עברית שפה יפה

אנחנו לא לקוחות גדולים של שעת סיפור. נעמה אף פעם לא אהבה את התופים והחצוצרות הנלווים לעניין, יואב תמיד העדיף לקרוא לבד, וייתכן בהחלט שהלל היה נהנה, אם היה טורח לשבת יותר משתי שניות ברצף לפני שהיה מתחיל לדהור ברחבי הספרייה. בכל זאת הזדמן לנו להגיע לשעת סיפור לפני כמה שבועות. נעמה היתה בחוג, הלל עסק בהתשת הסבתא, ואמא ויואב צעדו חגיגית לספרייה כדי לראות את אחד הסיפורים האהובים עלינו ביותר עולים על הבמה. הסיפור "הענק הכי גנדרן בעולם", של ג'וליה דונלדסון, מצליח להעלות דמעות בעיניי ולגרום לי לקרטע על פני העמוד האחרון בגרון חנוק. יואב אוהב אותו עד כדי כך שרצה ללכת לשעת סיפור. הלכנו, כמובן שהלכנו.

המספר הוא בחור חינני ודרמטי בשם שחר, העיבוד הוא חופשי, אך לא חופשי עד כדי איבוד, והקהל, מפעוטות בני שנה ועד לקשישים בני שש, יושב מרותק בסך. זמן קצר לאחר תחילת ההופעה, שחר מגיע לקטע שבו הוא מתאר מה הענק לבש. להלן, ציטוט: "הענק שם חולצה, שם מכנסיים, שם חגורה, שם מגפיים, שם גרביים".

הקהל יושב ולוגם את שחר בשקיקה. אלה ילדים שנמצאים בשלבים שונים של רכישת שפה, והשפה שהם רוכשים היום קלוקלת. אם יש פידבק מהבית או מהגן, אז לא נורא, לא שחר אחד כזה יגרום להם לדבר לא נכון, אבל לא תמיד ישנו הפידבק. בדקה אחת לא שפויה, כ- 200 ילדים שמעו ש"שמים" בגדים. נכון, שמים אותם, רק לא על הגוף. בארון? אפשר בהחלט.

מספיק זקנה לפער דורות

שנייה לפני שאתם נושרים לי מהטור, עקב טרחנות אקדמית בלתי צפויה, תנו לי להסביר. העברית שלי לא מושלמת. גם אינה מושלמת. אבל הבסיס בסדר גמור. לימדו אותי שכובע חובשים, נעליים נועלים, גרביים גורבים, תכשיטים עונדים ושעון מרכיבים. לימדו אותי גם שפרה גועה, כבשה פועה, לבן של הגמל קוראים בכר וגרביים הם ממין זכר, למרות שמטבעות יכולים להיות גם וגם.

נולדתי ב- 1972, גדלתי בעיירת פיתוח, למדתי בתיכון ובאוניברסיטה ובסמינר, אבל את העברית שלי קיבלתי בבית. האם אני כל כך זקנה, עד כדי פער דורות? אני חושבת שהתשובה היא לא. משהו רע קרה לנו כאן, בשנים האחרונות. משהו שגרם לנו לזלזל בשפה שלנו, וגם בתרבות שלנו, וגם בארץ שלנו, וגם בנו, אם חושבים על זה (על כך). כנראה שאני זקנה משחשבתי.

מכנס – מגף – משקף

אני נידונה למבטים אטומים כשאני מתעקשת בחנות המשקפיים לבחור משקפיים ולא משקף. לפני 20 שנה הייתי אולי הבחורה היחידה בארץ שסירבה להצטרף לאופנת ה"מכנס", מתוך סנוביות פשוטה. "מכנס" נשמע לי פרחי. היום אני יודעת שחוץ מלהיות סנובית, גם צדקתי. המכנס הוליד את המגף ("יש לך מגף יפה!", "תודה, איזה, הימני או השמאלי?") והמגף הוליד את המשקף. שלושה דורות של מפלצות שפה. בסופר אני אומרת לגברת קשישה ונחמדה איפה הקופה של עד עשרה מוצרים. עשרה, לא עשר, זה הכל, אבל זה מספיק כדי לגרום לשתי בנות 15 לצחקק לידי.

אני שומעת את הצירוף מטיל האימה "מורה לספרות" עולה מתוך לחשושיהן. "אני לא מורה לספרות", אני אומרת להן, למרבית מבוכתן, "פשוט בזמני כולם דיברו ככה". אבל מתי זה "זמני", ואיפה "כולם"? לא יכול להיות שאישה בת 37 תרגיש כמו בת 73. דור זה 25 שנה, לא?

בעוונותיי, אני אוהבת עברית. עברית שפה יפה. יפהפייה. שימו לב: לא מעלפת ולא מאלפת, לא מהממת. פשוט יפהפייה. אני אוהבת את השפה שלי מאותן סיבות שבגינן אני גאה בעם שלי ובמדינה שלי. תחיית השפה באה יחד עם תחיית הלאומיות שלנו. האם התנמכותה של העברית מצביעה בהכרח על נמיכות אחרת, כללית? בואו נקווה שלא. כבר אמרתי שהעברית שלי לא מושלמת, ואין הרי אהבות מושלמות, אבל אני אוהבת מספיק כדי לבדוק במילון כשאני לא יודעת.

אני אוהבת מספיק כדי להמשיך ולהשתמש בתחילית המילה "כש", לאחר שכל העולם ואשתו עברו ל"ש" הנוחה, הקצרה והמוטעית, אבל למי אכפת? אני אוהבת עברית יותר מכל שפה אחרת, ולכן אני משתמשת בה יותר מכל שפה אחרת. רוצה לומר: זה בסדר להכניס מילים משפות אחרות לשפה שלנו, אבל בדיוק כמו בסוגיית הפליטים, צריך להיזהר בכמויות.

מילים בונות מחשבה

הנה הסיבה שבגינה אני מטריחה אתכם היום בשיעור מולדת ולשון. הילדים שלנו, כמובן. רוצים לדבר עברית גרועה? בבקשה. אבל לא ליד הילדים. עד כאן. אל תספרו להם סיפור אם אתם לא יודעים להשתמש נכון בפעלים. אל תהיו אנשי חינוך, אם אתם נשמעים כמו משהו אחר. בדיוק כפי שאנחנו לא מעשנים ליד הילדים שלנו, בדיוק כפי שאנחנו מחביאים את הכותרת של העיתון ואוסרים על אופרות סבון בספרדית, כך בדיוק אנחנו צריכים לשמור על טהרת השפה, ומכאן גם טהרת החשיבה שלהם. אחר כך, כשיגדלו, שידברו איך שהם רוצים. אבל לפחות שתהיה להם אפשרות הבחירה.

פעם, לפני המון שנים, 20 אולי, שפה טובה אמרה עליך כמה דברים. שאתה אדם טוב, מבית טוב, שיש לך שכל טוב וזיכרון טוב. כמובן שמדובר בהכללה לא מדויקת, אפילו בהטיה לא הוגנת, ועוד לא אמרנו מילה על המון העולים שרכשו שפה בגיל מאוחר, אבל שפה נכונה אמרה פעם שיש לנו עסק עם בן אדם. מה יש לנו היום? היום, אם אתה מדבר כמו בן אדם, אתה פשוט מרגיש אידיוט.