מביאה איתה?
"היא באה מעולמות ה-EFT (טיפול ממוקד רגש, ד.א.) וגם מביאה איתה כובע נוסף של מטפלת מינית. ובכלל, יש משהו קוסמי במערכת היחסים שבין הזוגות למטפלת. לפעמים הם מבינים אחד את השנייה לעומק כשלי אין מושג על מה הם מדברים, גם כשהיו צריכים להביע סוגיות אינטימיות".

עולות שאלות אתיות בעבודה על פורמט כזה?
"כל הזמן, בטח. קודם כל, הזוגות עוברים כמעט חצי שנה של טיפול שהופכות לשש שעות שידור בטלוויזיה. אבל זה גם מאפשר לנו הרבה סלקציה ששומרת על הזוגות. בכל תהליך העבודה, האמנתי שיש דברים שהם לא עניינם של כל העולם. לא מצאתי את עצמי בסיטואציה שאני צריכה להילחם על משהו כי זו טלוויזיה טובה".

"זו טלוויזיה טובה". מתוך "טיפול זוגי" | צילום: באדיבות כאן 11

ומה באמת נשאר על רצפת חדר העריכה?
"קודם כל, מה שהזוגות מבקשים. לגמרי מותר להם להטיל וטו. זה גם יכול להיות קשור לילדים, לקרובי משפחה או אנשים שקשורים לקונפליקט מסוים ולא צריכים להיחשף. גם מיניות נניח, שקיימת הרבה יותר בעונה הזו, כי המטפלת היא גם מטפלת מינית".

ב"חתונה ממבט ראשון" הזוגות מקבלים ליווי מלא גם אחרי השידור, גם כאן זה קורה?
"קודם כל, חלק מהזוגות באמת מחליטים להמשיך בטיפול וחלק ממנו בהחלט במימון ההפקה. הם מקבלים קשר טיפולי חשוב והם נשארים איתו כי מדובר בחיים וברגשות שלהם, וזה מופרד מההפקה. גם לאורך כל תהליך הצילומים והעריכה אני בקשר איתם, ומזמינה אותם לצפות לפני בפרק כדי לקבל ביטחון. אנחנו מאוד זמינים עבורם".

כאמור, העונה החדשה של "טיפול זוגי" צולמה לפני פרוץ המלחמה, וקשה שלא לתהות מה מקומן של תוכניות ריאליטי מול מציאות שעולה על כל דמיון. בין מפלט של אסקפיזם לרגעי חמלה, לוי מאמינה שהתשובה מורכבת אם כי גם חד משמעית. בעיקר בזמנים בהם לא רק הביטחון האישי שלנו התערער, אלא גם היציבות של מערכות היחסים בחיינו. נדמה שהצפייה בזוגות אחרים, מעוררת התבוננות בלתי מתפשרת גם בעצמנו.

"לעלות עם תוכנית שלא קשורה למלחמה מרגיש כמעט לא בסדר. אבל אין בכלל שאלה על זה שמה שקרה לנו, דרס את הזוגיות של רובנו"

הדברים נראים אחרת מפרספקטיבה של זמן?
"באופן כללי, לעלות עם תוכנית שלא קשורה למלחמה מרגיש כמעט לא בסדר. אבל אין בכלל שאלה על זה שמה שקרה לנו, דרס את הזוגיות של רובנו. בסופו של דבר, בעיות בזוגיות הן דבר כל כך אוניברסלי. אז כן, אם אתם עוברים תקופה קשה, זה זמן טוב לצפות ב'טיפול זוגי'. אנחנו מדברים על להקשיב, להבין, לחבר ולהפריד. הרי הריבים שלנו הם אף פעם לא באמת על כוס מלוכלכת שנשארה בכיור. זה אף פעם לא על מה הקונפליקט, אלא על איך פותרים אותו".

הצלחת ללמוד משהו על עצמך מהתוכנית?
"מאיפה להתחיל? אני לא אהיה יומרנית, אבל למדתי משתי מטפלות מדהימות. אני חושבת שלמדתי הרבה על החיבור בזוגיות ואיפה העומק והפוטנציאל שלה. הרי כולנו היינו רוצים שזה יעבוד מעצמו ויהיה מושלם, אבל זה לא עובד ככה. זוגיות לאורך שנים היא טובה ומודעת ויש בה פוטנציאל גדילה אדיר".

היה זוג שנגע בך במיוחד?
"זה קצת כמו להחליט כמו איזה ילד אני הכי אוהבת, ובתור אימא אני לא אענה על זה. באופן טבעי, יש שתי נשים שצפיתי בהן וממש ראיתי את עצמי, אבל באמת שאני מתאהבת בכולם בסוף. אי אפשר שלא, הם מביאים את עצמם בכנות ואז צצה איזו אמת שאי אפשר שלא להתאהב בה".

הם באמת מצליחים להתנתק מהמודעות למצלמות?
"אי אפשר, אבל יש רגעים בתוך הטיפול שהמודעות בטח נמחקת. הם לא עושים דברים בשביל המצלמות. אם כבר, אז הם בדיעבד נבהלים מרגעים שהרגישו יותר מדי בנוח. אבל זו מערכת יחסים של אמון ביני לבינם ובין ההפקה, שאשמור עליהם".

בינג', קרינג' ומה שבינהם

הרבה לפני שלוי ביימה וערכה תכנים המתמקמים בעיקר בין חדרי הלב שלנו, היא גם ערכה את עונותיה הראשונות של תוכנית הקאלט "בואו לאכול איתי", עוד בימי רשות השידור הלא מאוד עליזים. גם הפעם, הרעיון הכמעט חתרני הפך לסנסציה בחסות יוטיוב, הרשתות החברתיות וההתמכרות הבלתי מוסברת שלנו לבינג׳, קרינג׳ ומה שביניהם. עם זאת, בדומה לחלק מהמנות בתוכנית – נדמה שגם מה שהיה מותר להגיד אי שם ב-2012, לא בדיוק יורד לנו טוב בגרון.

"היינו יושבות בבתי קפה ומאזינות לשיחות של אנשים ואם הם היו מדברים על אוכל, היינו פונות אליהם ואומרות: סליחה? אתה אוהב לבשל? רוצה להתפרסם אבל בקטנה?"

"בואו לאכול איתי" | צילום: באדיבות כאן 11

כשהתחלת לעבוד על התוכנית, האמנת שהיא תהפוך לקאלט בכל בית בישראל?
"וואו, מה שקורה עכשיו עם 'בואו לאכול איתי' זה תענוג שבחיים לא היה לי. כאילו, זאת באמת תוכנית שעשיתי לפני 13 שנה. בזמנו התייחסתי לזה כאל דבר שקרה, היה כיף ונגמר. אבל עכשיו פתאום עכשיו זה עולה שוב, יש קבוצות של מעריצים שחיים את זה וזה מאוד משעשע. אבל בהחלט עולה כל העניין הזה של איך הכל השתנה ועל הדמות של שי אביבי שהרשה לעצמו להיות לא פוליטיקלי קורקט".

היו שם רגעים לא פשוטים.
"רשות השידור נתנה לנו יד חופשית והחלטנו לבנות דמות של קריין קצת סוטה וגבולי עם הקול שלו. נכון, זה לא היה עובר היום, וזה שילוב של חוסר מודעות של התקופה. כמו כל תוכנית ששורדת הרבה זמן, הדברים עוברים אבולוציה וזזים לכל מיני מקומות, והקריין הפך להיות מזוהה עם שי כבן אדם. אז בדיעבד זה מרגיש אוקוורד ומטריד".

"רשות השידור נתנה לנו יד חופשית והחלטנו לבנות דמות של קריין קצת סוטה וגבולי עם הקול שלו. נכון, זה לא היה עובר היום"

אולי זה גם קשור לעובדה שמדובר ברשות השידור ולא האמנת שמישהו יצפה בזה?
"חד משמעית חשבנו שזה יהיה חתרני. 'בואו לאכול איתי' נולדה הכי מתחת לרדאר, בתור תוכנית של שבע בערב, לפני החדשות. שתביני, כשהיינו צריכות ללהק, היינו יושבות בבתי קפה ומאזינות לשיחות של אנשים ואם הם היו מדברים על אוכל, היינו פונות אליהם ואומרות: 'סליחה? אתה אוהב לבשל? רוצה להתפרסם אבל בקטנה?'".

ואז הגיע יוטיוב.
"נכון, פעלנו בסטנדרטים אחרים וזה באמת אפשר מן חופש של לעשות רק מה שמצחיק אותנו, ולכן זה בסדר ומתאים יותר למשהו שעובר מפה לאוזן בין חברים בערבי יוטיוב. האווירה הייתה שמי שיראה-יראה".

"יש יותר ויותר נשים שעובדות בפריים טיים". עדי לוי | צילום: ענבל מרמרי

>> "פריסילה" של סופיה קופולה: יפה אך בעייתי כמו אלביס

בשונה מהקולגות שלה, לוי הגיעה לבימוי במסלול אחר, לא בדיוק קלאסי. היא למדה באוניברסיטה תארים תיאורטיים ובסיומם, החלטה לעבוד בתפקיד אדמיניסטרטיבי באיגוד הבמאים והתסריטאים בתקופה שבה הלווין איים להרוג את כוכבי הפריים טיים. זה נשמע כמעט פרה-היסטורי במונחים של סטרימינג, בינג׳ וכוכבי טיקטוק שמאיימים לגנוב לכולנו את העבודה.

בתקופתך בימוי נחשב לתחום "גברי", למרות שבתי הספר לקולנוע מלאים בתלמידות מוכשרות. זה עדיין ככה לדעתך?
"בסופו של דבר כן, העורכים הראשיים והשורה הראשונה באמת גברית. אבל יש ויותר ויותר נשים שעובדות בפריים טיים".

אז בואי נחזור שוב ל"חתונה ממבט ראשון", המבויימת על ידי אישה.
"במקור זה היה גבר, אני יודעת כי במקרה יודעת כי אני נשואה לו", היא צוחקת.

ומתי החלטת לעבור מתכנים יותר קומיים לבימוי של תכנים אמוציונליים?
"אני חושבת שהשינוי קרה וסליחה על הקלישאה, כשהפכתי לאימא. לא הייתה החלטה רשמית ועדיין אני מתה על כתיבה קומית. אבל התגלגלתי למקומות כאלה ולשמחתי קם התאגיד והוא פתח אופציות לתכנים יותר בוטיקיים".

מדברים הרבה על הטלוויזיה הישראלית ביום שאחרי המלחמה, מה את חושבת על העתיד שלה?
"זה מאוד יומרני לדבר על העתיד, באופן קיצוני. אני נעה בין מלחמה ואמונה ורצון לברוח וטלוויזיה היא חלק גדול מזה".

ובכל זאת, טלוויזיה נוטה לשגשג בשעות משבר.
"יש תוכניות שזו שעתן היפה, 'ארץ נהדרת' מביאה את אחת העונות הכי יפות שהיו לה. הפרק הראשון הרגיש כאילו מישהו מאפשר לי לנשום ומכניס לי אוויר לריאות לרגע, אבל לתעשייה זו לא תקופה טובה. יש משבר כלכלי בכל הערוצים, אבל אני מאמינה בשרידות שלהם. תרבות באופן כללי, היא דבר עמיד ושריד".

זה מחזק את הצורך בשידור ציבורי?
"הצורך הוא עצום תמידית, אני לא מבינה איך אפשר להתווכח על זה. לא 'טיפול זוגי' ולא 'סליחה על השאלה' היו יכולות לחיות במקום שהוא לא שידור ציבורי, וזה נכון לכל כך הרבה תוכניות של התאגיד. בכלל, גוף שמייצר טלוויזיה שמנסה להגיע למכנה הרחב ביותר – בהגדרה משאיר המון צופים בחוץ. אבל חשוב לומר, אני חושבת שגם לערוצים המסחריים יש עמוד שדרה עצמאי והם לא מונחי קפיטליזם עד הסוף".

ועדיין אחת לחודש מנסים לסגור את התאגיד.
"נכון, אבל אל תגררי אותי לפוליטיקה. ביחד ננצח, לא?".